עוד יומן רשת ייחודי

היי כולם, החלטתי במקום להפוך את הבלוג הזה לבלוג לימודים, לפתוח בלוג מיוחד לכבוד העבודות שלי.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=778625

אשמח אם תסתכלו ותגיבו, מקווה שיהיה מעניין. פחות על החיים, יותר על עיצוב.

לכבוד חוזר המנכ"ל החדש, החלטתי להציע למורה שלי חברות בפייסבוק.

טוב, האמת היא ששקלתי את זה גם לפני החוק החדש, כשהיא הציגה מול כל הכיתה מצגת תמונות מתוך חשבון הפייסבוק שלה, וכשנשאלה מתלמידה האם אפשר להיות חברה שלה, היא אמרה "ברור, חובה אפילו!".

סתם, רציתי לשתף אתכם ביצר המחאה שלי כלפי מערכת החינוך.

הפוסט על דוגמנות העירום שפרסמתי היה באויר פחות מ3 ימים ועל המומלצים פחות מיומיים. מספר הצפיות שהיו מאז הפרסום הוא 3,661 !!

אני חושבת ששברתי את הרייטינג של החדשות...

בערוץ 1?

נמאס לי להצטלם בעירום.

בשנה האחרונה למדתי שהחלק הקשה והמעצבן בעבודה כמודל עירום הוא בטח לא העירום הפומבי.

מודל בעיני הצלם הוא שירות, באופן הגיוני ניתן היה לחשוב שהזמנת מודל היא דוגמנות לצילומים אמנותיים. כן, זה באמת מה שהם עושים, אך השירות כלול בדברים נוספים, ועל המקצוע הזה אין ספר הדרכה.

ברוב המקרים שיצא לי להתקל בהם צלם למעשה מזמין בחורה לצורך בידור כדבר ראשון.

בסדנאות צילום עירום, יהיו 90% גברים אם לא 100%. אם מדובר בצלם אחד שמקשקש המון על חיו הפרטיים. ואת? את שם כדי לבדר, כדי להיות הבחורה היפה שאולי הם לא ישיגו סתם כך, ואולי הבחורה היפה שהם השיגו בעבר כבר הזדקנה ונראה להם לא מוסרי לבגוד בה.

להיות מודל עירום זו לא זנות, חס וחלילה, ישנו הבדל מהותי, אך במקרים רבים חשבתי – לא בשביל זה אני כאן.

סשנים ארוכים עלולים להפך למן יום כיף. את הסיפור הבא שמעתי מפי צלם:

הצלם הזמין באופן קבוע דוגמנית ליום שלם. קובעים סכום מסוים, שכולל את הנסיעות, ארוחות וצילומים.

(אגב, כמעט תמיד את התשלום נתנו לי בסוף, כאילו אומרים לי – נראה קודם מה את שווה).

ביום הזה תפקידה של הדוגמנית (בין השאר וזו גם רק השארה שלי) להיות יפה, לבדר ולחייך כל היום, בזמן הנסיעה, בארוחה ובצילומים גם כשהשמש יוקדת.

הצלם סיפר לי על הקשר הטוב שיש לו עם הדוגמנית שלו ושהיא בחורה טובה ומאוד פרובוקטיבית, שאפילו הורידה מתוך שעשוע את החולצה שלה במסעדה שהם היו בה ואת התחתונים היא כבר הורידה בזמן הנסיעה כדי שלא יהיו סימנים.

בסשן זמן ההפסקה הוא לא מוגדר, ולפעמים, כמו בהרבה עבודות למעשה, חבל לי שאני לא מעשנת. מעשנים מקבלים יותר הפסקות, כאילו רק לשבת, אפילו עם שתיה, בלי להכניס עשן לריאות, לא לגיטימי כהפסקה. בהפסקות בסשן כמובן הבידור ממשיך, הצילומים ממשיכים. רק בישיבה.

