לדבר תמיד אהבתי, אף פעם לא הטריד אותי מי מקשיב ואם יש מישהו כזה בכלל
חלומות ילד דוס מתבגר בן 32 - ופתרונן. |
| 1/2007
מי שנולד- הרויח
תמיד אני מסתכל על כל הפסיכים עם הסטיקרים "מי שנולד - הרוויח"
בעין עקומה, הציניות שלי בקלות נשפכת.
בדרך כלל השיער שלו יהיה ארוך ופרוע, השרוואל קרוע, סוג של דוס מהוה.
איזה שיר על רבי נחמן ברקע, מין אופטימיות קוסמית, רוקד כאילו האצבע תקועה בשקע
לעומת זאת, אנשים "רציניים" אוהבים לסגל לעצמם מן תחושה של "הכל דפוק מסביב".
מה יש לאמר - צודקים.
הרי כולם במדינה מושחתים, הנשיא, ראש הממשלה, בית"ר, מס הכנסה,
אינטל, וכולם, רוצים כסף ורצים אחריו.....
"המצב" חרא, המלחמה שהיתה וזאת שתהיה, הרמטכ"ל שהיה וזה שיהיה,
הצבא כבר לא מה שהיה, הדת היא עסק, המתנחלים נדל"ן,
השמאלנים בוגדים, והעניים בטלנים, ואלוהים? אבד רחמנא ליצלן. (יוצא לי חרוז - תפוז)
ענין של אוירה, משהו שקיים באויר בכל מקום שרק הולכים
גם לאלה כבר יש לי כבר עין עקומה.
כמה אפשר לקטר ?
טוב לי - כל זמן שאני חי.
היה לי אימון במילואים - שבוע קריעת תחת,
מתכוננים בשיא הרצינות למלחמה עם סוריה, ברור שלבנון2 , לא יחזור על עצמו.
סוריה זה הדבר האמיתי, לחיים או למוות - וממילא, משם הסיכוי לחזור חי הוא נמוך.
ומטפטפים שהמלחמה ממש מעבר לפינה,ומה שנשאר זו מין הרגשה של "חיים על זמן שאול"
מה לעשות? (חוף מלקנות כרטיס לאירופה)
להנות מהחיים.
החיים כפשוטו .
סוג של הכרה, "שהרווחתי" מהמלחמה האחרונה.
כל יום חדש בשבילי, כל השכמה בבוקר, שאני מתעורר עם המשפחה הם מתנה.
הפרשנות שלי לתפילת "מודה אני" התרחבה מאוד.
לא רק תודה על החזרת הנשמה אחרי שינה( משהו שלומדים עוד בגן),
אלא ממש תודה על עוד יום שאני יכול לחיות בו ולעבוד, להיות יצירתי ומועיל לעצמי ולאחרים.
יום שאני יכול להנות בו ואפילו גם להתרגז, לכעוס ולהתאכזב.
אז יש 2 אפשרויות: "מי שנולד- הרויח" או "חי על זמן שאול"
היום אני מעדיף את הראשונה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
