עוד יומן רשת ייחודי

זפזפתי לי בטלוויזיה (קצת נמעס לשמוע רק חדשות) וראיתי ראיון קצר עם אביב גפן שטען שהוא לא מתכוון להוציא שירי מחאה בזמן הקרוב וגם בכלליות הוא חושב שהזמנים והמצב דורש את התגובות של צה"ל והוא מסכים, גם נינט שישבה לידו הסכימה איתו.

הא?!!!!

לא דרוש לנו עכשיו שירי מחאה? הוא רציני? אנחנו במלחמה, מתי הוא רוצה שיהיו שירי מחאה אם לא בזמן מלחמה? כשנחתום על הסכם שלום?! (חחח בטח בטח).

שר הביטחון שחשבנו שיהיה שמאלני הפך את עורו, והוא לא כותב על זה שיר מחאה?

מה קורה פה?

אנשים ניהים ימניים יותר בזמני מלחמה.

*וגם מהפכנים "מתבגרים" עם הגיל. כמו המשפט המפורסם (והנכון בצורה מטרידה) "אם אתה צעיר ואתה לא סוציאליסט אין לך לב ואם אתה מבוגר ואתה סוציאליסט אין לך מוח." זה לא באמת נכון לדעתי, אבל זה מה שקורה במציאות של ימינו.

והנה ציטוט משעשע מהצבא: הוחלט להפסיק את הפעילות האווירית (הפצצות) של צה"ל חוץ מהפעילויות שמיועדות להשמדת מקורות פעילות של החיזבאללה.

זה לא מה שהם אמרו שהם עושים כל הזמן הזה??

האם את נוהגת לשמור על קשרים עם חברים / חברות מן העבר?

לצערי לא. לפעמים הקשר מתחדש. ואני מפחדת קצת מלנתק קשרים עם החברים הנוכחיים שלי. אני מאוד אוהבת אותם אבל אני לא בן אדם שמתקשר לאנשים סתם ככה אלא אם אני צריכה משהו, זה נשמע לא טוב אבל זה נכון, אני לא אוהבת ליזום שיחות וגם לא ממש לדבר בטלפון הרבה זמן. בכלל לא. ואם אנשים גרים רחוק, אז מאוד קשה להפגש איתם סתם ככה. וגם אם הם כן גרים קרוב, אז עדיין קשה ליזום מפגשים בלי שום סיבה. כמה מתסכל.

האם רוב החברים שלך הם חברים ותיקים? או שאת "מחדשת את המלאי" באופן קבוע?

באופן קבוע המלאי מתמלא בעצמו. אני די חברותית לאנשים שאני לא מכירה וחלקם מנסים לשמור איתי על קשר. יש לי גם כמה חברים וותיקים. ואני חושבת שאני הולכת גם ליצור לעצמי כמה חברים שבעתיד יהיו חברים וותיקים. אולי גם כמה קשרים מן העבר יתחדשו.

האם את מסוגלת לשמור על קשר לטווח ארוך, או שנמאס לך מהר?

לא מהר, אבל זה קשה לי. אפשרי, אבל קשה.

מהו לדעתך הקשר האולטימטיבי? (להיפגש כל יום, טלפונים, סמסים וכו’)?

להפגש 3-4 פעמים + 3 שיחות ארוכות בשבוע: לקשר רומנטי. לאנשים שלא גרים ביחד זה סביר ביותר, אפשר אפילו פחות, תלוי באיזה שלב של היחסים מדובר (ובאמצעים).

להפגש פעמיים בשבוע + טלפון פעם/פעמיים בשבוע לחברים קרובים.

האם התאהבת פעם באמת? אם כן - מתי זה קרה פעם ראשונה?

כן. בגיל 13-14.

מה הדבר הכי נורא, שבן זוגך עשה לך, שגרם לפרידה?