צלם אחד שעבדתי איתו הרבה, בן גילי יחסית, אמר לי כבר בסשן הראשון "את רואה, יש גם צלמים נחמדים", כבר אז החשיב אותי כחברה ולא מישהי שעושה את העבודה שלה. מהשיחות שלנו ותמונות שראיתי שהוא צילם, הבנתי די מהר שלבחור אין הרבה ידידות אמיתיות, אלא בנות שהקשר בינהם התחיל או מתקיים בזכות תשלום על העירום שלהן בנוכחותו.

כבר בסשן הראשון או השני הוא אמר לי "אם את פורשת,לפחות תני לי לצלם אותך" וחזר על כך בכל סשן שלנו.

אני באמת לא מבינה מאיפה זה נובע אצלו.

[איך הגעתי לעסוק בזה?]

ברוב שנותי לא נדחפתי למצלמות, מספר התמונות כמזכרת שיש לי מעצמי דלות מאוד.

כשהייתי בגרעין לפני שנה הכרתי מישהי שעסקה בתחום כמודל לציור. הבחורה יכלה לשבת בלי לזוז שעות מסתבר. ומבלי להכנס לזה, התנסתי בערב גרעין, במן ערב תרבות, כמודל עירום ומאוד נהנתי מהאוירה התומכת.

כתבתי על כך בפוסט .

כשחיפשתי עבודה נזכרתי בזה. לא ידעתי איזה מחיר לדרוש, לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי ש100 ש"ח זה סכום מינמלי לעבודה כזו. פרסמתי מודעה באתר חובבני למדי לדוגמניות מתחילות ומצאתי את עצמי קובעת עם צלם מתחיל ואף דתי.

מאז קבעתי עם עוד כמה צלמים ואחד הצלמים (אגב אחד הטובים שיצא לי להצטלם אצלם) סיפר לי על אתר פוטולייט שם יותר קל לפרסם את עצמי כמודל והאתר (מעט) יותר מקצועי מאותו פורום. למעשה זה אתר לצלמים, חלקם מאוד מוכשרים וחלקם מאוד חובבנים, בנויה שם קהילה לכל דבר, לטוב ולרע.

בעיקר בהתחלה (מכיוון שמדובר בקהילה תחרותית) הוזמנתי לסשנים רבים. למדתי איך הגוף שלי נראה במצלמה ולהסתכל הרבה במראה עזר מאוד.

בהחלט, נחמד לראות תמונות מוצלחות שלך מתפרסמות.

הגבתי בפורום לתמונות שלי שפורסמו ואני לא יודעת אם הדבר תרם או הזיק. אמנם קיבלתי תגובות רבות על חכמתי וידע אמנותי, אך אני בטוחה שצלמים רבים הרגישו מאוימים.

[הבטחות לא מקיימים]

התגובות הובילו אותי להרבה תגובות, הרבה תגובות שאמרו "אני חייב/ת לצלם אותך", זה משמח. צלמים מסוימים הבטיחו הבטחות גדולות אף יותר, מסשנים חוזרים, שימוש בסטודיו גדול יותר ואחד אפילו הציע הצעה באופן שנשמע ממש אמין לסשן צילומים בחו"ל.

לרוב, הבטחות לא מתגשמות. אם אין תאריך ספציפי לצילומים, אפשר רק לחייך בנימוס ולהמשיך הלאה.

[חיפוש עבודה]

מציאת עבודה כמודל זה לא דבר קל. בהתחלה רדפתי אחרי מודעות, נכנסתי לגלריות, שלחתי הודעות ואי מיילים. וכנראה לא אדע לעולם אם זה עזר לי או שהכל היה מקרי. זה בטח הרגיש מקרי.

למרות שנמאס לי מהאוירה התחרותית והחד-גונית בפוטולייט, נשארתי נאמנה לרוב לצלמים שם וכל השאר הגיעו אלי במקרה. אין לוחות מודעות מסודרים לתחום הזה ונראה ששם בעיקר יש את החרמנים שמחפשים מודל ובשאר המקומות מאמינים שגם צילומי נוף נשארו צילומים אמנותיים.

