עוד יומן רשת ייחודי

המחאה האחרונה, כפי שכבר חלק יודעים, לא רק ריגשה אותי מרחוק, אלא שגם השתתפתי בה כמעט ככל שאני יכולה. עד עכשיו התעמקתי באזור שלי וקראתי כתבות בעיתונים, אך לא הגעתי לת"א (חוץ משוטטות מהירה במאהל ברוטשילד, רק כדי לראות מה קורה שם).

ביום שבת האחרון, הלכתי לת"א (וגם הצלחתי להביא את אמא שלי שזה לדעתי הישג מסוים). 

הגענו ישר לכיכר המדינה. תהיתי אם הבחירה במיקום הוא מתוך הסימבוליות הצועקת שבמקום, או ביכולות שלו להכיל יותר אנשים מאשר כיכר רבין.

בשלב מסוים של העצרת, היכה בי, כאילו לא חשבתי על זה קודם, אבל הפעם זה באמת היכה בי, כואב קצת בבית החזה: חשבתי על האבסורד שבו ראש ממשלה (במשטר דמוקרטי כביכול), נבחר ציבור, מתיחס לציבור שלו כאל אויב. לא פחות מזה. 

גם אם נעזוב את ביבי בצד, בכלל, היכה בי, כמה זה לא הגיוני שאין מדינת רווחה. 

כמה זה לא הגיוני שהממשלה, במדיניות שלה, מתיחסת לתושבים שבחרו בה כאל לא שווים.  

חברי הממשלה שכחו כנראה מה המשמעות של המושג "נבחרי העם - הציבור", הרי לא מדובר ב"נבחרי הסקטור של העשירון העליון", אלא בנבחרים מתוך העם, כדי ליצג את כל השכבות. 

באופן טיאורטי, למה להכנס לפוליטיקה אם אין לך חזון שהמצב יהיה נעים לכולם?

איך זה הגיוני שכל כך מעט אנשים מקבלים נתח כל כך גדול מהעוגה הכלכלית? ואנשים אחרים, שמקבלים חלק קטן יותר, הם אלו שביחס למשאבים שלהם דואגים להגדיל את העוגה, הרבה יותר מהאחוז שנותנים מעצמם אלו עם הנתח הגדול של העוגה. זה לא הגיוני!

זה באמת כואב לי לראות נבחרי ציבור מנסים להלחם בדרישות של הבוחרים שלהם. 

אולי סוף סוןף נצליח לשנות משהו.

-

אני מכירה הרבה אנשים שעשו צבא ועשו שירות לאומי, ובזבזו את הזמן שלהם ומשאבים של המדינה.  עם כל זה שצבא הוא חובה, ישנם עוד ועוד תפקידים מיותרים שהצבא מאפשר, וגם לא מיותרים, חלקם פשוט מאוד לא מתאימים למי שמבצע אותם.

בדיון על האם לשרת או לא לשרת בתקופת התיכון, חברה שלי סיפרה לי על אנשים שהיא מכירה, אנשים גאונים בתחומים מסוימים, שנראה שיהיה בזבוז לא לתת להם להתקדם בתחומם, בלימודים גבוהים. שמבחינתם זהו השירות שלהם למדינה, שאחרי הלימודים הם יעשו דברים שיתרמו למדינה בעזרת מה שלמדו, יותר ממה שהם יכולים לעשות בכל תפקיד בצבא.

ואני, שלא הרגשתי שיש לי איזה כשרון מיוחד שאני חייבת ללמוד אותו עכשיו ואם לא אז זה יהיה בזבוז למדינה, החלטתי ללכת ל3 שנים של שירות בעמותות מסוימות, בהן הרגשתי שאני מסוגלת לתרום הכי הרבה לציבור סביבי. 

אחת השנים האלו (האמצעית) הרגישה לי כמו בזבוז זמן גדול ובזבוז משאבים. 

