עוד יומן רשת ייחודי

עוד שעה ליציאה להופעה בתל אביב. יהיה בסדר. אפילו כיף. ולא יקרה כלום. כי החלטתי.

*עריכה: אברא כדברא. זה בדיוק מה שקרה.

כן, אני מחפש אהבה. את חמה כמו השמש. את עושה אותי מלך. את שאלת, אני התשובה.

למה אני מדמיינת את החיבוק הלא נכון?

כבר נגמרו לי השיטות להתעלם מהאינטואיציה הראשונית.

ככה כשמתעוררים במקרה ב2 בלילה ונרדמים קצת אחרי המואזין.

ואם זה לא היה מספיק, אין לי את הבית-לבד-בסופ"ש כפי שחשבתי שיהיה לי.

כמו הפוסט הקודם בנושא, גם כאן, לא ולא, הדעה שלי לא השתנתה.

נמאס לי מהלאומנות הזו שנוצרת בתקופת המלחמה. אנשים לא באמת רואים מה קורה סביבם. כבר אמרו לי "אנשים ברגעים מסוימים מרגישים שהם חייבים לתפוס עמדה, לכן ניהים קיצוניים יותר - לכן, בלי צל של ספק, מחליטים שאנחנו עושים את הדבר הנכון מבלי לחשוב שמאלה וימינה".

אתם לא רואים שהכל קשור לבחירות?

לעזאזל, הבחירות בעוד פחות מ3 שבועות, ידעתם את זה?

אני פשוט לא מצליחה לדמיין עכשיו תחלופה של ממשלה. אתם מצליחים עכשיו לחשוב על ראש ממשלה חדש?

(שלא נדבר על הדבר הכי גרוע - יש סיכוי שזה יהיה ביבי )

ברור ב-100%, שהמלחמה הזו קשורה קשר ישיר לבחירות. איך בדיוק? קשה לומר.

אמנם העובדה שיש בחירות, לא מועילה לקמפיינים. (ומצד שני, מי צריך קמפיין כשכל המפלגות אותו הדבר?). אבל אתם לא רואים שבעזרת המלחמה פוליטיקאים מחפשים (ומוצאים) אהדה?

לכל המפלגות יש עמדה שמאוד תואמת את דעת הרוב.

למפלגות הערביות לא נותנים לרוץ, כמובן שדבר כזה לא היה קורה בזמן רגיל. כמובן שאף אחד לא קם בזמן מלחמה להגיד משהו על קיפוח מיעוטים. (גם אם בתכלס דעם מפלגה באמת מפחידה).

הפסקת האש הזו רק מראה את הדברים בבירור יתר -

כאילו אמרנו "טוב, הצלחנו להראות רושם טוב, אנחנו מפציצים מלא ואנחנו נורא גיבורים, עכשיו הגיע הזמן לקמפיינים, בוא נפסיק את האש, אפילו אם זה רק חד צדדי".

ג'יזס קרייסט, אתם לא רואים פה משהו דפוק.

ולי בינתיים אין מושג למי להצביע. הרבה גורמים מנסים לשכנע אותי למפלגה הירוקה. אבל אני מרגישה שהם היחידים שמצליחים להגיע אלי בתקופה הזו, כשכולם עסוקים במשהו אחר.