לא מסרתי כמעט שום פרט אישי באינטרנט. חייבים לסנן בתחום הזה. רק מייל.

קיבלתי המוני תגובות סתמיות!

צלם חובב מחפש מודלית ליברלית ופתוחה, גם חסרת ניסיון מכל מקום בארץ (לא רק מאיזור המרכז) לצילומי עירום חלקיים ומלאים ארוטים ונועזים. הציולומים למטרה פרטית לשימוש אישי ולא לפרסום! תשלום - עד 1000 שח לשעת צילום. סודיות מובטחת ונדרשת! [email protected]

יש את אלו שמפרסמים הודעה ללא כותרת שנראת כך וממשיך בדיאלוג מטופש:

הי עדיין מה שפירסמת אקטואלי ? 

מה פרסמתי?

המודלינג עדיין אקטואלי ?

עדיין אקטואלי. אבל לאילו מטרות אתה מחפש אותו? איפה אתה ממוקם? האם יש לך סטודיו? כמה שעות עבודה? אוכל לראות עבדות קודמות שלך?

יש לך מסנגר ונדבר ?

לא

האמת שאין לי סטודיו משלי אבל אני צלם מקצועי, אשמח לשמוע על מחיר שאת מבקשת, תודה

אוכל לראות עבודות קודמות שלך? אני לוקחת 100 לשעה. לא כולל נסיעות. אפשרי לראות תמונות שלך בכלל בבקשה ?

מה פאלפון שלך ליצירת קשר ?

או עוד דוגמה משעשעת:

הי אאם זה רלונטי בקשר למודליסטית אשמח שתצרי קשר

רלוונטי, מי אתה?

הי שלום לך.צלם חובבן... יכול להתאים לך? מתי פנויה? מה העלות? ערב נעים.

יש לך עבודות שעשית פעם שאני יכולה לראות? לא דווקא עירום... 150 לשעה + נסיעות.

צילמתי רק את חברה שלי לשעבר.ממש חובבן... מאוד אהבתי את המראה שלך ולכן פניתי.מחפשאת הדיגמון  רואה בזה אומנות. המצלמה זה חלק שולי.  מתי יכולה ליקבוע? 

אתה אוהב לצלם בכלל? יש לך מצלמה?

יש לי מצלמה דיגטלית נחמדה של ניקון. מחפש שתדגמני לי ואצלם כמה תמונות.מענין אותך?

-

*את כל אלו כמובן העברתי לאזור הספאם..

כשפונים אלי אני מתעקשת לראות עבודות של הצלם, לשאול איפה הוא רוצה לצלם ואם יש לו קונספט לצילום, בעיקר כדי להבי מול מי אני עומדת ולפי התגובה הבנתי אם כדאי להמשיך הלאה.

מי שלא התיחסתי אליהם בכלל הם מי שכללו בהודעה לפחות את אחד הדברים: ליברלית, נועזת, סכום גבוה במיוחד..

 
הציעו לי לשחק בפורנו.

הופתעתי מרמת הרצינות של ההצעה, עסקית לגמרי, סיפרו מה צריך לעשות, הסכום ואם מעניין אותי, אם לא ממשיכים הלאה.

כמעט הלכתי על זה אם לא היה לי את הניסיון הבא:

[על תקיפות מיניות וזלזול בנשים]

צלם ביקש לצלם בתנועה תחת בדים על הרצפה, כך שהתמונה תראה מרוחה. בשלב מסוים הוא אמר שהוא זקוק לפטמות זקורות לצילום ובלי להסס הוא צבט אותי – קוד אסור בצילומי עירום! לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, מכיוון שחשבתי שאם אקום ואלך לא אקבל את הסכום שמגיע לי על הזמן בו הייתי שם, נשארתי. מעט מתחרתת מעט נטרלית.

הזכרון הזה נשאר בי הרבה זמן וכששכבתי עם החבר התחושה הלא נעימה עלתה וזה היה לי נורא. אז באמת הבנתי למה אסור לערבב מגע אינטימי עם עבודה. למה אסור לעבוד בפורנו או בזנות, כי זה לא רק סקס, זה נשאר איתך הלאה מבלי שתרצי.