ואכן, יש הרבה מאוד אנשים סביב, שאולי הולכים לצבא או לשירות לאומי, אבל לא באמת תורמים משהו ומשם והלאה, הם עשו את שלהם.

מנגד, יש אנשים כמו דפני ליף, שלא מתרפקים ומנתצלים על כך שלא עשו שירות לאומי כשהיו בני 18, אבל היום, הם משרתים ועוד איך משרתים.

הנאום של דפני בעצרת האחרונה סיכם כל כך הרבה ממה שהרגשתי. הוא היה תכלס, בוטה כמעט. העיקשות שלה מכובדת, הלחימה שלה בעד העקרונות שלה, שהם גם עקרונות של הרבה אנשים אחרים - שרק רוצים לטובת כולם. בסה"כ בחורה צעירה, לא נבחרה בידי אף אחד, פועלת נמרצות בהתנדבות למען צדק ושוויון חברתי. 

תגידו לי, אם זה לא שירות לאומי, אז מה זה?

די לומר על מנהיגי המחאה הענקית והמוצדת הזו שהם משתמטים. 

די לנסות להציף באור שחור את הדברים הטובים שאנשים אחרים עושים.

עולם המבוגרים היר איי קאם.

אני לא מאמינה, זהו, ביום ראשון אני הולכת לחתום על חוזה לשכירות. זה לא השקעות נדל"ן שאני חתומה עליהן מסיבות פרקטיות, זה הדבר האמיתי, אני הולכת לגור לבד. לשלם 1200 ש"ח כל חודש ולקבל בתמורה לזה עצמאות. עם כל הטוב והרע שבדבר.

יש לי פה ברשימת דברים שלא עשיתי אף פעם "לא גרתי מחוץ לבית - קומונה לא נחשב", זהו, אני הולכת לעשות את הדבר האמיתי.

שכירות, ארנונה, מיסים, עמלות, אוכל, מים, חשמל, נסיעות, שותף לדירה, בעל בית, כלב, חצר, 15 דק' מאמא.

וואו.

היום באופן רשמי נגמר השירות הלאומי. אין יותר נסיעות חינם ברכבת (יש באוטובוס כי יש לי בול עם אוגוסט).

אין יותר ביטוח מהמדינה.

אין יותר ... לא יודעת, מה שלא יהיו הזכויות המיוחדות שלי כבת שירות לאומי... פשוט אין. אחרי אוגוסט לא תהיה דירה בירושלים על חשבון החברה להגנת הטבע. אני אחראית לעצמי. צריכה למצוא עבודה. לפתוח חשבון בנק חדש (כבר לא חשבון חייל בלי עמלות).

וואו.

מצאתי את הדירה הזו כל כך במקרה. רציתי בכלל לחפש דירות בשבוע הבא, אבל לא חיכיתי והסתכלתי כבר עכשיו. הסתכלתי על 3 דירות בסה"כ!

ופתאום, הדירה הזו, במודעת דרוש שותף, פשוט המציאה הכי גדולה שיכלתי למצוא.

כמה חמוד. (רק שלא ממש רואים את הבית מהזווית המחמיאה, או בעצם בכלל את הבית, יש עוד חלק שלם בצד השני...), אחרי החניה יש את החדר שיהיה שלי.

עכשיו צריך לקנות מחשב חדש.. הממ, לא שאלתי אם יש שם אינטרנט..

קראתי כתבה ב"הארץ" עם הכותרת "קולנוענים טוענים: פרסומאי סלקום גנבו לנו את תשדיר החומה".

הכתבה די קצרה, אני ממליצה לקרוא. בכתבה מדברים על פרסומת חדשה של סלקום (אם אני לא טועה), וטוענים שהרעיון של הפרסומת גנוב מסרטון מחאתי בעד שלום.

הפרסומת והסרטון באמת מאוד דומים.

הסרטון מתחיל בכותרת המודיעה על תחרות בין קבוצות באזור הגדר, בכדור עף. רואים את הקבוצה הישראלית מתאמנת ובסוף מקפיצה את הכדור מעל הגדר (בכוונה בחרו במקום אולי הכי גבוה של חומת ההפרדה). הכדור לא חוזר אליהם והם ממשיכים לחכות, עד שהסרטון נגמר.

