עוד יומן רשת ייחודי

טוב, מאז שנכתב הפוסט הקודם, יצא לי להתבחבש עם עצמי. אמנם, לפי הקצב בו הדברים זזים ולפי מה שקורה בשטח או בתיאוריה, יש לי תחושה שהשותף שלי לא יעזוב כל כך מהר את הבית, אפילו, ישאר עד סוף החוזה, מסיבותיו שלו (שלפי דעתי כוללות עצלות למצוא בית חלופי, המחיר האטרקטיבי של הדירה שלנו, והעובדה שאני לא מלוכלכת כמו שהוא כל הזמן אומר שאני).

ובכל זאת, הוא טוען שהוא עוזב ולא יודע מתי, אני פתחתי קבוצה בפייסבוק שיעזרו לי למצוא שותף אחר, אך לא מקדמת את העניינים, וגם דיברתי (אני ואתם, וגם אני והחבר שלי) על האפשרות לגור ביחד כשהסמסטר הנוכחי יגמר.

הנקודה האחרונה מחזירה אותנו לתחילת הפסקה הקודמת. אז אכן התבחבשתי במחשבות, האם אני אוהבת אותו או האם אני רק אוהבת שהוא אוהב אותי? האם אני מוכנה לראות אותו כל יום, להתעורר איתו כל יום, לא לישון באלכסון (לאחרונה התחלתי לעשות את זה יותר ויותר בימי חול), לא להפריע לו כשהוא לומד, ו.. הממ לא לארח אף אחד אחר במיטה שלי כשצריך. (מצד שני, אם הוא יגור איתי בלי שותפים, אולי תהיה מיטה מיותרת בחדר השני). 

המחשבות התחלשו והתחזקו במהלך השבועות האחרונים לסירוגין, ולמרות שאני לא מדברת איתו כל יום בטלפון, אני מרגישה שאנחנו כן זוג. יש עליות וירידות ממש קטנות, יש תמיכה הדדית, יש רצון להחשף באופן הדדי, יש הנאה מהמגע והצליל אחד של השניה...

אז כמו כולם, אני חושבת שקשה לחשוב במונחים של "נצח" או אפילו "שנים / חודשים" קדימה.

ובכל זאת, הנה לכם מחשבה אולי קצת יותר מידי לעתיד:

כבר שנים שאני רוצה לשנות את השם שלי באופן רשמי בתעודת הזהות (להוסיף אות), הלכתי היום למשרד הפנים, כדי להחליף כתובת בת.ז וגם לקנות דרכון חדש (למרות שבסוף לא עשיתי את זה), גם לא שינתי את השם, כי אם משנים את השם, אי אפשר לעשות זאת שוב, אלא באישור מיוחד, אחרי 7 שנים.

אני לא בטוחה אם משנים שם פרטי אז גם אי אפשר לשנות שם משפחה, ובכל זאת, אמרתי לעצמי "מה זה הטופס הזה? הוא כמו לשבת בפינה, הם בעצם אומרים לי שאני לא אתחתן 7 שנים עכשיו?", אז עזבתי את משרד הפנים, כשבידי רק שליש מהמטלות שהצבתי לעצמי כשכנסתי לשם, וזה רק באשמתי באופן מפתיע.

אז מה זה אומר עלי?

והאם אסע לחו"ל בחול המועד פסח?

• טסט ראשון - כמעט דרסתי מישהו כשנכבה לי האוטו בזינוק בעליה וקצת התדרדרתי אחורה
• טסט שני - קיבלתי ברקס לפנים... כבר לא זוכרת. אבל התחלתי לבכות באמצע אז וויתרו לי על חניה.
• טסט שלישי - עברתי במקומות הכי לחוצים בפ"ת, כמעט נכנסתי לאין כניסה.
• טסט רביעי - המורה לנהיגה לא הספיק לשמוע את התשובה על איך היה ואמר שאין סיכוי עם הטסטר. בכלליות, חניה גרועה, התחלת נסיעה בהילוך שני, אי מתן זכות קדימה...
• טסט חמישי - נכבה לי האוטו פעמיים כי התחלתי נסיעה בהילוך שלישי. חוץ מזה בסדר.

המורה התקשר אלי לפני שעתיים.

- נרגעת?

- לא הייתי לחוצה..

