התגעגתי לכתוב בפורום הישן.
נכנסתי לשם לפני שבועיים בערך, בפעם הראשונה מזה כמעט שנה (אני חושבת שלא נכנסתי לשם אפילו מאז תחילת שנת השירות אם לא לפני).
התפלאתי קצת לראות שאני עדיין מנהלת, שזה נחמד כי באותה ההזדמנות שנכנסתי גם ערכתי כמה הודעות של פושטקים קטנים (אפילו שהמנהלים הנוספים בהחלט עושים עבודה טובה, אוז, את מעולה!).
אני חושבת שזה יהיה קאמבאק קבוע מעכשיו, במיוחד כשאני רואה שגם הרבה וותיקים עוד נשארו.
מידע מעניין: אני המשתמשת השניה בפורום הזה 
, או השלישית.. אבל השניה לא באמת פעילה. ויש לי את הסיסמה של המנהל הראשי (אבל זה בעיקר כי יש לי פרוטקציות רציניות), למעשה, אני כמעט הייתי זו שפתחה אותו, אבל לא חשבתי שאני אעמוד בלחץ (שבסוף ראינו שהיה המון לחץ וצדקתי, אף על פי הלחץ הזה, הפורום מחזיק כבר 4-5 שנים!).
הייתי כותבת איזה פורום זה, אבל יש סיבה שאתם לא יודעים.
אל תעלבו, גם הם לא יודעים על הבלוג.
*האמת היא שחזרתי לכתוב בעוד פורום, אבל הוא פחות מעניין.
כבר ממזמן ידעתי, שבלוגרים מקבלים הטבות ומוצרים למינהם, כדי לפרסם אותם.
אבל לא נתקלתי בזה עד היום באמת.
יצא לי להפגש פנים אל פנים במוצר הזה לפני .. כמה זמן (*הכניסו מידת זמן הנמדדת בימים ולא בדקות!*).
ולא, לא יצא לי לשכב איתו, על אף שכן יצא לי לשים את היד על הזין מעץ שלו , בדירה שלו במקרה 
.. אבל זה לסיפור אחר (שלמעשה כבר סיפרתי כאן).
בכל מקרה, אני לא אתאר לכם את המוצר ואם נהנתי ממנו או לא, משום שאני מוחה על כך שאנשים לא מגיבים לפוסטים שלי ולכן אני לא נחשבת פופולרית דיו ולא מקבלת מתנות מחברות המשווקות צעצועי מין!
תתביישו לכם! אנשים רעים שלא מגיבים, תראו מה התוצאות של המעשים שלכם.
נמשיך את הפוסט עם שיר של נקמת הטרקטור:
בתוך שעות השקט
מיוזע מגופך
חש אותך נעלמת
חומקת אל תוך תוכך
בתוך עננים של דממה
את נוטפת
מליחות של פרידה
וזרות מתפזרת
והכל רק משחק של דמעות
אני עף למקום אחר
ובבוקר היום עמדת
מולי שותקת
ומשחק של דמעות התחיל
עם רעש הרכבת
והכל רק משחק של דמעות
אני עף למקום אחר
ונמשיך בקטע בו אני חופרת על כל הדברים שעוברים עלי:
א. יש לי חודש לגמור את המתנה לאנשי הקומונה. מה שאומר שהם יראו אותי מכינה להם את המתנה, כי אני בחיים לי אצליח לסיים להכין 13 בובות מיניטורה מפימו, כפול 13 אנשים, כשאין לי שום ניסיון בעבודה עם פימו (קצת עם פלסטלינה) בחודש אחד, ועוד כשאני מסתירה את זה מאנשים.
האם יש לי דרישות גבוהות מידי מעצמי?
ב. אם כבר מדברים על דרישות גבוהות מידי מעצמי. חשבתי על זה בנסיעה היום הביתה: התחלתי להעביר הרבה מהמתח שלי על החניכות שלי (קרן וזיו). אבל מה זאת אומרת? אני פשוט משתדלת לחשוב בעיקר עליהן ולוקחת את כל מה שקורה להן בצורה מאוד אישית.
למשל: התכוננתי באיזי עם קרן על המבחן שידעתי שיהיה לה מתישהו בחודש הזה, מה מסתבר? שהוא היה אתמול. אז ממש נלחצתי, כי לא הספקתי לעבור על כל החומר.
ביקשתי מהמורה שלה מועד ב' ועבדתי איתה כמה שעות, גם הייתי אמורה לעבוד איתה היום כמה שעות כשבסוף יהיה את המבחן.
הילדה לא באה היום.
אבל זה לא העניין! העניין הוא שאתמול יצא לי לומר תוך כדי הכנה של מבחן דמו את המשפט "היא חייבת להצליח במבחן הזה, אם היא תצליח אני אצליח" (שי האיר את עיני כשאמר לי שאני לוקחת את הדברים יותר מידי אישי).
אבל זה טוב שאני חושבת עליהן הרבה, לא עבדתי כל כך הרבה על דפי עבודה מאז המבצע עם כיתות ז'. התגעגתי לעבודה כזו.