בפרסומת, רואים ג'יפ צה"לי נוסע ליד הגדר, כשכדורגל נוחת עליו פתאום. כל החיילים יוצאים בבהלה לבדוק שלא ניסו לחבל בהם, והם שמים לב שזה בכלל כדור והם מעיפים אותו בחזרה אל מעבר לגדר. הכדור חוזר אליהם ואז הם קולטים שמדובר במשחק. החיילים קוראים "לתגבורת" (פותחים קבוצה ואוהדות) ומתחילים להתמסר בקבוצות מעל החומה. בסוף הפרסומת השדרן אומר שכולם בסה"כ רוצים להנות...

(בכוונה כמובן השתדלתי לכתוב פה תיאור נטרלי ככל האפשר).

באופן אישי, אני יכולה להבין את הכעס של היוצרים על גניבת הרעיון. אבל אני לא מבינה כשהם כותבים שסלקום עיוותו להם את הרעיון לצד ההפוך של המטבע.

לדברי רוז, "נכון שגם אנחנו התייחסנו לחומה בצורה הומוריסטית, אבל על מנת להעביר מסר הפוך לחלוטין. אצלנו בסוף הכדור לא חוזר - כמו במציאות שהחומה נועדה לנתק את הקשר בין העמים כדי שלא נראה אותם. אצלם בסוף צועקים ?אחלה בחלה', שזה בדיוק מסר הפוך".

בכל אופן, בסוף הכתבה, מצאתי את החלק של הטוקבקים מעניין.

הנה כמה תגובות שמצאתי מעניינות:

 

14. "שמחים על ההתעניינות"??? הנזק שהפרסומת הזאת עושה לנו בחול גדולה יותר מכל מינוי של גזען לשר חוץ שנעשה כאן.  אורי.

 

21. "חיבור בין קצוות ללא קשר לדת גזע ומין", מעניינת התגובה של משרד הפרסום.

חיבור בין קצוות, רק שמשום מה רואים רק חיילים יפי-גופייה ותואר דופקים מספרת לכדור, וחיילות בתפקיד המסורתי - יפות ומוחאות כפיים לביצועים של הגברים, ומן העבר השני לא רואים צל צילו של ערבי, חלילה (אולי כדי לא לפגוע באסתטיקה של התשדיר).קיסקיס מחברון.

 

26. כל הכבוד ובהצלחה. אני אישית הזדעזעתי מהפרסומת של סלקום ומהמסר הכל כך לא רגיש למציאות שאנו חיים בה. בהחלט הפכו את המסר לחלוטין והשתמשו ברעיון, בדיוק ברוי ה"אחלה בחלה"- המתעלם ולא מתמודד עם המעשים שלנו... סמדר מירושלים.

 

30. האמת? אורגינל מגיע להם. "מחאה" נגד גדר ההפרדה היא תמיכה בטרור. גדר ההפרדה הינה מרכיב מכריע במניעת פשעי המלחמה הפלסטיניים המחרידים נגד אזרחים שמוטטו את תהליך אוסלו. "מחאה" נגדה כמוה כתמיכה בפיגועי ההתאבדות. גנבו לכם את ה"רעיון", דגנרטים יקרים? אורגינל מגיע לכם. מודרניסט.

 

39. המסר לא שווה, אבל שניהם מדברים על שלום. הפרסומת והסרטון נראים מאוד מאוד דומה. אבל לדעתי המסר לא הפוך כמו שמציגים את העניין. כשראיתי את הסרטון פירשתי אותו קצת אחרת מהתיאור פה. ראיתי בעצם את הצד הישראלי משחק ורוצה שהצד השני גם יהנה, נותנים להם כדור והם לא מחזירים. כמו בהסכם שלום כושל.

