כמה מטומטם בנאדם אחד יכול להיות?!
היום עובר לו כרגיל, שום דבר מרתק, פשוט צבא. ואז המפקדת שלי קוראת לי לספר לי שהמפקד שלה, או בשמו החדש, האידיוט, החליט שאני צריך לבקר בכל החברות האזרחיות שאני בקשר איתן כדי לבדוק אם הציוד שאמור להיות שם באמת שם.
נשמע סביר, לא?
יש כמה בעיות בבקשה הפשוטה לכאורה שלו:
א. אני לא בקשר עם חברות אזרחיות, אני בקשר עם אנשים שבקשר עם חברות אזרחיות.
ב. יש 13 חברות כאלו.
ג. לכל אחד מהן אני צריך להגיע עם הבנאדם שבקשר איתן, לפעמים זה יותר מבנאדם אחד וברוב המקרים לא ממש בזין שלו להגיע לשם.
ד. זה הרבה מאוד לנסוע למישהו שאין לו רכב צבאי/רשיון צבאי.
ה. אחת החברות יושבת לה באזח"ע (אזור חבל עזה, למי שלא מבין...)
ו. האידיוט הוא אידיוט, אי לא סובל אותו ולא בא לי לעשות מה שהוא מבקש.
אם זה לא מספיק, ב 17:30 נזכר האידיוט להודיע לי שהוא רוצה שאני אשאר כדי לעשות "עבודה חשובה ביותר". מהי העבודה החשובה הזו? נכון, לבנות מצגת.
אין לי בעיה לבנות מצגת, אין לי גם בעיה שזה בסיום יום העבודה, אין לי גם בעיה עם זה שהוא יכול לעשות את זה בעצמו.
יש לי בעיה עם זה שב 14:00 ניגשנו אליו כדי להכין את המצגת והוא אמר שלא כרגע, ב 17:00 הוא הלך להתפלל, ב 18:00 הוא הלך לאכול ועד 20:45 הוא דיבר בטלפון. לא משנה שלבחור שעבד איתי לקח 15 דקות לכתוב מה הוא רוצה שיהיה במצגת, לי עוד 15 דקות להכין אותה, ולנו ביחד שעתיים וחצי לחכות לאידיוט.
יש לי בעיה עם זה שדווקא ביום שאני אמור ללכת לאיזושהיא הדרכה כדי להיות משקיף בבחירות מקומיות, הוא משאיר אותי בבסיס עד יותר מדי מאוחר בשביל שאני אגיע.
יש לי בעיה עם זה שדווקא ביום שאני אמור ללכת למשמר האזרחי, הוא משאיר אותי עד מאוחר ובגלל זה אני מאחר בחצי שעה למשמר.
יש לי בעיה עם זה שחוקי מרפי תמיד חלים עליי!
ועכשיו לפן המשעשע בחיי, המשמר האזרחי.
אני ובחור נחמד מסתובבים ברחוב, אני חמוש בזרקור ענק, הוא חמוש בכלום.
בזמן שאנחנו מסתובבים באיזה בית ספר לבדוק אם יש בעיות, אנחנו מגלים חבורה של נערים. רוסים. בלי להכליל. אבל חייבים להודות, הם באמת היו רוסים.
הנערים נראים נערים טיפוסיים, יושבים, מדברים, מעשנים, צוחקים. לידם אנחנו רואים משהו שנראה כמו קרשים של הצופים (לא זוכר את השם).
במבט שני אנחנו מגלים שה"קרשים" הם בעצם חרבות סמוראים. יכול להיות שכדאי שאני אסביר את זה שוב: חבורת נערים, יושבים, לידם כמות נכבדת של חרבות סמוראים!!!
מי לעזאזל מסתובב עם חרבות סמוראים באמצע הרחוב?! ועוד כ"כ הרבה?!
כמובן שאנחנו, כחברי המשמר האזרחי, בעלי הצ'קלקה המגניבה על הרכב, בעלי הזרקור המגניב והאפודים עם הפס הזוהר, בעלי המכשיר קשר וחמושים ברצון טוב, ניגשנו אליהם ואמרנו: "ערב טוב". הם ענו "ערב טוב" בחזרה. הלכנו.
אח"כ אמרנו לכמה ילדים שיהיו בשקט כי הם מפריעים לשכונה כדי לא להרגיש לוזרים מוחלטים.
ולמה אני צריך להגיע מחר לבית שטורמן באמצע טיזנבי?! ועוד באוטובוס?! אוף!
השעה 01:09, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
