עוד יומן רשת ייחודי

אח, איזה יופי. איזו אוירה, איזה ניחוח נעים של מהפיכה.

אנשים אומרים לי "איפה הייתם לפני...", אבל למה אתם חושבים שלא היינו? ההפגנות שיש היום ברחובות הם לא המצאה חדשה. לא קמו לפני חודש וחשבו "וואלה, קפיטליזם זה לא רעיון כל כך טוב" והתחילו ישר מחאות בגודל של 300,000 איש ברחובות. 

לא, כבר שנים שאנשים, ואני בינהם, מפגינים ברחובות, מלמדים בבתי הספר כשיש להם הזדמנות ודנים בחוגים מסוימים, על כמה ה"שוק החופשי" רק דורס אותנו, מגדיל פערים בחברה, והגדלת הפערים בחברה היא כדור שלג שיהרוס את המדינה. אנחנו אומרים את זה, אמרנו את זה, ונמשיך לומר את זה עד שזה יקלט. סוף סוף, אני ועוד הרבה כמוני, לא בודדים בשטח, לא חוזרים הביתה אחרי צעקה כושלת. 

אתמול לא הייתה הפעם הראשונה שצעקתי "צדק חברתי!", אבל אתמול הרגשתי שכשאני צועקת "העם דורש צדק חברתי", זה כל כך נכון, שזה כואב. זה כל כך נכון שסוף סוף יש משהו שמאחד את כולנו, סוף סוף גם אנשים שמפחדים לומר את שלהם, אנשים ממעמדות שונים, מרקעים שונים, מדתות שונות, כולם חשים את חסרונות הקפיטליזם. את כולנו מאחד דבר אחד גדול יותר מכולנו.

כולנו רוצים צדק.

כולנו רוצים לחיות בכבוד.

לא כולם יתנו לזה את אותה הכותרת, לא כולם בטוחים מהי הדרך הנכונה. אבל כולם רואים שהעשירים מקבלים יותר מידי בזמן שכל השאר רק נותנים, או אוספים שאריות.

סוציאליזם ועכשיו!

רווחה ועכשיו!

לא קומוניזם, אלא סוציאליות, מדינה שדואגת לתושבים שלה ולא ראש ממשלה שמתיחס לתושבים כאויבים שצריך להכניע. 

אנחנו לא האויבים של הממשלה. אנחנו אזרחים משלמי מיסים שרוצים שהמדינה תעזור לנו.

סוף סוף אנשים מבינים את זה. 

כולי תקווה שישארו לנו הכוחות להביא לשינוי אמיתי. מהפיכה בחשיבה הכלכלית של המדינה.

מספיק עם התירוצים הביטחוניים.

סוף סוף מהפיכה שמגיעה מהעם!

לאחרונה, אחרי הרבה זמן שזה לא היה ככה, אני שמחה לראות את הכותרות בעיתון.