|
העיצוב מכוער? אתם צריכים לראות את השכנה שלי. |
| 10/2008
החיים על כל משמעותם הזהירה
באיטיות, בנחישות, במידה בלתי מבוטלת של רגישות ואפילו קצת
בכעס, אני מתחילה לחזור אל עצמי מעצמי, ולנסות לעשות סדר בבלאגן.
ואיזה בלאגן.
בין כל ערימות הזבל, הבגדים והתיקים, זרוקות להן הנעליים המדהימות
האלה:
שקניתי בהתקף-נקביות אכזר. המוכרות לא ידעו מה הכה בהן.
בינתיים, התרחשויות מרכיבות שגרת יום מהוססת: שתי משמרות בשבוע,
פעם סרט, פעם בית קפה. אני בתהליכי קבלה לעבודה מסוימת, שאם הכל ילך חלק ואכן אתקבל,
אדחה את הלימודים לשנה הבאה. (ומי האמין שאי-פעם ארצה לעזוב את האולפן). בין היתר,
קם לו תא זוגי חדש, והאוטו יוחזר תוך שבוע לבעליו החוקיים ואני אאבד עצמאות שעמלתי
כה קשה לקיים. אני מתכננת טיול אל הנגב, חיבה מילולית ואולי דוקטורט בהיסטוריה. וחו"ל.
ואושר שקשה להכיל. ופסטה עם תרד. וימי שבת שמכילים ניצוצות.
היסטוריית הבלוג נמחקה.
בינתיים יישאר הפוסט הזה, למען יראו וייראו. למען הקוראים הותיקים, למען הכותבת
הקשישה, ולמען צבא החטטניים שדוהר במעלה הגוגל.
קם לו בלוג חדש. נוצץ, בהיר, אופטימי. ישנו לינק לחפצים, אבל אני
זהירה, ומאוד, מאוד חוששת (פנו אלי במייל. אני לא נושכת).
שתהיה לכולכם שנה נפלאה, חוֹם, תה וסערות.
| |
|