ג. מכירים את האנשים הזקנים המשוגעים שרואים ברחוב? אז אני אחת מהם.
כן, כן. כבר לפני חודש אמרתי לקומונה "אני אהיה מהאנשים המשוגעים האלו ברחוב!" אז הם אמרו "את כבר מהאנשים המשוגעים ברחוב"
, מאוד מעודד.
בכל אופן - כן, אני אחת מהן. הגעתי למצב שבו אני עושה טיקים באמצע הרחוב, ואלו הטיקים הכי מוזרים שיש!! ואני נראת כמו זקנה משוגעת, אנשים באמת עוצרים ומסתכלים עלי.
גם בלי קשר לטיקים אני אחת מהן, אני מדברת לעצמי ברחוב.. כבר תפסתי את עצמי מדברת במקום לחשוב.
אין, אין, אני ממש מטרידה.
מצד שני, יש לזה יתרונות.
שמעתי שהאוכל בבתי חולים לחולי נפש מאוד.. אמ.. דיאטתי.
אתם יודעים למה שמתי לב? שאני בגבעתיים. אתם יודעים מה זה אומר (חוץ מזה שהסיכויים להיות זקנה משוגעת גדלים משמעותית)? שאני לא בירושלים בהופעה של דפנה והעוגיות.
כמה חבל!
מצד שני, אני די עייפה (מצד שלישי, אין הרבה סיבות משמעותיות לעייפות, אני די חפ"שית).
הגעתי למסקנה שהסיבה שבכיתי כל כך הרבה ביום שישי היא הלחץ הגדול שהייתי צריכה לפרוק, ואין פריקה טובה יותר מבכי.
הרבה זמן שלא בכיתי , וזו הייתה סיבה מתאימה לבכות, אז כבר הוצאתי את הכל. אז מה אם זה היה המון בכי באופן יחסי לסיטואציה?
רוצים קונטקסט?
בעיה שלכם... נסו לקרוא בין השורות, אולי זה יקדם אתכם לאנשהו.
טוב נו.
אז סוף סוף הצלחתי לשאול את השאלה שרציתי לשאול אותו כל כך הרבה זמן, וכמובן שקיבלתי את התשובה שבגללה לא רציתי לשאול את השאלה הזו.
מצד שני, אף פעם (כולל עכשיו) לא הצלחתי לחשוב על מה זה בעצם אומר!
מה זה אומר "קשר רומנטי"?
מאיפה הוא אמור להתחיל?
מה עושים בזה?
איך מנהלים את זה?
יש לזה בכלל הגדרה?
ועוד ועוד.
איזו מן פרידה זו הייתה? ואכזבה ממה זו הייתה?
הרי לא נפרדתי מחבר, ככה שלא הפסקתי משהו קיים, אלא פשוט לא התחלתי משהו.
מצד שני, שללתי משהו. אפילו שלא באמת (?) קצת מוזר.
אני אפילו לא יודעת מה שללתי! מה היה הדבר הזה שהצעתי לו שהוא סרב לו אני לא יודעת!
והפרידה הזו, האם היא לתמיד?
אני כל כך גרועה בפרידות..!
דווקא היה כיף.
*הוא היה ממש חמוד בקשר לכל מה שהלך שם. אוף, הוא פשוט חמוד מידי!
מחר (תיכף היום) אני נוסעת לחתונה בבינימינה.
הקונפליקט הוא: זו חתונה שמתקיימת בצהריים. מה לובשים לחתונה בצהריים?!
יש לי שמלת נשף בבית, אבל היא לא מתאימה לאירוע בצהריים (יש סיבה שנשפים הם בערב), ועוד כמה שמלות יפות בקומונה.
חלמתי על החזרה בתשובה של שני.
זה רשמי: זה מפריע לי. אני באמת מפחדת שנתרחק בגלל הסיבה הזו.
חלמתי גם שאני שוכבת עם האקס ומסתירה את זה, או שזה לא היה הוא.. לא יודעת, אבל אני שונאת חלומות כאלו באופן כללי.
מעיין, מה נסגר עם התוכנית שלך?
חוץ מזה, את כמובן באה לבקר אח"כ! אם אני משתתפת ואם לא.
המצלמה שלי, לא רק שהיא מצ'וקמקת (וואו, המילה הזו ממש מצחיקה כשהיא כתובה), היא גם מקולקלת עכשיו.
אני ממש לא יודעת איך היא הצליחה להגיע למצב הזה, אבל הבאתי אותה למישהו לשניה ואחרי השניה הזו היא לא נפתחת יותר, המסך נפתח לשניה ונכבה ואפילו החיבור למחשב לא עובד.
זונה!
יש שם בסביבות ה70 תמונות, חלק ממש מוצלחות וחלק בכלל לא שלי שהייתי אמורה להעביר להדס.
אוף, זה פשוט מעצבן.
ובנימה פסימית זו - לילה טוב
ברקע: דברים בלחש - כנסיית השכל
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
)
(שמגיע להם מזל טוב על הזכייה במקום השלישי בתחרות "בכיין השנה על שם רותם בארי").
).