בפרסומת ראיתי את שני הצדדים, בהתחלה הצד הערבי דווקא מנסה ליצור קשר, החיילים חושבים שזה משהו רע ואח"כ קולטים שזה משחק ושני הצדדים משחקים במשחק ששניהם אוהבים.

זה מראה על כמה שכולם שווים ושכולם בני אדם, כמו שהקריין אומר שם: כולם בסה"כ רוצים להנות. כך שאמנם המסר לא זהה, אבל אני מרגישה שהמסר של הפרסומת נוטה יותר לשלום מאשר הסרטון המקורי. songi

 

49. פרסומת אידיוטית, האמת: במקום כדור מוחזרת פצצה. סתת.

\

אפילו כתבו עצומה כנגד הפרסומת/סלקום. והם אומרים דברים שלא חשבתי עליהם תוך כדי צפיה. אני יותר מידי תמימה וחיובית?

לפי העצומה:

אוי. התחיל החופש הגדול וכל כך לא אכפת לי. אני לא אומרת את זה בקטע של "אני כל כך גדולה, ואתם כל כך קטנים, אני שמה עליכם ז'", אלא שבאמת, זה לא משפיע על החיים שלי, והלוואי וזה כן היה משפיע.

זהו, אני עם מערכת החינוך (לפחות זו שכוללת חופש גדול / לפחות עד שאהיה מורה) סיימתי. 12 שנות לימוד ועוד שנתיים של עבודה בבי"ס נגמרו להן בדיוק לפני שנה. השנה, אני ממשיכה לעבוד ברצף ואפילו יותר בכח בגינות הקהילתיות. הלוואי ובני נוער יחליטו שיש להם חופש בדיוק מה שהם מחפשים עכשיו זה קצת גינון מתחת לבית (בתקווה והם גרים בנחלאות).

אני רוצה חופש גדול! זו כזו פריווילגיה!

היום דיברתי עם ילדון חרדי שאני מכירה מנחלאות. מסתבר שהחופש הגדול שלו מתחיל בעוד חודש (באב) ויגמר בספט' מתישהו.. חודש חופש, והוא היה ממש אופטימי לגבי זה. הוא אמר "טוב שזה חודש, אחרת זה כל כך ארוך שלא רוצים את זה". ילד חמוד, באמת.

החופש הגדול שלי בקיץ, הולך להיות שבוע שלם + שבתות (9 ימים) בשבוע הראשון של אוגוסט. זה סוג של חופש גדול. עדיין לא החלטתי איך אני אנצל אותו, בדיוק כמו שלא החלטתי איך אני הולכת לנצל את השנה הקרובה שלי, שבה אהיה "אזרחית", יעני משלמת מיסים וכל החרא הזה.

את החופש הגדול של הילדים אני אנצל בגינון, הדרכה בקורס הכשרה של החברה להגנת הטבע, עבודה עם תנועת הנוער עזרא ו.. בתקווה זהו בקשר לעבודתי בירושלים.

מקווה למצוא זמן לבילויים קיציים :-)

טוב לשמוע מכם.

בואו לאירוע בגינה שלי ביום ראשון!

בקרוב יום הזיכרון לחללי צה"ל ולפגעי פעולת האיבה. מזמן לא יצא לי לדבר על הנושא הזה. קשה לי איתו נורא. קשה לי עם האבסורדים. עם ההתלבטויות שלי לגבי היום הזה ולגבי הצבא בכלל.

הנה כמה שירים שמצאתי מזמן, שאולי אקריא חלק מהם בטקס שאלך אליו בערב יום הזיכרון.

#1 אליפלט - נתן אלתרמן.

זה שיר שאני מאוד אוהבת. נתקלתי בו לראשונה יחסית לא מזמן, בשנת השירות שלי, בדיוק בתקופה שלימדתי ילדים על מילות שאלה (בשיעורי הבעה). השיר הזה מבטא טוב מאוד את החשיבות של מילות שאלה בתרבות שלנו, דבר שבצבא לא עושים מספיק. כאן אנחנו רואים ילד, די ממוצע בסופו של דבר, שאני לא רציתי שהחניכים שלי יצאו כמוהו - לוקח דברים כמובן מאליו.