[לשים לב לפרטים הקטנים]

במיוחד אחרי הניסיון הזה נזהרתי. היה צלם שאני לא יודעת איך הוא הגיע לטלפון שלי, אבל השיחה איתו הייתה מוזרה באופן היסטרי. היא התחילה נורמלי ואיכשהו הוא הסגיר את עצמו לאט לאט כסוטה מוזר.

בשלב מסוים הבחור שאל אם זה יהיה בסדר שתהיה מחיצה בינינו, סוג של קיר שחצי ממנו שקוף (זכוכית?) והחצי התחתון בנוי. אמרתי לו שזה לא יהיה טוב מבחינה טכנית.

הוא שאל אם זה בסדר שלא תהיה את המחיצה ושהוא ילך להפסקות מדי פעם במהלך הצילומים.

אמרתי לו שזה לא מקצועי.

אז הוא שאל אם זה בסדר שהוא יגע בעצמו תוך כדי שאני בחדר איתו.

איכשהו השיחה נגמרה בזה שהוא שואל אותי אם נראה לי שהצלמים שמצלמים אותי לא עושים ביד על התמונות שלי ואני הגבתי על זה – שלא אכפת לי מה הם עושים כשהם בבית, אבל לא תוך כדי הצילומים!

[לא יושבות רגל על רגל]

 במרבית המקרים הצלמים היו בסדר ושמרו על גבולות הטעם הטוב בכל הקשור לאירוטיקה של התמונה ובטח על מגע בין צלם לדוגמנית.

אך עדיין ישנה לעיתים תחושה לא ברורה לגבי הסיבה בגללה אני בסשן.

נראה שצלמים וציירים  מרגישים, כמו כל ישראלי, שאם הם משלמים, הם יכולים לדרוש דברים הזויים.

בציור, אפילו שבכלליות יש בו אווירה נעימה יותר מבצילום, זה מתבטא בתנוחות ארוכות ולא נוחות בעליל עד כדי איבוד דם וכאב נמלולי.

בצילום העניין בעייתי יותר. יתכן ובציור לא מצפים ממני לדבר ועל כך לבדר, בצילום, לא כך הדבר.

אם (רוב) הצלמים שעבדתי איתם חשבו שהעבודה איתי הייתה הכנה לעבודה עם נשים שישלמו להם כסף על תמונות עירום של עצמן, הם טועים.

לפעמים יש חוסר התחשבות במודל שיכולה לעלות על עצבים. דוגמאות לכך רבות:

בסדנאות חורפיות בהן השתתפתי וביקשתי לחמם את הסטודיו, הצלמים התלוננו שחם להם למרות שהם לבושים בסוודרים. אמרתי להם "הגעתם לסדנת עירום, תתלבשו בהתאם".

הבעיה האמיתית היא לרוב בצילומי חוץ: לא פעם הייתי בצילומים בטבע, אפילו בשדה קקטוסים, כשאני מהלכת עירומה ומתגרדת, הצלם היה צריך לעבור ענף קוצני כדי לקבל זוית טובה פעם אחת ואמר  וחזר על עצמו "הייתי צריך ללבוש מכנסים ארוכים!".

צילומי חוץ לרוב חמים מידי, קרים מידי, מגרדים, רטובים ובוציים, מלכלכים ולרוב רחוקים מידי ולא מספיק (גם במקומות מבודדים כמו געש, יש המון אנשים שיראו אותי עירומה ויבהו כאילו אין מחר).

הציעו לי פעם להצטלם בשלג, כמובן בסכום רגיל, הצלם ניסה לשכנע אותי כמה יפים הצילומים יצאו ואני לא רק חשבתי על דלקת הריאות שתהיה כשאחזור.

בשלב מסוים הייתי בין – להבין שמזמינים אותי לכדי בילוי – לבין – להחליט שזה מעצבן אותי - . מתישהו בשלב הזה נפגשתי עם צלם שהיה נחמד בהחלט והיה כל כך ברור שהוא מתחרמן מהיותי עירומה.

