שלום, שלום, שלום כיתה לתסריטאות :)
התחלתי ללמוד תסריטאות. כן כן, איציק שלכם, סטודנט. מה? אף אחד לא מחשיב את האוניברסיטה הפתוחה לאוניברסיטה? אני כן, אז נה לכם בעין!
רק הגעתי וכבר הרגשתי פצפון, כולם נראים גדולים ממני, מבוגרים ממני ובעלי ניסיון חיים רחב בהרבה משלי. אח"כ התברר לי שצדקתי.
הבחור הראשון, בן 52, השני בן לא יודע כמה (הרבה) השלישי בן 39 והרביעי הוא אני. הנשים לא אמרו את הגילאים שלהן, אבל כל אחת עבדה כאן ושם ועשתה ככה וככה וככה, וזאת חרדית נשואה עם 7 ילדים, זאת יפאנולוגית (כן, זאת בחורה שמתמחה ביפן) ואז מתגלה עוד בחור בן 22, קצין בחה"א. כבר נרגעתי, חוץ מזה שאנחנו הכי צעירים שם ויש שם שני מישהואים שיכולים להיות ההורים שלי.
השיעור עצמו היה מעניין, נהניתי מאוד :) עוד לפני השיעור עשו מעין הרצאה כזו לפתיחת השנה, ועל מה? נכון! על הומור בקולנוע :) מה עוד אפשר לבקש? אח"כ שיעור שלם על מהו תסריט, על מבנה תסריט ואנשים שהקריאו את שלהם. שלי הסריח אז לא קראתי. הכרתי את רוב החומר, אבל המרצה חידש קצת.
הדבר הכי נהדר בכל הנושא זה השיעורי בית :) אני צריך לראות סרט. כן, לראות סרט. טוב, אני גם אמור לקחת את הסצנת פתיחה ולרשום את התסריט שלה כמו שאני חושב שהוא היה רשום, אבל עדיין, לראות סרט. רק נתן לי תירוץ להזמין ידידה שלי לסרט אצלי בבית. למישהו יש פופקורן? לי אין.
בסופו של דבר גם גיליתי שיש מישהו שמקפיץ אותי עד הבית, בחור נחמד בן 39. הציל אותי מאחר וגיליתי שאין לי בכלל בכלל אוטובוסים לכיווני ואני צריך לעשות איזה עיקוף ושני אוטובוסים לפחות כדי להגיע הביתה.
באופן מפתיע החלטתי שאני במצברוח טוב ואני באמת במצברוח טוב :) אפילו אמרו לי את זה בבסיס, שלא רגילים לראות אותי שמח, קופצני ושטותניק כמו שהייתי היום, וכמו שאני בדר"כ, רק לא בצבא ולא ממש מאז שהייתי עם החברה לשעבר...
אני מחייך המון, צוחק מלא, נהנה מהחיים וחוגג כל הזמן את החיים.
ועל כן, אשתדל החל מהיום והלאה למצוא לכם, קוראיי האהובים (?!), משהו שהצחיק אותי באותו יום שבו אני רושם את הפוסט.
היום ראיתי הרצאה על הומור, אני חושב שזה לא כיף.
טוב, בכל מקרה, קטע שקרע אותי מצחוק. ג'ון קליז שר לחברתו ברוסית כי זה מדליק אותה ובינתיים מתפשט. כשהוא זורק את התחתונים באוויר והם נוחתים לו על הפרצוף, משפחה שלמה נכנסת לחדר כשהוא עירום כביום היוולדו. הם בוהים בו, הוא, לאחר שהוא שם לב אליהם, בוהה בהם. ילד קטן מתקדם קדימה ומצביע על איבריו המוצנעים של קליז. קליז לוקח תמונה ושם אותה מול האיברים המוזכרים לעיל. האשה לפתע שמה לב שהתמונה היא שלה וצווחת ומתעלפת. קשה להסביר, הרבה יותר מצחיק לראות את זה.
ועוד משהו קטן שקרה לי דווקא ביום חמישי. ישבתי בחדר אוכל עם ידידה שלי ודיברנו עם שלושה חבר'ה. אנחנו שואלים: "תגידו, איך קוראים לכם?"
והם עונים:
בחור 1 (במבטא רוסי כבד): "אלכסנדר"
בחור 2 (במבטא רוסי כבד): "אלכסיי"
בחור 3: "משה"
אני וידידה שלי לא הפסקנו לצחוק, פשוט בנאדם לא קשור. אח"כ כששואלים מה הם למדו בתור עתודאים, התשובות הן (לפי סדר, בהתאמה): "מחשבים" "מחשבים" "פיסיקה".
אני וידידה שלי ממשיכים לצחוק. אח"כ אנחנו שמים לב שהראשון רוסי לבן עם משקפיים, השני רוסי לבן עם משקפיים, השלישי אשכנזי-ספרדי, שחום, בלי משקפיים.
משה פשוט לא קשור.
אבל מה כן? הם אוכלים ביחד, צוחקים מאותן בדיחות, מדברים ביחד, הכל ביחד. שלישיה של חברים קרובים. ועדיין:
"אלכסנדר"
"אלכסיי"
"משה"
מצחיק :)
השעה 00:32, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
