*מתוך ראיון ב"בראש צעיר", רשת א', ששודר (חי) ביום חמישי האחרון*
נטע שגיא: והיום על צעירים בירושלים, אז כפי שאמרתי קודם, אני גרה בירושלים, מתנדבת בשנת שירות, וכמוני יש עוד הרבה מאוד בני נוער וצעירים שבאים לעיר כדי להתנדב, בכל מני שנות שירות למיניהן וגם לשירות הצבאי. אחת מהמסגרות שבהן פועלים מתנדבים בעיר היא גרעין דבש, גרעין דבש זה גרעין של החברה להגנת הטבע, שעוסק בפעילות חינוכית עם דגש ירוק. איתי על הקו שירי, מתנדבת בגרעין דבש.
שירי: שלום.
נטע: שלום שירי. כצעירה שהגיעה מפתח תקווה, איך ההתרשמות הראשונית שלך מהחיים בירושלים?
שירי: ...כמו שאמרת, אני באתי מגוש דן, שהוא חמים ונעים, ואז להגיע לירושלים, זה נהיה קר ומיבש את השפתיים(!), אבל לאט לאט אני התחלתי לאהוב את העיר וכל בנייני האבן... מרגישים היסטוריה. לא שבפתח תקווה חסרה היסטוריה.. אבל בירושלים אני הולכת ולראות קצת קדושה ואנשים משוגעים ברחוב.
נטע: זהו, איך חווית באמת את האנשים, את הטיפוסים ברחוב ואת הסמטאות המעניינות?
שירי: בשנה הראשונה שלי בירושלים (הרי עשיתי גם שנת שירות פה ועכשיו אני בשנה השניה שלי), בשנה הראשונה אנשים לא נראו לי מיוחדים במיוחד, כי הייתי בשכונת גילה, מן שכונה שבאופן יחסי, לדעתי, אפשר למצוא את אותם האנשים גם במקום אחר. אבל השנה אני יותר עובדת בנחלאות ומרכז העיר ויש שם אנשים.. מרגישים שהם ירושלמים, מן משהו בין אנשים טובים לאנשים ש..מתלבשים אחרת מכל מקום אחר, יש להם אמירות כמו "מאתיים" ו"אבו-יו-יו", דברים כאלו שהם מן "מה?!".
נטע: נכון, אני בחוויה האישית שלי עם הילדים זה "אבן ג'וק" וכל מני מושגים כאלה. ובעינייך ירושלמים זה כאלה אנשים שהם קצת שונים? מה הכוונה שלך?
שירי: אמ... אני לא יודעת, הם רגילים לצורה אחרת של חיים, יש להם רק את ירושלים, אתה שואל מישהו מאיפה הוא, הוא ישר שואל גם מאיזו שכונה ולא רק מסתפק ב"אני מרושלים". כי לכל שכונה גם יש את האופי שלה, וזה נכון, קשה להסביר את זה.
נטע: אני גם כן שותפה לתחושה הזו. החוויה האישית שלי בכמה החודשים האחרונים. שירי, הייתי רוצה שתספרי לנו קצת על הפעילות של הגרעין שלך, בעצם מה שאת עושה השנה במסגרת גרעין דבש.
שירי: הגרעין הוא גרעין שמנהל גינות קהילתיות, שירושלים מאוד חזקה בתחום הזה, הגינות הקהילתיות התחילו בירושלים, ויש הכי הרבה גינות בירושלים. בתל אביב זה רק התחיל, יש איזה 2, ובהשוואה, בירושלים יש בערך 40. אז אנחנו מרכזים אותן, זו גינה בעצם של תושבים הרי, ואנחנו אחראים שהתושבים יבואו ויפעלו, ויכינו לעצמם את הירקות שלהם, ואת צמחי התבלין, ולא יקנו אותם סתם בסופרמרקט, גם שיהיו להם פעילויות. בעצם גינה קהילתית עונה על כל הצרכים של התושב בצורה שהוא לא רגיל אליה, הוא לא צריך לקנות אותם פתאום, הוא לא צריך לשלם על משהו מחו"ל, הוא יכול לעשות אותם בעצמו, זה מאוד מחזק את הקהילה.