אל תקחו דברים כמובן מאליו, זה מוביל לצרות.

אם אתם בצבא, תחשבו למה אתם בצבא. תחשבו מה אמרו לכם לעשות. אולי זה פוגע במישהו, אולי זה יפגע בכם.

נזמר נא את שיר אליפלט ונגידה כולנו בקול: כאשר עוד היה הוא רק ילד, כבר היה הוא ביש גדא גדול.

בו שכנים ושכנות דיברו דופי ואמרו שום דבר לא יועיל - אליפלט הוא ילד בלי אופי, אין לו אופי אפילו במיל.

אם גוזלים מידיו צעצוע, הוא נשאר מבולבל ומחייך, מחייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך.

 ונדמה כי סביבו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר.

בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה.

כי סביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת.

אם נסביר לך מה זה יועיל? איזה ילד אתה אליפלט.

בליל קרב ברעום אש מזנקת, בין אנשי הפלוגה קול עבר: "העמדה הקדמית מנותקת, מלאי תחמושת אזל בה מכבר."

אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש, וכיוון שאין אופי במיל לו, הוא זחל כך ישר מול האש.

ובשובו מהומם ופצוע, התמוטט הוא, כרע וחייך. הוא חייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך.

ובליבות חבריו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר. בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה.

מסביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת.

אם נסביר לך מה זה יועיל? איזה ילד אתה אליפלט.

ובלילה, חבוש קסדת פלד, אז ירד המלאך גבריאל, וניגש למראשות אליפלט, ששכב במשלט על התל.

הוא אמר: אליפלט אל פחד, אליפלט, אל פחד וחיל ‟ במרום לנו יש ממך נחת, אף שאין לך אופי במיל.

זהו זמר פשוט גם תמוה. אין ראשית לו וסוף והמשך.

זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך. זימרנוהו כך סתם זה מוזר, כי דבר מה התרונן בו ושר...

#2 - פרופיל 97 - אביב גפן

השיר הזה, וגם השיר הבא שאעתיק לפה, הם שירים של אביב גפן. אביב גפן כתב הרבה על הצבא, בעצם, הוא כתב על אנשים בצבא, מה שלא עשו מספיק לדעתי.

השיר הזה, וגם השיר "אמא תראי" ועוד כמה שירים שמצאתי (שפחות התחברתי אליהם) מדברים על הילדים שהולכים לצבא.

תחשבו על זה - ילדים, באמת, כאלה שסיימו עכשיו י"ב, כאלה שלא יודעים שום דבר על העולם כמעט, שאולי לא הספיקו לאהוב, שלא יודעים מהי אחריות, כאלה שאולי אפילו לא התבגרו פיסית עדיין עד הסוף.. כן, אלה, הוליכם למלחמה. משרתים את המדינה. מתים בשביל המדינה. הורגים בשביל המדינה. נפצעים בשביל המדינה.

כשאני אומרת "מדינה" כמובן אני מדברת על אינטרסים וטעויות של מנהיגים.

חוזרים הביתה, מפחדים. אם הם בכלל חוזרים הביתה. ואנחנו אמורים להיות גאים בהם.

פרח עכשיו פורח והוא צורח, ילדים נובלים שם בשטחים.

צמח עכשיו צומח והוא צונח, ילדים נהיים לרוב צמחים

פרופיל תשעים ושבע בפנים הרבה פחות המפקד אמר "לירות"

בתוך מדים מצדיע נלחם על השפיות צבא הגנה למות

דגל יש לנו דגל ואין לו רגל. ילדים נהיים לרוב דגלים

למה תגיד למה (הוא לא יודע), אתה עוד שמה ילדים לרוב לא שואלים

אמא תראי #3 - אביב גפן