עוד יומן רשת ייחודי

מי ביקש "נגמרה השנה?" ולא קיבל?

הנה לכם הצעה לא מאוד מעובדת לחולצת סוף השנה של קומנתניה 08

והנה דבר חדש, אפשר לומר שסיימתי את הצד הקדמי של חולצת הקומונה, מה דעתכם על ההברקה?

->

קצת הסברים למתקשים מתרחש בציור, משמאל לימין:

קודם כל בכללי - הפעמים היחידות שאנחנו כולנו ביחד, הן בארוחות הערב, וגם זה כמובן לא תמיד כמובן. אז הבחירה לצייר את כולם על שולחן האוכל הייתה פשוטה מאוד.

אי', חובב "הפועל" ורגיי, בראש השולחן, בפנאן שלו. לידו יושב דוב. עכשיו, למה יושב ליד איתמר דוב?

כבר כמה פעמים שהוא תאר כמה מגניב הוא היה אם היה לו חבר דוב. "הייתי יוצא איתו לפאבים / אני הייתי 'זה עם החבר דוב' / ..." וכו' וכו'. אז הנה לך, חברך הדוב. כשהדוב חושב על משפט שמאופיין לו, כמו עוד הרבה ביטויים שחדרו ללקסיקון הקומונלי.

ד', עד כמה שאני לא מאוד מעריכה אותו, כך גם הוא לא מעריך את האוכל על השולחן (שבכלל לא הוגש עדיין!! ). יש לו נטייה בולטת לזלזל בדברים, הוא מודע לזה. עכשיו, גם בכללי, יש בקומונה שני צדדים מאוד בולטים: האנשים שאוהבים חריף ואנשים שלא מצליחים לגעת במשהו שמזכיר חריף.

תזהו בטח את סמן הקומוניזם העקום על חזהו. לזכר הימים הטובים בהם הוא חשב על אידיאלים.

ולמה החלטתי לצייר אותו עם שיער מפוזר ולא עם רסטות / קרחת? סתם כי ככה אני חושבת שיותר מתאים לו.

ע', ה"זיקית" כלשון העם, נראה כדמות תמוהה קצת. חשבתי איך לצייר אותו. אם הוא יחשוב על הצבא (הוא שוקל להתנדב), אם הוא יחזיק את דגל ארה"ב, אבל לא. החלטתי שלע' אין באמת דעה משל עצמו, ולכן, המשפט שהכי מתאים לו להגיד הוא פשוט... להסכים עם משפט של מישהו אחר.

שימו לב לצנצנת הסוכר ליד עומרי.

אגב, למה זיקית? הרי זיקית משנה את הצבע שלה בהתאם לסביבה בה היא חיה. זה לא תיאור מדוייק להתנהלות שלו תגידו לי?

אד'. הוא נוטה קצת להטיף לכולם מוסר וללמד את כולם איך בעצם עושים דברים כמו שצריך (שוב, אני קצת מכינסה את הביקורת שלי כלפיו). לא רק מבחינה מוסרית, אלא גם באמת, הוא העביר לנו 3 או יותר פעילויות בנושא "איך מעבירים מבצע לימודי" או "איך מנהלים חונכות?" וכו' וכו' אחרי שהרכזת שלנו התפטרה.

אני לא יודעת עד כמה הוא מת על המשפט הזה, אבל הוא די חיבב את החולצה, נדמה לי.

אס', חמודה. יושבת לה עם המבט המתוחכם אך לא מתנשא שלה באמצע השולחן (ולא, אני לא חושבת שהיא ישו). שימו לב ל"קרוקס" האופייניים שלה.

"ילדים, האוכל מוכן!" כי היא כזו מן אמא של כולנו...

ש', חובב הגבינה, שבטוח שהוא גרמני (טוב, אנחנו בטוחים שהוא גרמני), ועומד לגור שם בשנה הבאה, שהדביק לנו שלטים בכל הבית איך קוראים לכל חפץ בשפת האם שלו... סליחה, גרמנית.. חושב על הגבינה שהוא שופך כרגע על הסלט שלו "זה טוב!" או ליתר דיוק das as gott, כפי שהוא היה חושב.

מצד שני, חריף לו מאוד (כן, הוא מהאנשים שלא סובלים חריף, ככה זה עם בלונדינים).

למה לא ציירתי אותו עם הרסטות? לא התחשק לי .

ט', גם היא מאנשי ה"חריף לי!!!", שוב בלונדינית (עד כמה שהיא לא מודה בזה). ושוב, גם לידה יושבת לה צנצנת סוכר. כן, ככה זה עם שני הסוכרתיים בקומונה. "מיים גנובים ימתקו"? אז כנראה שסוכר גנוב מכפיל את עצמו. אלוהים, כמה סוכר אפשר לאכול?

ט' כנראה נראת הכי כוסית בתמונה. אפילו שכנעתי אותה שהתלתלים שציירתי לה (יש לה קצת פחות) הם לא נוראיים כי היא בכל מקרה הכי כוסית בתמונה, אז היא הפסיקה להתבכיין ואמרה "OK, עם חיוך דבילי של סיפוק". ככה זה כשאת הכי מדוכאת בקומונה (מדוכאת מלשון דיכוי נשי).

בבלון הדיבור שלה כתוב "איפה ה... כרית, מגירות, ספר, מפתחות.....שלי?!!". היא נוטה לאבד דברים ואז לרוץ הלוך ושוב שעות או ימים בצעקות "איפה זה!?!!?!".

ואחרונה חביבה, אני.

לא שמתי לעצמי איזה דגש רציני בתמונה כפי שאתם רואים, אבל כן השתדלתי לצייר את עצמי בצורה אמינה.

בתמונה אני בועטת בטעות בשולחן (השולחן הזה נוטה ליפול הרבה, ואני הפלתי אותו בערך 5 פעמים כשהוא התרסק לגמרי).

כולנו מדברים על סקס. למה? לא ברור. כלומר, ברור למה ציירתי את זה, רק לא ברור למה במציאות כמעט בכל ארוחה עד פברואר לא יכלנו שלא להעלות איכשהו מילים, ביטויים או נושאים שלמים בנוגע לסקס.

על השולחן הרבה בשר (חזרזיר ועוף) וכמובן בשביל הצמחונים יש פיטריות פורטבלו ואת הסלט של שחר לכולם.

על הרצפה, איך לא, ישנו בקבוק דייט קוקה קולה סמלי. חשבתי אם לתאר את המצב האמיתי ולצייר עשרות בקבוקי דייט קוקה קולה ריקים על הרצפה, אבל וויתרתי על התענוג.

צד שני! (לגב)

כפי שאתם רואים, זו גרסה אפילו פחות מעובדת מהציור הראשון. אפילו לא עברתי על זה בעט (יש הרבה שינויים לעשות לדעתי).

יותר פשוט להסביר את הציור הזה.

כאן אנחנו רואים את נציג השמנכ"לות (שמן+מנכ"ל = שמנכ"ל) והקפיטליזם של העמותה. על פי הביטוי המפורסם "הם משתינים עלינו בקשת ואנחנו חושבים שזה גשם!", כך השמנכל היקר מתנהג אלינו, וכל אחד, באקראיות לגמרי מתנהג בהתאם.

ובשביל הנוסטלגיה: החולצה שלא יצאה - קומונת גילה 07

(ואולי עוד מישהו יחליט להוציא אותה)