עוד יומן רשת ייחודי

בקרוב יום הזיכרון לחללי צה"ל ולפגעי פעולת האיבה. מזמן לא יצא לי לדבר על הנושא הזה. קשה לי איתו נורא. קשה לי עם האבסורדים. עם ההתלבטויות שלי לגבי היום הזה ולגבי הצבא בכלל.

הנה כמה שירים שמצאתי מזמן, שאולי אקריא חלק מהם בטקס שאלך אליו בערב יום הזיכרון.

#1 אליפלט - נתן אלתרמן.

זה שיר שאני מאוד אוהבת. נתקלתי בו לראשונה יחסית לא מזמן, בשנת השירות שלי, בדיוק בתקופה שלימדתי ילדים על מילות שאלה (בשיעורי הבעה). השיר הזה מבטא טוב מאוד את החשיבות של מילות שאלה בתרבות שלנו, דבר שבצבא לא עושים מספיק. כאן אנחנו רואים ילד, די ממוצע בסופו של דבר, שאני לא רציתי שהחניכים שלי יצאו כמוהו - לוקח דברים כמובן מאליו.

אל תקחו דברים כמובן מאליו, זה מוביל לצרות.

אם אתם בצבא, תחשבו למה אתם בצבא. תחשבו מה אמרו לכם לעשות. אולי זה פוגע במישהו, אולי זה יפגע בכם.

נזמר נא את שיר אליפלט ונגידה כולנו בקול: כאשר עוד היה הוא רק ילד, כבר היה הוא ביש גדא גדול.

בו שכנים ושכנות דיברו דופי ואמרו שום דבר לא יועיל - אליפלט הוא ילד בלי אופי, אין לו אופי אפילו במיל.

אם גוזלים מידיו צעצוע, הוא נשאר מבולבל ומחייך, מחייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך.

 ונדמה כי סביבו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר.

בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה.

כי סביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת.

אם נסביר לך מה זה יועיל? איזה ילד אתה אליפלט.

בליל קרב ברעום אש מזנקת, בין אנשי הפלוגה קול עבר: "העמדה הקדמית מנותקת, מלאי תחמושת אזל בה מכבר."

אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש, וכיוון שאין אופי במיל לו, הוא זחל כך ישר מול האש.

ובשובו מהומם ופצוע, התמוטט הוא, כרע וחייך. הוא חייך מבלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך.

ובליבות חבריו, זה מוזר, אז דבר מה התרונן כה ושר. בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה, בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה.

מסביב ככינור וחליל מנגינה מאירה, מצלצלת.

אם נסביר לך מה זה יועיל? איזה ילד אתה אליפלט.

ובלילה, חבוש קסדת פלד, אז ירד המלאך גבריאל, וניגש למראשות אליפלט, ששכב במשלט על התל.

הוא אמר: אליפלט אל פחד, אליפלט, אל פחד וחיל ‟ במרום לנו יש ממך נחת, אף שאין לך אופי במיל.

זהו זמר פשוט גם תמוה. אין ראשית לו וסוף והמשך.

זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך. זימרנוהו כך סתם זה מוזר, כי דבר מה התרונן בו ושר...

#2 - פרופיל 97 - אביב גפן

השיר הזה, וגם השיר הבא שאעתיק לפה, הם שירים של אביב גפן. אביב גפן כתב הרבה על הצבא, בעצם, הוא כתב על אנשים בצבא, מה שלא עשו מספיק לדעתי.

השיר הזה, וגם השיר "אמא תראי" ועוד כמה שירים שמצאתי (שפחות התחברתי אליהם) מדברים על הילדים שהולכים לצבא.

תחשבו על זה - ילדים, באמת, כאלה שסיימו עכשיו י"ב, כאלה שלא יודעים שום דבר על העולם כמעט, שאולי לא הספיקו לאהוב, שלא יודעים מהי אחריות, כאלה שאולי אפילו לא התבגרו פיסית עדיין עד הסוף.. כן, אלה, הוליכם למלחמה. משרתים את המדינה. מתים בשביל המדינה. הורגים בשביל המדינה. נפצעים בשביל המדינה.

כשאני אומרת "מדינה" כמובן אני מדברת על אינטרסים וטעויות של מנהיגים.

חוזרים הביתה, מפחדים. אם הם בכלל חוזרים הביתה. ואנחנו אמורים להיות גאים בהם.

פרח עכשיו פורח והוא צורח, ילדים נובלים שם בשטחים.

צמח עכשיו צומח והוא צונח, ילדים נהיים לרוב צמחים

פרופיל תשעים ושבע בפנים הרבה פחות המפקד אמר "לירות"

בתוך מדים מצדיע נלחם על השפיות צבא הגנה למות

דגל יש לנו דגל ואין לו רגל. ילדים נהיים לרוב דגלים

למה תגיד למה (הוא לא יודע), אתה עוד שמה ילדים לרוב לא שואלים

אמא תראי #3 - אביב גפן

בוא, אל תפחד. תן לי יד, הכיוון פה בטוח. הטיול יהיה נעים. יש פה את הכל.

בוא. רק תלך איתי. אל תדאג.

*מוקדש למישהו.

נ.ב

אני לא יודעת איך רואים את זה במסך שלכם. אבל לפחות עם המסך שלי.. הגרסה המקורית (לפני הסריקה) לדעתי יפה יותר.

