עוד יומן רשת ייחודי

ישנם סוגים רבים של משפחות. מכאן, אינני מזדהה עם הבחירה בהצגת הקמפיין "שישי משפחתי זה אני" בשידורי הטלוויזיה.

באותה הפרסומת, לאלו המתקשים לזכור (או -שאינם צופים בטלוויזיה - יפה לכם), בפרסומת רואים זוג מבוגר מתישב לארוחה יפה בשקט כשהם שומעים את השכנים שלהם מארחים אורחים בהרבה שמחה, והם מסתכלים אחד על השני במבוכה.

עכשיו - מי אמר שהם לא משפחה?

הזוג הזה לא התישב ביחד לאכול? התארגן, התלבש יפה... גם הם יכולים להנות מארוחת השישי הזוגית הזו.

ואורחי השכנים? מישהו טען שהם הזמינו את המשפחה שלהם? אולי אלו חברים?

אז מה זו בעצם ארוחה משפחתית? ארוחה עם הרבה מוזמנים או ארוחה שבה כל בני הבית מתכנסים באופן חגיגי לארוחה שעבדו עליה קשה?

כשגרתי באופן קבוע בבית (אני מרגישה מבוגרת פתאום), לא הייתה ארוחה אחת (בוקר, צהריים וערב, לפעמים מדלגים על הצהריים-כי הגעתי הביתה רק בערב) שלא אכלנו ביחד. ביום שישי ושבת, בד"כ גם האוכל היה מושקע יותר.

היום, בערך אותו הדבר. אני בבית בכל סוף שבוע (מעט יוצאים מן הכלל) ואת כל הארוחות אנחנו אוכלות ביחד.

מדי פעם, חברים מזמינים אותנו להצטרף לארוחה מהשפחתית שלהם, וגם זה כיף מאוד.

למשפחת צור (החברים) יש ארוחות משפחתיות מאוד מהנות. בכלל, יש שם משפחה מאוד חמה, משני הצדדים.

בד"כ כשאנחנו באות לבקר, המשפחה מצד האם מגיעה. אין שם חוקים מסודרים - מי יושב, מי עומד, מי הולך באמצע הארוחה. אבל בד"כ כולם נמצאים שם, רק כי זה כיף להיות בחברת אותם האנשים. כולם במשפחה הזו נחמדים ותמיד תהיה שיחה מעניינת בשולחן, אם לא יותר מאחת.

בקומונה שלי אגב, אנחנו אוכלים כמעט כל יום ארוחה ביחד שאנחנו מבשלים (חוץ מארוחת הצהריים שלא מבשלים, במרכז הלימודי). אבל זה עדיין לא בדיוק מרגיש כמו משפחה.

בקומונה הקודמת לעומת זאת, כשסגרנו ימי שישי, לא הרשנו לעצמנו לא לאכול ארוחה חגיגית ביחד, עם קידוש. בסוף השנה כן היינו כמו משפחה (משפחה מאוד לא מתפקדת, אבל משפחה).

כאן אני מסכימה - לבלות ביחד בזמן הפנוי, לא רק בזמן לחץ של יומיום, גורם לך להרגיש משפחתי יותר.

(מי שימצא את מורן בתמונה יקבל פרס)

עם המשפחה הגדולה יותר שלי (אחיה של אמא שלי ומשפחתו) הרבה יותר קשה לקבוע זמן להפגש, הם רחוקים (ירושלים) והשיחה פשוט לא זזה, בד"כ זה מוביל לריבים.

אנחנו נפגשים בסביבות ה-4 פעמים בשנה.

קצת חסרה לי ההרגשה שאין לי משפחה עתידית לשמור איתה על קשר טוב. אבל כרגע, זה מרגיש מאוד מאולץ לבוא אליהם, גם כשגרתי בירושלים.

אני מקווה בעתיד, כשלי ולבן הדוד שלי יהיו משפחות משלנו, אולי כן להתאמץ קצת ולשמור על קשר, לפחות בחגים. אבל להפגש עם ההורים כל הזמן? מאוד לא נוח.

אגב, הקשר עם אמא שלי, מאוד קרוב. ואני חושבת שהוא משתפר - בעניין הדאגה האובססיבית. (מי אמר שתרופות לא עוזרות?).

בקיצור, משפחה זה לא רק אוכל, זה לא רק ימי שישי, זה לא רק דת וזה לא רק קשר דם.

אך מנוחה הדדית, עוזרת לגיבוש.