- את עצובה?

- ..מה שהיה היה (מתחילה לחשוש)

- הטסטר הזה מאוד קפדן! אי אפשר לעבור אצלו עם שני כיבויי מנוע! הוא מעביר רק תותחים.

-  דמעות בעיניים.

- אבל עברת!

-  אני אתגעגע למורה הזה ולשטויות שלו.

היום בבוקר קמתי, ואמרתי לחברה של השותף: היום אני עוברת טסט.  לא "היום יש לי טסט", כי אני באמת מרגישה בטוחה בנסיעה שלי.

במהלך הטסט כשהיינו בצומת שבמקרה נמצאת בשכונה שאני עובדת בה, אמרתי לטסטר שצילמתי את הצומת ההיא להראות שהיא מסוכנת. מעניין אם זה שינה משהו. הוא לא הגיב.

זהו, עוד כמה ימים אוכל לנהוג!

אני כבר מאז 2008 לומדת! (לא ברצף)

למישהו יש אוטו לתת לי במתנה?

התחלתי לאחרונה לעבוד פה ושם בתור מודל לציור וצילום, בעיקר צילום.

שמתי מודעה באתר שבו מחפשים כאלה דברים, פניתי לצלמים, צלמים פנו אלי..

צילומי עירום רגילים הם ממש נחמדים ולא מיניים בכלל. מאוד טכניים. אווירה נעימה (אם מדובר בצוות מקצועי). אני לא בטוחה מה המחירון לכל דוגמנית, אבל אני לוקחת 100 ש"ח לשעה. (מדובר בצילומים של שעתיים בממוצע). קשה לחיות מזה, כי קשה לקבוע צילומים לכל יום.

צריך לשים לב לאידיוטים שלא יודעים מה בעצם הם מחפשים. וזו העבודה הקשה ביותר פה.

עשיתי עכשיו ראיון עבודה, מהגרועים שיש. דווקא לא הגעתי אליו (איש כח אדם) בכלל מהתחום של הצילום, ומפה לשם הוא אמר שיש לו כל מני עבודות שהוא יכול להציע לי: מגש אנושי לסושי (500 ש"ח לשעה), להתסובב בתערוכות עם ציור גוף פרסומי עלי, לעשות סרטי מצלמה נסתרת שקשורים לפורנו, לעשות פורנו הומוריסטי (אפילו לא ניסיתי להבין), לשכב איתו תמורת כסף, להיות עוזרת ליצן במסיבות לילדים, פרסומת לויברטורים, עוזרת אישית, מסאג'יסטית ועוד... כשתוך כדי הוא חוזר על כל מני הצעות מגונות, לטענתו מאוחר יותר - כדי לבוק עד כמה אני מתעצבנת בקלות.

עם הבחור הזה, אני לא חושבת שאעבוד.

היום התקשר אלי צלם, אחרי ששלחתי לו כמה עבודות שלי, לעשות, לא צילומים עם זווית קצת אירוטית, אלא ממש פורנו, להגדרתו. אמרתי שאני לא מחפשת את זה. הוא המשיך בכל זאת ואמר שבשביל לעשות כמה תנוחות (לבד) אפשר לקבל 500 ש"ח לשעה ואם זה עם מישהו אז זה 1500 ש"ח לשעה. המשכתי להתעקש שאני לא מחפשת את זה והוא התחיל לשאול "בעבור איזה מחיר כן תסכימי?", מה שאומר שה500 ש"ח האלה הם למו"מ... אמרתי לו שאני מוכנה לדבר איתו על דוגמנות עירום רגילה וסיימנו את השיחה בלי לסכם שום דבר.

אני קצת כועסת על עצמי שאני טיפה עוד שוקלת את זה.

דיברתי על זה עם החבר שלי, שאלתי אותו אם הוא היה רוצה להצטרף, כי היינו יכולים לקבל על זה 3000 ש"ח לשעה לשנינו.. הוא אמר שלא.

תכלס, היה יכול להיות נחמד לשכב עם חבר שלי ולקבל על זה 1500 ש"ח לשעה ושגם הוא יקבל על זה 1500 ש"ח לשעה, ושיהיה שם איזה מישהו שיצלם.

קצת חבל שהוא לא רוצה. אבל אני יכולה להבין אותו.