אתם מכירים את הגברים האלה, שמתחילים עם מישהי כשהם כל כך חרמנים, שהדבר היחידי שהם יכולים להוציא מהפה קשור לסקס.. כך שמה שיוצא להם מהפה הוא ההסטוריה המינית ו/או הפנטזיות שלהם?

אז הוא סיפר לי שהוא רוצה שיצלמו אותו. לקחתי את המצלמה והתחלתי להתנסות בצילום. זרמתי איתו לצורך השעשוע שלי.

הוא ביקש שאצלם אותו עירום ואחר כך נוגע בעצמו. הייתי לבושה ובאמת השתעשעתי מהרעיון שאני זו מאחורי העדשה הוא הפגיע. הוא כמעט התחנן שאוריד את הבגדים ורק אחרי שהוא גמר הוא הבין כמה שהוא היה אידיוט.

קרה לי סיפור דומה עם עוד צלם צעיר שהיה בטוח בשלב מסוים שאם שנינו נהיה עירומים אולי יקרה משהו. או שאולי זה רק היה לי נדמה.

על כל פנים, הוא גם ביקש להצטלם. כשהתפשט, אולי מההתרגשות עמד לו ותוך דקה כבר ממש לא. הוא היה נבוך ויסה לחשוב באמת מה הוא יכול לעשות כמודל עירום אמנותי, ותכלס, לא כל כך הלך לו. הרגשתי "טוב, אני מקבלת כסף על הזמן הזה, שיהיה".

[דוגמנות תמורת קרדיט – למה?]

אחרי פעמיים של צילומים כבר הבנתי שאין לי באמת מה לעשות עם התמונות ששלחו אלי. חוץ מבחירת כמה מוצלחות לתיק עבודות וקצת שחצנות אישית למי שיכלתי להרשות שידע מה אני עושה.

ישנן הרבה מאוד מודעות של צלמים שמחפשים דוגמנית בתמורה לתמונות וקרדיט. לרוב כותרת המודעה היא "פיתוח תיק עבודות הדדי" – אם הצלמים האלו חסרי ניסיון וזקוקים לדוגמנית כדי לצבור ניסיון, סביר להניח שהדוגמנית לא תוכל לפתח את תיק העבודות שלה עם תיק העבודות שלו.

בנות, אנא מכן, גם בסשן הראשון, דורשים כסף על העבודה. גם הסטודנטים העניים, אם הם יכולים להרשות לעצמם מצלמה, אם הם מרשים לעצמם בילוי בבר, הם יכולים להרשות לעצמם לשלם למודל כמו על כל שירות שהם מקבלים. מקסימום שיתחלקו עם עוד צלמים.

היה צלם שביקש ממני להצטלם בחינם אצלו לפי שהוא מביא אותי לסדנה שהוא מארגן. לדבריו – רק כמה דקות, ובכל מקרה הוא גר יחסית קרוב אלי. לא הייתי צריכה להסכים. אכן הוא הביא אותי למספר סדנאות שלו, אך זה עדיין היה מטופש, ואם לא הייתי אומרת –די- זה לא היה "כמה דקות" אלא "..זה יוצא מקסים, בואי ננסה גם...".

מעבר לסיפור הזה, אחרי שכבר עבדתי איתו מספר פעמים ובטח שעם עוד צלמים, סיפרתי לו שהצעתי לידיד שלי להצטלם איתי, הידיד עם הרבה ניסיון מול מצלמה. למרות אלו, הוא עדיין אמר "זה נשמע טוב, אבל נצטרך לעשות צילומי ניסיון קודם. רק 10 דקות".

כאילו שאני אביא אותו או את עצמי בשביל 10 דקות של משהו.

מהניסיון שלי, צלמים בטוחים שהם הדבר הבא, אם הם השקיעו כסף בציוד, הם מלכי העולם. מתוך כמה שנתקלתי בהם, אפשר לנתח משוואה של – ככל שאתה משקיע יותר כסף בציוד הסטודיו הביתי כך סימן שיש לך פחות כישרון משל עצמך. כמובן שזה לא נכון על כולם.

[בידור הדדי]

כמובן שעד עכשיו הצגתי את עניין הבידור כחד צדדי, רע וחסר חשיבות מקצועית. אך האמת היא שאוירה טובה ונינוחה בצילומים היא דבר חשוב. אי אפשר לסבול סשן של יותר משעה אם אין אינטראקציה כלשהי בין הנוכחים. יחסים בינאישיים נורמלים. זה תורם לצילום מאוד וליכולת העבודה. כמו בכל עבודה אני מאמינה שצריכה להיות אוירה טובה ולא מתוחה. אך עדיין לשמור על הגבולות האישיים שתרצי לקבוע.

[חוסר מקצועיות רואים אצל כולם]

עם זאת, התחלתי להרגיש רע בחיפושים נואשים ל100-200 ש"ח שאני מקבלת.

ראיתי באתרי הצלמים תגובות על מודליסטיות רבות שהבריזו לצלמים, לא מקצועיות. וזה נכון, בכל מקצוע לאחר או להבריז זהו חוסר מקצועיות, גם בחיים הלא מקצועיים.

לפני מספר שבועות דיברתי עם צלם מתחיל, הוא שלח די הרבה הודות SMS כדי שנגבע זמן לשבוע לאחר מכן לסשן שאמור להיות עם מאפרת, הוא אפילו ביקש שאבוא אליו במיוחד כדי לחתום על חוזה. יום למחרת הוא לא היה זמין ולא קבענו שום דבר סופי.

לפני שבוע וא התקשר ושוב שלח עשרות הודעות SMS אם אפשר לקבוע שוב, הפעם קבענו משהו סופי.

הוא הציק לי בערב עם הודעות כשכל אחת מהן לחוצה, בסגנון של "את יכולה לדבר? ..למה את לא עונה?.." הוא אמר לי שנושא הצילום הוא "אני רוצה אותך" ושאל אם הוא יבקש ממני לשבת בפיסוק ולשים אצבע בפה זה יפריע לי, אמרתי שכן, אז הוא אמר שהוא לא יעשה את זה.

לא בטוחה למה בכל זאת קבעתי איתו. יום אחרי (6 ימים לפני שקבענו) הוא שלח SMS אם אני בטוחה שאני באה כי אחרת הוא יקבע עם מישהי אחרת ואמרתי שכן.

והוא באופן מפתיע או שלא הבריז. למרות הודעה כשיצאתי ומספר חיוגים אליו. אחרי שעה הוא התקשר כשראה שיחה שלא נענתה, השיחה הלכה כך:

– היי, מה שלומך? מה רצית? (בקול שמח)

- רציתי לדעת איפה אתה..

- אני בבית, למה?

- כי קבענו..

- אוי! שכחתי, מצטער, אני אפצה אותך.

- עזוב, לא משנה.

[שותפים]

כמובן שלא יכלתי להסתיר את העבודה הזו לאורך זמן מהאנשים הקרובים אלי. החבר תמך מההתחלה, אפילו שהוא לא רצה להצטלם ביחד. לאמא שלי סיפרתי טיפין-טיפין, בשלב מסוים היא אף התנסתה בזה בעקבותי, עד שהיא הפסיקה להרגיש בנוח עם הצלמים שהציגו אותה לרוב כאישה זקנה בהרבה ממה שהיא.

גם חברה טובה שלי הצטרפה והצטלמנו ביחד לא מעט. זה עזר הרבה למורל של שתינו, היה לנו מן עבודה משותפת ולה זה עזר בדימוי האישי.

למעשה, היה יום צילומים אחד כניצבות בסרט עלילתי עם עירום שהלכנו אליו, אני, חברה שלי ואמא שלי, וזה היה יום משעשע מאוד, וכסף קל מאוד.

