פגשתי את אחותה של האקסית היום.
מתברר שהיא עוברת לבסיס שלי להיות רמ"דית. נזכרתי פתאום שהאקסית סיפרה לי כשנפגשנו. אמרתי את הבוקר טוב הרגיל שלי, היא אמרה "שלום" ואז התעלמה. מין תגובה כזאת של "אתה זיינת את אחותי ואח"כ עזבת אותה יא חתיכת מנייאק".
לא מפתיע, בהתחשב כמה שהן קרובות. מפתיע, בהתחשב בכך שהיינו די בקשר טוב, אני ואחותה.
האידיוט ממשיך להיות אידיוט.
היום נדבר על תחושת הזמן של האידיוט. באופן מוזר למדי לא משנה מה צריך לעשות, אם זה להקליד מסמך, להכין מצגת, לזמן את כל העולם ואשתו לדיונים, לארגן מחדש את כל המשרדים בענף, לעשות שלום במזרח התיכון, לוקח בדיוק רבע שעה.
בדר"כ כל פעם שהוא רוצה משהו הוא פותח ב:
"איציק, בוא רגע, אני צריך שתעשה משהו. הנה, תראה, אני צריך שתעשה את..."
ואז אני בא ביציאה הדבילית: "אבל אידיוט, גם אם אני אעסיק אלפי עובדים, יבטיח לכולם מיליוני דולרים ו 72 בתולות, אני עדיין לא אצליח לעשות את זה היום"
ואז האידיוט מפליא בהבנתו: "מה הבעיה? רבע שעה וסיימת". לא משנה שהאידיוט מעולם לא עשה את זה, לא משנה שהוא לא יודע איך לעשות את זה, לא משנה שגם אם הוא ידע, הוא היה טועה, זה עדיין ייקח רבע שעה.
ולגבי מה שעבדתי עליו אתמול, מה שגרם לי לשנוא את המחשב שלי, מה שבגללו אני לא יכול לראות יותר מספרים. אז זהו, שזה טוב, אבל עכשיו צריך לעשות דברים אחרים לגמרי, הרבה יותר מורכבים, הרבה יותר מעצבנים וסתם דביליים. למה? כי האידיוט חושב שהוא יודע מה צריך לעשות. למזלי המפקדת שלי התאוששה והבינה שלא צריך לעשות כל מה שהוא רוצה, אפשר להגיד שאומרים ולהתעלם. אז עכשיו יש לי לעשות כל מיני שטויות אחרות שהמפקדת שלי ביקשה, כי זה נראה לה שזו הדרך הנכונה.
וכמובן הכל צריך לקחת רבע שעה.
השעה 20:41, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