נטע: למעשה הגינות הקהילתיות מנהלות את עצמן? התושבים הם האחראים המלאים להן?
שירי: הן אמורות מאוד לנהל את עצמן. כן. אנחנו תומכים בהתחלה, נותנים ידע מקצועי. אנחנו למדנו, היה לנו קורס של שלושה חודשים על פרמקלצ'ר, גינון, דברים כאלה, ואנחנו תומכים, בשלב מסוים כל גינה אמורה לתפעל את עצמה.
נטע: האם יש שיתוף פעולה מצד התושבים?
שירי: הגינות לא נוצרות בלי שתושב ירצה אותן. אנחנו לא אומרים "אוי, יש פה שטח פתוח, בוא נעשה פה גינה". אלא אנשים רוצים גינה, אנשים חסרה להם הקהילתיות, אז אנחנו באים ועוזרים להם. ויש גינות בעייתיות יותר ויש פחות. בגינה שלי... כבר אמרו לי שיש לי כוחות קסם לגרום לאנשים לבוא לגינה, אז אני יחסית מרגישה מוצלחת, אבל יש כאלה שנתקלים בבעיות, ימי עבודה בלי אנשים, אבל גם יש גינות, שאחרי רק חודש פעילות, כמו בארנונה (ליד תלפיות) למשל, כבר בדיוק ארגנו מסיבת חנוכה לעצמם.
נטע: יפה מאוד. אז מה בדיוק הקשיים שאת מתמודדת איתם בעבודה?
שירי: הרבה אנשים שלא מגיעים, הרבה בעיות כמו – שאין מים, אין תקציב. זה יכול להיות גם בעיות חקלאיות וגם "תושביות", שאין ביקוש או שקשה לגרום לאנשים להגיע, אלו הבעיות שאני נתקלת בהן. חוץ מהגינות יש לנו גם עוד פרויקטים. אנחנו עובדים בבתי ספר, למשל בית ספר כי"ח, שהוא בית ספר, משהו עם כותרת מפוצצת "למפגרים, חרשים, יהודים וערבים", יש לנו בתי ספר ברמות, בתי ספר יסודיים רגילים, שם מלמדים על גינון ועל מיחזור ועל כל הדברים האלה.
נטע: מהן הבעיות הסביבתיות היותר ייחודיות לירושלים?
שירי: אמ.. על זה אני לא יודעת, אבל אני חושבת שבכלל לא בטוח אם כדאי לדבר דווקא על הבעיות הסביבתיות, כי אלא אם כן ניר ברקת שומע אותנו, אני לא יודעת כמה זה יעזור לאנשים. חוץ מזה אגב, נעמי צור, הסגנית שלו, היא הייתה בחברה להגנת הטבע והיא זו שאישרה אותנו מלכתחילה לפני כ4 שנים ואנחנו מאוד מקווים שהיא תעזור לנו. אבל באמת, הבעיות בירושלים, אני חושבת שהן מאוד רגילות, כמו לכל תושב, כמו בעיות מחזור, ואם אנשים רוצים לפתח את ירושלים, לעשות אותה יותר ירוקה, אז כדאי להם... יש המון קואופרטיבים להתאגד בהם, יש פחי מחזור, אפשר לחשוב קצת לפני שזורקים משהו לפח, וזה בעיקר הדברים שכדאי לחשוב עליהם, לא דווקא מה הנקודות הרעות ואיפה כדאי לעזוב את ירושלים, אלא דווקא לפתח אותה.
נטע: O.K, תודה רבה לך שירי.
שירי: בבקשה.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
, אתם לא יודעים כמה שזה עצוב. אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי.