קמתי בבוקר וחשבתי אויש שיט צריכה ללכת לקנות חלב אז קמתי מיופייפת ובחולצה חמימה של שרון הלכתי למכולת עמדתי בתור עם החלב וגם כמה תפוחים אדסים עגבניות וגבינה וואלה היה מאחוריי מישהו ששם על הדלפק מלא שוקו ולחמים ודיבר עם אשתו במירס כאילו היא נהג מונית 
(זה היה מצחיק והבן אדם היה נחמד יחסית אבל מיהר) אז וואלה פתאום אמרתי למוכרת עזבי אני אקח רק חלב

הרגשתי את לחציי עולים ומתעייפים מעצמי כשהגעתי הבייתה מהמכולת אמרתי לשרון רק את המילים לא הולכת לעבודה נמאס לי לא עושה כלום היום לא רוצה כלום יותר והכל בבכי עמוק וכועס. אז לעבודה ביטלתי את העניינים ולרבנית יצאתי אחרי ששרון הבטיח לי סושי ואמר לי אל תדאגי אני תלכי אליה לפחות ואת תראי את היום הזה בכיף ותלמדי וגם תשחקי תציירי ומילא אותי בניצוץ של תקווה. אז יצאתי עם עיניים נפוחות וקצת שורפות אבל פתאום הייתי שמחה ועייפה הלכתי אליה והרגשתי איך הבגדים ששרון בחר לי מייפים אותי ואני אוהבת אותו כל כך. כולם היו טובים כאחד. הלכתי אליה ודיברננו שאלה שאלות שעליהן כבר עניתי בחזרה ובדרך גם עברתי אצל אמא היה לה חיבוק חם לתת לי ואני גם התגעגעתי אליה מאוד אני אוהבת אותה כל כך.

אז פה הייתי ואני רוצה להיות צלמת ציירת רוצה להגשים ועוד מעט זה קורה

לעולם לא אכנע. בעזרת השם.......

אלוהים כמה אני אוהבת אותך...