|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מי שנולד- הרויח
תמיד אני מסתכל על כל הפסיכים עם הסטיקרים "מי שנולד - הרוויח"
בעין עקומה, הציניות שלי בקלות נשפכת.
בדרך כלל השיער שלו יהיה ארוך ופרוע, השרוואל קרוע, סוג של דוס מהוה.
איזה שיר על רבי נחמן ברקע, מין אופטימיות קוסמית, רוקד כאילו האצבע תקועה בשקע
לעומת זאת, אנשים "רציניים" אוהבים לסגל לעצמם מן תחושה של "הכל דפוק מסביב".
מה יש לאמר - צודקים.
הרי כולם במדינה מושחתים, הנשיא, ראש הממשלה, בית"ר, מס הכנסה,
אינטל, וכולם, רוצים כסף ורצים אחריו.....
"המצב" חרא, המלחמה שהיתה וזאת שתהיה, הרמטכ"ל שהיה וזה שיהיה,
הצבא כבר לא מה שהיה, הדת היא עסק, המתנחלים נדל"ן,
השמאלנים בוגדים, והעניים בטלנים, ואלוהים? אבד רחמנא ליצלן. (יוצא לי חרוז - תפוז)
ענין של אוירה, משהו שקיים באויר בכל מקום שרק הולכים
גם לאלה כבר יש לי כבר עין עקומה.
כמה אפשר לקטר ?
טוב לי - כל זמן שאני חי.
היה לי אימון במילואים - שבוע קריעת תחת,
מתכוננים בשיא הרצינות למלחמה עם סוריה, ברור שלבנון2 , לא יחזור על עצמו.
סוריה זה הדבר האמיתי, לחיים או למוות - וממילא, משם הסיכוי לחזור חי הוא נמוך.
ומטפטפים שהמלחמה ממש מעבר לפינה,ומה שנשאר זו מין הרגשה של "חיים על זמן שאול"
מה לעשות? (חוף מלקנות כרטיס לאירופה)
להנות מהחיים.
החיים כפשוטו .
סוג של הכרה, "שהרווחתי" מהמלחמה האחרונה.
כל יום חדש בשבילי, כל השכמה בבוקר, שאני מתעורר עם המשפחה הם מתנה.
הפרשנות שלי לתפילת "מודה אני" התרחבה מאוד.
לא רק תודה על החזרת הנשמה אחרי שינה( משהו שלומדים עוד בגן),
אלא ממש תודה על עוד יום שאני יכול לחיות בו ולעבוד, להיות יצירתי ומועיל לעצמי ולאחרים.
יום שאני יכול להנות בו ואפילו גם להתרגז, לכעוס ולהתאכזב.
אז יש 2 אפשרויות: "מי שנולד- הרויח" או "חי על זמן שאול"
היום אני מעדיף את הראשונה.
| |
פרופורציות
בשבוע חופש אחרי המלחמה מצאתי את עצמי מפתח אורח חיים חדש. ירדה עלי מין שלווה מוחלטת, על גבול האפטיות. תמונה מוזרה שכזו , שאני שוכב שעות על הספה עם כוס קפה שחור ביד. רגוע. שילוב של עצלנות ואדישות.
אשתי רק שאלה, "הכל בסדר איתך?" (4 פעמים בכל יום) ברור לי שהיא הייתה מוטרדת מזה, ותפקדה בתור צופה מהצד. זה לא שלא הייתי פעיל כל היום, אבל מעולם לא הייתי סטטי כל כך הרבה זמן.
הרבה גם השתנה ביחם לילדים. סף הריגוש שלי עלה. אם פעם קריאות קרב מלוות בצרחות שבר, (שבטבע בד"כ מעידות על ארוחת ערב של טורף, וגילגול נוסף של נטרף)היו מקפיצות אותי, להפתעתי זה בקושי דגדג לי באוזן.
וגם כיום שחזרנו לשגרה, נראה לי שמשהו נשבר בסדר יום - לילות ארוכים ללא שינה (לא סיוטים או משהו כזה, רק DVD וספרים) מין JET-LEG בלתי נגמר.
והשוס הגדול... סיגריות.
תמיד זה הגעיל אותי, ומאז המלחמה אני מוצא את עצמי ב"הפסקת סיגריה" אחת ליומיים שלושה.
משהו כמו 2-3 סיגריות בשבוע
זה ממש מוזר לי, אבל זה עושה לי טוב.
אשתי הושיבה אותי לשיחה...."נדבר על זה".....
המסקנות היו שמשהו השתנה בראש שלי, קשה מאוד להוציא אותי מהכלים, אבל גם קשה מאוד לגרום לי להתרגש.
הפרופורציות השתנו. החיים סה"כ טובים וצריכים להשתדל לחיות יותר טוב ורגוע, אבל גם לנצל את הרגע.
כנראה שהעולם יותר רגוע כאשר אתה לא צריך לדמיין פעמיים ביום , איך תראה ההלוויה שלך.
| |
 בגידה
מה כ"כ מרגיז אותי במלחמה המזורגגת הזאת?
האם זה העובדה שלא הצלחנו להביס 2000 לוחמים?
או שהיה לי קשה פיזית? מנטאלית?
אולי בגלל העורף הצפוני שהייתי חלק ממנו , ואכל כ"כ הרבה קש, כ"כ הרבה זמן?
אולי זה שזוגתי המקסימה נדרשה להכנס חזרה לטווח הטילים לצורכי עבודה?
אולי כי הקרבות ומהלכי המלחמה היו מבולבלים?
אולי הבועה שהמשיכה לתפקד כל הזמן? (עיין שם,שם )
אחרי יותר משבוע של חופש מהכל, הגעתי למסקנה.
מה שמטריף אותי זה שמפקדי צה"ל הבכירים - בגדו בנו, החיילים.
התחושה שלי (שמגובה במהלכי הצבא) היא שאנחנו, החיילים, פשוט סכומי כסף בשבילם, הקצאות של משאבי מלחמה.
אנחנו, החיילים עזבנו את החיים והמשפחות והיינו מוכנים להקריב את החיים, פשוטו כשמשמעו, לטובת מטרה נעלה - הבטחת שלומם של 2 מליון אזרחי ישראל.
והם, דרג מקבלי ההחלטות הצבאי, קבלו משאבים מוגדרים, הקצאות למלחמה- משהו כמו 5 מילירד שקלים + 150 חיילים מתים.
ומטרה- להשמיד את החיזבאללה.
כשעומדים 3 שלדי טנקים שערכם 100 מליון שקל - מפקד האוגדה או מישהוא אחר מה"הם" יחליט לחלץ אותם ולהסתכן בתוספת של כמה גופות של חיילים- כי בינתיים נהרגו "רק" 100 חיילים ויש לו עוד "הקצאות".
אז יהרגו עוד 5 חיילים... so what? ....חסכנו מיליוני שקלים.
אצלנו זה מטרה נעלה מול קורבנות
אצל ה"הם" זה הישגים צבאיים מול הקצאות.
זה לא מפקדים של שדה המערכה , שהולכים אחריהם באש ובמים.
אלו לוגיסטיקאים שמוכתרים כמפקדים.
בנו, בחיילים, הם בגדו!
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
