עמדתי שם ונתתי לך לחבוט בי
ואז ליטפתי את פנייך
ובכיתי בשבילך.
הדמעות שלי שם רק בשבילך
וכל גם מילותיי
מחשבותי
כל כולי כבר שלך,
כואבת בכל רמח מאיברי.
נתתי ונתתי
כבר אין לי מה לתת.
את כמו משאית במשקל נוצה.
לא נותנת לי לנשום בשביל עצמי
הכל למענך.
הלב שלי פועם במהירות מטורפת
מנסה לתפוס את נשמתי שמכרתי לך בפרוטות
ואת בלי לחשוב פעמיים
מכרת לשטן
שהעלים מעיניך את כל הצלקות.
הדמעות שהייתי בטוחה שהתייבשו
ממלאות את כל החורים שהשארת
אבל גם זה לא עוזר
כי הם נוזלים החוצה,
חושפים אותי...
אבודה.
הנשמה שכבר הפסדתי
למענך
לא שקטה.
הסתכלת על ידיי
הפרוסות לרווחה מחכות למגעך,
הסתובבת ועזבת,
ברחת ממני.
אני ישבתי על הרצפה הקרה
מסתכלת על נעלי הפלטפורמות השחורות שלך רצות
הסתכלי עלי,
עמוק לתוך תוכי
ואולי תביני
כמה ריקנת אותי.
את לוקחת ולוקחת
ממשיכה לבקש
שולחת אלי מבטים רושפים.
להתראות חבר....
עם חברים כאלה.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
