עוד יומן רשת ייחודי

אני לא מסוגלת לשמוע יותר על גלעד שליט.

דיי, באמת. כשאומרים שהמדינה לא עושה כלום למען ההחזרה שלו, הדבר היחיד שעולה לי לראש הוא - סוף סוף המדינה לא צבועה. אנחנו לומדים על כל מלחמות ישראל, זוכרים פעם בשנה את כל החיילים, מקריאים שמות, מקריאים אירועים וטקסטים, הכל בשביל שנאמין, שאם נמות במלחמות, יזכרו את השם שלנו. המדינה תדאג שיזכרו אותנו.

אבל למי לעזאזל באמת אכפת מהזיכרון??

המדינה לא עושה הכל בשביל להחזיר את גלעד? נכון, אבל ממתי היא עושה משהו שקשור לאיכות החיים שלנו באמת?

אמרו לי "במלחמות מתים, אין מה לעשות, אבל כשנחטפים צריך להחזיר", ואני אומרת: נכון, בעולם אידאלי היו דואגים לחיילים כמו שצריך, אבל למה בעצם לא מנסים למנוע כמה שיותר הרג מיותר של חיילים? למה לא דואגים מספיק לדיכאונות של חיילים? לנכי מלחמה, והרשימה עוד ארוכה... כן, יש גם חטופים ברשימה הזו.

בנקודה הזו אני רוצה להבהיר - שאין לי שום דבר אישי נגד גלעד שליט, שאין לי בעיה עקרונית שהוא יחזור.

רק שיש לי המון ביקורת כלפי הקמפיין שקשור אליו. (והרבה כבוד לכוח הרצון והאמביציה של הוריו).

אני לא הייתי רוצה שהילד שלי, או כל אחד שקשור אלי היה נחטף, כמו שלא הייתי רוצה שמישהו מהמשפחה שלי יהיה משותק או מת בגלל טעות שהייתה יכולה לא לקרות.

בנוסף, יש הרבה ביקורת כלפי התקשורת, ולא רק על המדינה.

ניסחו את זה יותר ממני (אנסה להזכר) -

התקשורת כאילו מראה "אנחנו מציגים את האמת", כשבעצם הם לא מראים כלום ממנה ומציגים אותה בדיוק בדרך שמתאימה לאינטרסים שלהם (עם כותרות דמגוגיות לחלוטין כמו "הסבל שלו - חוסר האנושיות שלהם", או משהו בסגנון.. כשמדובר במחאות של הצד השני).

התקשורת מתעסקת בסימפטום של התופעה, בגלעד שליט, אייקון, משהו שמאוד קל להקשר אליו - ילד (אשכנזי) שבוי אצל האויב.

כשהם היו יכולים להתעסק בדבר החשוב - התופעה, העיקרון...

מה יקרה אם באמת הרעש סביב גלעד שליט כגלעד שליט יגרום לחטיפות נוספות? הם מאיימים על זה ברצינות.

....

הפוסט הזה נכתב עקב חוסר הסבלנות שלי כלפי הערות מחברים שלי, כשאני אומרת "גלעד בארץ!" והם שואלים "מתי הוא חזר מעזה?" או כשאני אומרת "אני כבר שבוע בלי גלעד" והם אומרים "אנחנו כבר 1000 ימים בלעדיו".

ובכן, נפרדנו. אני וגלעד-לא-שליט.

בפרידה כמעט מכוערת, כשבסוף הייתה בסדר.

אני לא חושבת שאני רוצה לכתוב על זה יותר. למרות שאני רוצה לפרוק. נשאיר את זה ככה.

נ.ב

בצירוף מקרים מעניין, קיבלתי את האי מייל הבא לפני מספר דקות:

אנא הפיצו הלאה !!!! בבקשה !!!!!

לכל גולשי האינטרנט בישראל  אנו זקוקים לעזרתכם דחוף

החייל שרון חן נעדר החל מאתמול ב13:00 - נעלם מבסיס מודעין שדה בצאלים .

כל המאמצים לאתרו עד כה עלו בתוהו מכיוון שבמקרים כאילו הזמן הוא גורם קריטי אנו פונים לעזרת הציבור.

זה מקרה אמת ואנו זקוקים לכל פיסת מידע אפשרית שיכולה לעזור לנו למצוא את שרון.

כל מי שהיה באזור הבסיס בין השעות 10:00 עד14:00  וראה את שרון או דיבר איתו - אנא צור איתנו קשר,

כל מי שראה חייל העונה לתיאורו של שרון :

 גובה:1.78

מבנה גוף:רזה

שער: שחור קצר

לבש מדי חקי ירוקים של הצבא (מדיי ב')

תמונה: http://img380.imageshack.us/img380/748/att23497222km3.jpg
   

באזור הבסיס וסביבתו תופס טרמפ ,מחכה בתחנת אוטובוס או כל מידע אחר אנא צרו קשר.

מעבר לשעה 13:00 כל מי שראה חייל שעונה לתיאור של שרון באזור הדרום כולו או בתחנת אוטובוס או רכבת או בכלל בכל הארץ אנא צרו קשר

כל מי שקורא מודעה זו אנא הפיצו אותה עכשיו בין חבריכם ולרשימות התפוצה שלכם

בעזרתכם האפשרות למצוא את שרון בריא ושלם גדלה במאות אחוזים

למידע צרו קשר עם:

רון 050-2429298

רותם 050-2404037

הבית שלנו: 09-8358731

תודה על עזרתכם בהפצת המודעה

אם אומר מתישהו  שאני רוצה לגור עם יותר משותף אחד לדירה, תנו לי סטירה.

ומצד שני, בקומונה עכשיו לא כל כך נורא. סתם, קצת נמאס.

לחיות כאילו במקום לא אמיתי. לתת דין וחשבון על כל תחום בחיי לאותם האנשים.

מוקפת אנשים, ומרגישה לבד.

אני מחפשת כל הזמן להיות במקום אחר. לא מסופקת.

כשהקדמתי לתחנה, חשבתי מה אני רוצה להגיד לו. מה אני רוצה שיקרה. דמיינתי אותו מגיע, דמיינתי לעצמי (כמעט בקול רם) איך אני אומרת מולו את המשפט "כדאי שנפרד".

תחושת בחילה מילאה אותי. הדבר היחידי שעלה לי לראש היה הבכי שילווה אותי כל הדרך חזרה ביתה.

חשבתי, זה לא הדבר הנכון לעשות. לא עכשיו.

כשנפגשנו התרגשתי. הרגשתי רע עם עצמי.

כמעט התבישתי במצב הפיסי שלי - במחזור, שעירה וממהרת לחזור לעבודה למחרת.

דברים הרגישו שונה, כאילו הכרתי אותו מחדש (נכון, לא עבר המון זמן). הקול שלו נשמע שונה, הפנים שלו נראו לי מלאכיות ברגעים מסוימים. מילים הגיוניות יצאו לו מהפה.

הוא לא מאמין לי.

הלילה בכיתי כל כך.

כנראה הבכי באוטובוס בדרך חזרה הבית, קרוב משחשבתי.