עוד יומן רשת ייחודי

אני רוצה להשב את תשומת לבכם על פוסט ישן שלי. כן, קצת הסתכלתי על פוסטים ישנים שלי וראיתי משהו שהופתעתי ממנו. ממש שכחתי שככה הרגשתי פעם. לפני 3 שנים אם נדייק.

אני אצטט את הפסקה הרלוונטית:

אני ממש מקווה לא להקשר אליו יותר מידי.

הוא כל כך חמוד. כייף איתו. הרגשתי כל כך טוב בידיים שלו, ממש מרחפת (אפילו שנשארתי על האדמה כי חשבתי המון). אני יודעת שזה אסור לי. אסור לי לפתח אליו רגשות, לא יותר מידידים. זה יהיה כל כך טיפשי.

אפילו שהוא גורם לי לחייך חיוך דבילי אפילו רק כשאני חושבת עליו. המגע שלו, רך, כל כך רך..

הוא נותן לי הרגשה תמיד של "עוד!".

מה זה מזכיר לכם? לי זה מזכיר את נועם. כן, בדיוק אותה התחושה החמימה.

ועכשיו, את אותו הבחור שדיברתי עליו ככה, שידכתי לידידה שלי. כי הוא כבר לא עושה לי כלום. הוא נחמד והכל, אבל אין לי שום פיסת רגש כלפיו.

אני יכולה לחשוב על זה בשתי דרכים:

א. זה אומר שיש סיכוי טוב להתגבר ולעבור הלאה.

ב. אני הופכת לגוש קרח?