או הו! סיפור ארוך יותר מידי בשביל 2000 תוים. זה כתוב בחלק גדול מהבלוג (לא בחודשים האחרונים).

טוב אני אנסה לקצר את זה למשפט אחד: אין חופש, אויר וכל שמות העצם שמתאימים לזה.

הסתיים (?) עם משטרה.

מה היית מוכנה לעשות, כדי להשיג את אהוב ליבך?

ממש לא יודעת.

מה הקשר הרומנטי הכי ארוך שהיה לך? בת כמה היית?

הממ שנה ו.. בגיל 13-14..

מה הפרש הגילאים הגדול ביותר, שהיית מוכנה שיהיה בינך לבין בן זוגך?

כרגע, אולי 6 שנים פלוס מינוס.

לסיום, מה דעתך - עדיף עם חבר או בלי חבר?

עדיף חבר.

ובלי קשר,

• יש לי מסך חדש מה שאומר שאני יכולה עכשיו לראות תמונות והן לא יראו לי כמו משהו שחור ומטושטש!
• נסעתי בצורה מוזרה מאוד לגדרה ואני מאוד ממורמרת מהרעיון שאין אוטובוסים לגבעתיים מהתחנה המרכזית אחרי 19:00 בערב.
• מה שעשיתי שם זה פיקניק עם הקומונה (חלקם לפחות) .. יש תמונות, אולי אני אפרסם אותן, אבל הן גרועות.
• אלכס כנראה חוזר היום אם לא חזר כבר .
• ביום רביעי אני כנראה אסע לירושליים לראות את הקומונה שלי (את המבנה עצמו) ואח"כ לפי התכנון שלי למחנה האלטרנטיבי בנווה שלום.
• אם אני לא אסע לקומונה אז אני אסע לנווה שלום בלי קשר, כנראה.
• נמרוד לא יגור בירושליים  הוא לא הולך לגינות הקהילתיות בסוף ..
• אני בזמן האחרון מתנדבת הרבה בעיריה וממחר לא! כי נמאס לי ממש. המעגל נחל כישלון, לא בגלל המעגל עצמו  אלא בגלל שאף אחד מהצפון שאמר שהוא יבוא לא בא! (כלומר, מהעירייה, שירן באה). עשיתי שירון ממש יפה  והיה אוכל.
• מצד שני, לפחות היו לי החזרי הוצעות, שהיה לי קשה להאמין שבאמת קיבלתי בסוף! הרווחה זו המחלקה הכי נחמדה בעיריה!
• אני הייתי ממש שמחה לחזור להתנדב! ואני ממש ממש ממש מעריכה את מיכאל עכשיו ואני חושבת שהוא בן אדם ממש טוב ומוצלח והייתי רוצה לראות אותו ע"ז בשנה הבאה (אם לא יו"ר, אבל הוא לא רוצה..), אבל   עכשיו כבר הגענו למצב שבו התרומה שלנו ממש לא ברמה, אז החלטנו להפסיק.
• מחר כל המתנדבים (או לפחות אלו שהיו היום, אני לא יודעת מי מוזמן) מוזמנים להצגה "המפיקים". נחמד..
• מעוד 14 יום אני אוכל להכנס לפה רק פעם בשבוע שבועיים שזה ממש מוזר באופן יחסי לקצב העדכון שלי בחופש.
• הגעתי למסקנה שטוב בשביל התקשורת שהמצב הבטחוני הוא עכשיו ולא לפני חודש, כי אז... מה היו עושים עם המונדיאל?

קיבלתי טלפון מאלכס (זה שהחתמתי עבורו את העצומה להחזרתו הביתה בשלום), הוא יחזור מאוד בקרוב מהמילואים, הוא אמר שהחלק הקשה יותר מאחוריו ועכשיו מדובר בעיקר בשמירות. שזה מאוד מעודד ומרגיע.