חשבתי שאין לי מה לומר על יום הזיכרון לשואה. חשבתי על כל הקונספירציות שקשורות ליום הזיכרון הזה. חשבתי על הדרך בה מנצלים את המונח "שואה" למטרות לא נכונות. חשבתי על איך מנצלים את השואה עצמה למטרות שאני לא מסכימה איתן.

חשבתי על איך שלא זוכרים נכון את השואה, על כך שאנו לא אומרים מספיק "לא שוב" אלא רק מדברים על הזיכרון.

חשבתי שאין לי מה לומר. שעכשיו, כשאני כבר לא קשורה בכלל למערכת החינוך, אני יכולה פשוט לפסוח על היום הזה.

אבל אז הגיעה הצפירה.

היא הגיעה משום מקום. עבדתי בחצר פסטורלית, על אירוע שאנחנו עובדים עליו בגרעין.

ישר עמדתי. קפצתי כמעט.

החזקתי את ידי מאחורי הגב. לא הצלחתי שלא לדמיין את עצמי מחזיקה חזק חזק את היד של סבתא שלי. שהייתה בת 18, בפולין. שלא נגמרו לה הסיוטים על הנאצים. שהמשפחה שלה קבורה באיזה קבר אחים כלשהו.

לא יכלתי להפסיק לדמיין אותה בוכה.

ולא יכלתי להפסיק לבכות תוך כדי.

אחרי הצפירה, אנשים חזרו לשגרה כאילו כלום. חזרו ללחץ העבודה (העצום) שיש כרגע במשרדים פה.

חיבקה אותי מישהי מהגרעין. וזהו. חזרנו.

יש בי רגשות מעורבים.

נפגשתי עם בחור (כתבתי עליו בפוסט הקודם).

אני רוצה עוד! הוא השאיר לי בפה טעם של עוד, ועוד קצת.

אני אוהבת את זה שהוא לא שאל בסוף מתי נפגש שוב. אני אוהבת את זה שהוא החלטי. את זה שהוא גבוה. את זה שהוא חברותי ומוכשר. אוהבת את היחס הישיר שלו.

אגרסיבי, אבל לא מגעיל. אגרסיביות חייתית במקומות הנכונים.

*למי שתוהה: לא, לא שכבנו. אבל בטח שרצינו.

פעם מזמן, דיברתי עם חברה שלי וניסחנו את הגבר שאנחנו צריכות (או היא צריכה) - "גבר שיודע מה הוא רוצה, והוא רוצה אותך".

זה כל כך נכון.

אני לא מפנטזת על שום דבר מיוחד בעתיד. לא כי אני לא יודעת איך, אלא כי זה לא נראה לי חשוב כרגע.

אני רק חשה, שאני רוצה להפגש שוב.

איזה חופש. כן, אני בבית ולא עושה שום דבר שקשור לעבודה הרגילה שלי. אבל מרגישה שזה לא מספיק. שום דבר כרגע לא מספק אותי. לא החופשה הזו, לא העבודה, לא זוגיות, כלום.

על הגרעין אני לא רוצה כל כך לחשוב כרגע ולכן לא אתמקד בו, רק אגיד שהעבודה הזו מסובכת. היא מסתבכת אצלי בראש. אני עצלנית כשאני חושבת עליה. אבל רוצה לעשות אותה. מפחדת מטעויות, ולא זזה. מעניין אם זה עדיף. 

התחלנו את החופשה אחרי טראומה קשה שהגרעין עבר. [הוציאו לנו מישהו מהגרעין ולא ברור אם הוא יחזור או לא אחרי החופשה]. מענין מה יקרה עם זה.

 
יצא לי להפגש עם מישהו חדש לאחרונה. גם מזה אני לא מצליחה להתלהב. יש לי הרגשה לא כל כך טובה לגבי הקשר הזה, אבל אני לא רוצה להגיד את זה כל כך מוקדם. בפעם האחרונה שאמרתי את זה במערכת יחסים, זה רדף אותי, עד הסוף. ומצד שני, באמת שאני לא בטוחה.

[לפחות הפעם הוא ירושלמי].

פגשתי ברחוב מישהו שהתחלתי איתו בקיץ האחרון (להזכירכם לפני 8 חודשים בערך). כבר הספקתי לרדת ממנו... עכשיו הוא שאל אם אני רוצה להפגש. לא יודעת.

ואני לא יודעת מה לבטל - פגישה שקבעתי עם מישהו שלא רוצה שום דבר רומנטי איתי ואני הייתי שמחה אם הוא היה רוצה, או פגישה עם מישהו שהיו איזה שעתיים שרציתי ממנו משהו ועבר לי, עכשיו אולי הוא כן רוצה שוב.

שתי הפגישות מתנגשות. מעניין אם בסוף לא אבחר בשתיהן. יחי הסרטים החדשים שקניתי. קדימה למרתון. (מי מצטרף?).

וכן, אני מתגעגעת לדברים מסוימים שהיו לי עם גלעד. ככה זה שמסיימים מערכת יחסים לא כי היא הייתה גרועה, אלא כי היא לא הייתה מיוחדת. יש דברים קטנים ונחמדים להתגעגע אליהם. יש מין טוב להתגעגע אליו. יש את העובדה שהוא גרם לי להעלות את הסטנדרטים שלי קצת לגבי כמה דברים ... אני מקווה שבכל זאת הכל היה לטובה.

מה יהיה איתי בשנה הבאה דאם איט.. מה יהיה איתי עכשיו בעצם...?