נחמד מצידו שהוא תומך בי. הוא בחור מאוד מיוחד לדעתי. אני באמת מקווה שהיחסים בינינו ישמרו הרבה זמן. לא להרוס סתם ככה דבר טוב.

אתמול אירחתי צייר בבית שנדבר לראות אם הוא רוצה לעבוד ביחד. הכל היה ממש נחמד עד שהוא איבד את הארנק שלו, ואחרי הרבה זמן גם די האשים אותי שלקחתי לו את הארנק. אני עדיין מזועזעת מזה שהאשימו אותי בגניבת ארנק מול האף שלו. (באמת שאין לי מושג מה קרה לארנק שלו!!).

כל אלה, ודברים אחרים, גורמים לי להרגיש תשושה נפשית מהימים האחרונים.

משתדלת להשתקם, ומחכה כבר לסיים את המחזור הארור שעושה לי בלאגנים בראש.

לחיות חיים עצמאיים, זה ממש לא קל. רק שתדעו.

יומן דמפסטר היקר, לא מזמן מצאתי משהו אפילו יותר טוב מהוואפל-בלגי הכמעט שלם עם גלידה ומלא שוקולד שמצאתי לפני כמה חודשים. היום מצאתי 4 סושי עם טונה אדומה. טעים טעים!

לילה ראשון בדירה החדשה עבר לו.

לילה כמעט אחרון בדירה הישנה (הקומונה) עם החדשים שמחליפים אותי, גם עבר.

שינויים אופפים אותי. גם החום אופף אותי, אבל שינויים אף יותר.

*החבר* ישן איתי הלילה, החזיק לי את היד. זה היה חשוב. גם טוב שהשותף החדש לא היה, נכנסתי בהדרגה.

בקרוב רשימה של דברים שאני צריכה לדירה, אבקש לחנוכת בית .

אמא לחוצה. בטוחה שאני מעוצבנת עליה. הגיוני שאני אהיה קצת מעובצנת כשאני ישנה עם החבר בלילה, והיא מחליטה להפתיע אותי בבוקר המאוחר בדירה החדשה. אבל זה קצת יותר מסובך ממה שנדמה. שתי המילים הראשונות מבטאות את המצב כל כך יפה. גם כלפיי.

קשה לחפש עבודה. אני פשוט בכזה לחץ... זה קשה.

בנוסף מצאתי קורס קולנוע שאני רוצה ללכת אליו, וזה מצחיק למצוא על מה לבזבז כסף לפני שמכניסים.

קשה לי לסכם את התקופה הזו. נראה שיש הרבה מה להגיד, אבל יש לי מחסום כלשהו להביא את זה במילים.

להתראות.

אותו הקהל שרגיל ללכת כלל שנה לעצרת הזיכרון ליצחק רבין, נוער העבודה, נוער מרצ, תנועות הנוער בכלליות, שמאלנים מבוגרים כאפתיים וכו', נפגעו, לפני שבוע בדיוק, בלב ת"א, פגיעו במרכז הנוער ההומו לסבי.

כן, זה קצת מבלבל, עצרת לזכר הדמוקרטיה במקום הרגיל להתכנסות. כשההתכנסויות בארבעה בנובמבר כבר נהיו בעיקר חברתיות (היי, גם במשפחה שלי אזכרות הן בעיקר תירוץ למפגש חברתי). הפעם לא. הפעם לא מדובר ב"פסטירבין", מדובר באירוע שהתקשורת לא מלווה מספיק

*אולי מסיבות הגיוניות, זה מקשה על מציאת הרוצח. ובכל זאת, נמאס לשמוע על הדילמה עם האם החרדית הרעיבה או לא הרעיבה, אולי הרעיבה, אולי רופאים התעללו, אולי לא... ולא לשמוע על הפיגוע שקרה לפני פחות משבוע*.

מדובר ברצח נטעב (אני לא רוצה סתם להשוות בינו לבין רצח רבין, אבל יש הרבה נקודות דומות). רצח לא פוליטי, אלא אנושי.

לא משנה גיל, דעות פוליטיות, נטיה מינית, חשוב להגיע ולהראות שאנחנו רוצים עתיד שפוי במדינה הזו!

היום ב20:00 בכיכר רבין, ת"א.