בפעם האחרונה שדיברתי עם אורן (מהקהילה) הוא נשמע מאוד עסוק ולחוץ בענייני צבא ומאז הוא לא התחבר המון זמן! ועם הזמן התחלתי לדאוג לו, חשבתי שאולי משהו קרה לו, התחלתי לשאול אנשים מהקהילה אבל אף אחד לא ממש היה בה כשהוא היה בקהילה אז הם לא עזרו לי.

הוא הרי גם גר בצפון, מה שלא מועיל לדאגות.

פתאום הוא התחבר למסנג'ר ומסתבר גם שהוא גם משתחרר בעוד שבוע!

סוף ללחצים. אולי הוא אפילו יבקר במרכז .  הוא גם ילמד בירושליים, אולי אפילו נפגש שם.

שני עדיין בטירונות וחוזרת רק בשבוע הבא. לה אני לא דואגת (לא במובן של פציעות ומלחמה בכל מקרה).

אנשים אחרים מתגייסים גם הם לטירונות בקרוב, סביר להניח שעד שהטירונות שלהם תגמר המצב יהיה יותר טוב.

חדשות ערוץ 22 זה הדבר הכי אידיוטי בעולם. יודעים מה, החדשות בסדר (נגיד). הפרסום נוראי!!

ה"פרומואים" לחדשות בערוץ 2 ממש מפחידים. והעיצוב של מהדורת החדשות "ישראל לוחמת" באדום ועם קוים חדים ממש ממש ממש לא מרגיע אף אחד.

היום התנדבתי וגם מחר ומחרותיים אני הולכת להתנדב למען משפחות מהצפון ואני מרגישה ממש טוב עם זה. בכלל אני מרגישה טוב עם העשיה. אני רק מקווה שהכל יהיה  בסדר מחר עם הסופר מרקט בוויצמן, לא הצלחתי למצוא להם אישור לעמוד בבוקר ואנחנו עושים מבצע איסוף מזון.

לילה טוב לך, שמור על עצמך, לילה טוב.

אתמול התקשרו אלי בסביבות אחת בלילה. מה אני כבר יכולה לעשות באחת בלילה? ישנתי.

אני לא מתלוננת (לא על המקרה הזה לפחות). בהתחלה ממש לא זיהיתי עם מי דיברתי, אני בטוחה שהוא אמר בהתחלה אבל ממש לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. בטוח אמרתי שטויות במיץ.

העניין הוא שהציעו לי ללכת ל"מסיבה" (התנחלות) אצל אודי, ביהוד.

זה נשמע חביב, במיוחד נחמד לשמוע שזוכרים אותי. אבל.. מה יהיה לי לעשות שם?

ויודעים מה הדבר שהכי מציק לי?

המחשבה שליאור יהיה שם.

אני יודעת, שמעתי את זה כבר, אני צריכה לעזוב את זה.

אבל מה? אין לי את הזכות לומר: "לא בא לי לראות את הפרצוף של האקס שלי. לא בא לי לנסות לקרוא את הפרצופים המוזרים שלו. לא בא לי להזכר בדברים שהוא עשה לי ואני עשיתי לו. לא בא לי להיות באותו המקום שהוא נמצא"?!

כן, אז אני מונעת מעצמי כל מני דברים, זה מה שקורה כשיש לנו מעגל חברתי די דומה.

אבל פשוט לא בא לי עליו.

אני רוצה ללכת לסמינר שלי כבר ולחשוב שהסיכויים שאני אראה אותו שם ממש נמוכים. אני רוצה לעבור כבר לירושליים ולהתחיל חיים חדשים.

לא רוצה לראות אותו.

לא סיימנו כידידים. ניסינו, ראיתם לאן זה הוביל. ואח"כ, שתיקה מביכה.

לא רוצה את זה.

ואני רוצה ללכת לדבר הזה של אודי, אבל יש לי הרגשה רעה.

תראו, אפילו כואבת לי הבטן! (אבל אולי זה קשור לזה שאני במחזור).