להצטלם עם אמא שלי ביחד? נראה לי משונה מידי.

[דברי פרידה? או שלא?]

אני לא חושבת כמה חבל שנכנסתי לתחום. אני רק חושבת על כך שנמאס לי. אני רוצה להתפשט מול חבר שלי ולעשות מולו תנועות מגרות. נמאס לי לשעשע אנשים ולעמוד בפוזות הזויות במקומות מלוכלכים. להרגיש שאני צריכה להתחנן לעבודה בשביל 300 ש"ח במקרה הטוב.

זה היה נחמד, יצאו תמונות טובות, אפילו כמה צלמים מאוד נחמדים.

אין ברצוני להודיע סתם כך על פרישה, אך דחיפה לתחום לא אתן בקרוב, אולי אפילו אסרב לרוב ההצעות. אולי אם אתגעגע, ממש אזדקק למזומן ואם צלם או צלמת טובים יציעו את עצמם וישאלו על צילומי סטודיו, יתכן ואבוא.

בכל זאת, כסף קל, אפילו קל מאוד במצב הרוח הנכון.

מכרים את אתר "אגורה"? אתר שבו אנשים מציעים דברים שהם לא צריכים ומביאים אותם לאנשים אחרים במקום לזרוק?

או את "קאוץ' סרפינג" שאנשים מציעים לתיירים את הבית שלהם?

אז הגעתי למסקנה, שצריך לעשות אתר שדומה לממשק שלהם, או לממשק של אתרי חיפוש דירות.. בערך.. אבל במטרה למצוא טרמפ!

דמיינו לעצמכם:

• אפשרות לחיפושים לפי מקום מוצא (אזור בארץ / ישוב / צומת...) ו/או המקום אליו רוצים להגיע.
• אפשרות לחפש אם זה טרמפ חד פעמי או קבוע (ואם קבוע אז יומי/ שבועי ). (קבוע מתאים לדוגמה אלו שעובדים או לומדים רחוק מהבית, או נוסעים כל סופ"ש לבקר את המשפחה).
• אפשרות לסמן אם זה לכיוון אחד בלבד או שצריך גם חזור (למרות שאפשר שמישהו אחר יסיע אותך בחזרה).
• אפשרות סימן שעות שבהן רוצים לצאת/ להגיע.
• וכמובן אפשרות לכתוב אם אתה זה שמחפש את הטרמפ או אתה זה שמציע אותו.
• ולוח מודעות מרוכז של כל המודעות שפורסמו.
• *כדאי גם שיהיה אופציה לסימון דברים כמו עישון או הוספת בעלי חיים לנסיעה.

זה נשמע לי פשוט משהו אידאלי.

יש הרבה אנשים שירצו למצוא מישהו להסיע. אם זה בשביל החברה, או אולי התחלקות בהוצאות הדלק.

והמון אנשים מעדיפים טרמפ, גם עם מישהו שהם לא מכירים, כי זה יותר זול, יותר אקולוגי, יותר אינטימי, יותר מרווח, יותר חברותי וכו' וכו'..

אני למשל הייתי מסמנת עכשיו שאני רוצה להגיע מחר למרכז ירושלים בצהריים מפ"ת, ואם מישהו עובר בדרך או מגיע לאזור, אז אשמח..

ובלי קשר, גם מסמנת שפעם בכמה זמן, אם מישהו נוסע מפ"ת לחיפה, בסופי השבוע, אז אשמח לקחת איתו טרמפ. זה יחסוך לי הרבה כסף.

הייתי פותחת כזה ממשק. אבל אין לי מושג בדברים האלה!

אז אנא הפיצו. כי אני ממש רוצה אתר כזה. רק בבקשה אתר חינמי

ואם אתם מכירים אתר כזה וסתם לא שמעתי עליו, אתם מוזמנים להוסיף קישור.

להתראות!

[עריכה מאוחרת: כתבו בצד באנונימיות אחרי פרסום הפוסט שיש אתר ממש דומה למה שתארתי וזה ממש נחמד! צריך לפרסם אותו!]