עוד יומן רשת ייחודי

ביום חמישי אני מתחילה את ההכשרה של הגינות הקהילתיות. שזה מגניב ממש (למרות שאין לי ראש ללינת שטח עכשיו).

לכן, אני עוזבת את העבודה שלי בסקרים. מחר תהיה המשמרת האחרונה שלי. אני מקווה להפרד יפה מכל מי שאני מכירה.

באמת, זה נשמע קצת מוזר, אבל להתפטר מהעבודה הזו הרבה יותר עצוב לי מלסיים את השירות הלאומי שלי בנתניה.

היה לי ממש נחמד שם. אחלה אנשים, עבודה משעשעת, תנאים טובים... בשנה הבאה כבר לא אחזור, כי האנשים לא יהיו אותם האנשים ואני יכולה למצוא משהו יותר טוב לדעתי (אני לא יודעת מה יהיה הלו"ז שלי בפעם הבאה שאמצא לעצמי זמן לעבוד).

קצת עצוב.

אבל זה למטרה טובה.

אני זוכרת שהאחמ"ש אמר לי שהוא מאחל לי לא להתקבל לגינות, בשביל למצוא עבודה, עשיתי מספיק למדינה. אבל אני בטוחה שללכת לגינות זו דרך חיובית, משהו שלא הייתי יכולה לדחות לפעם אחרת, ומקסימום אני יכולה לפרוש, את הלימודים ועבודה חדשה לא התחלתי עדיין בכלל.

ואני בוכה על הרבה דברים קטנים לאחרונה. כל מני פוסטים מרגשים שאני קוראת, ביקורת שאני מקבלת ועוד (הודעות הנאצה מהפוסט הקודם עוד לא דיכאו אותי עד כדי כך, למרות שכל אלה ששלחו לי הודעות בפרטי על זה שהם מעודדים אותי, הממ אתם מוזמנים גם לכתוב את זה שם, לאזן קצת... ).

לילה טוב.