ארז, לא שם בדוי, הוא בנאדם מעצבן.
את ארז פגשתי היום. מתברר שפגשתי אותו כבר לפני כן, אבל היום גם ממש הכרתי אותו והוא בנאדם פשוט מעצבן. למה מעצבן? או, שאלה יפה. התשובה תתגלה בהמשך (אוווו, מתח...).
היום התחיל מעניין למדי, ישבתי ולא עשיתי כלום. אחרי שעות של ישיבה ובהייה במחשב החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו ועברתי לבהות בטלויזיה. אחרי שהתחלתי להרגיש ממש משועמם החלטתי שהגיע הזמן לצאת לרכיבה על אופניים. רכבתי לי בשמחה כשלפתע נזכרתי: "היי, איש המיץ (שם בדוי) גר בעיר הסמוכה (גם כן שם בדוי), אולי אני אקפוץ אליו". אמרתי. מי אני שאתווכח עם עצמי? רכבתי לי בשמחה ובששון, הגעתי אליו שמח וטוב לב עצרתי מתחת לבניין והרמתי אליו צלצול כדי שיפתח לי את הדלת. אין קול ואין עונה. צלצלתי באינטרקום, אולי הוא לא ליד הפלאפון. גם הפעם אין עונה. צלצלתי שוב, הרי ברור שהוא לא שמע את הפעם הראשונה, לא משנה שהצלצול של הדבר הזה מחריש אוזניים והכלבה שלו קופצת ומתחילה לנבוח בכל פעם שהיא שומעת אותו, אבל שיהיה. באופן מפתיע, גם הפעם אין קול ואין עונה. חזרתי לביתי בבושת פנים, אבל שמח על היציאה מהעיר הראשונה שלי עם האופניים.
אח"כ חזרתי בלבהות בכל מיני דברים, לדבר עם אנשים בטלפון תוך כדי בהייה בדברים ושוב בהייה בדברים.
לקראת 20:00 בערב החלטתי שזה זמן טוב לראות מה אני עושה היום. התקשרתי ל N, חברי הטוב ביותר, הוא היה חולה. התקשרתי למתסבכת, היא לא עשתה כלום, אבל הייתה באבל כי חבר שלה חולה והיא לא תראה אותו היום (כן, תמונות קשות). התקשרתי לידידה נוספת, היא יצאה עם חבר שלה (שהוא, למרבה הפלא, לא היה חולה). התקשרתי לאיש המיץ, הוא אמר שהוא יחזיר לי תשובה. התקשרתי לליאת (הידידה שנפגעה בפיגוע), היא אמרה שהיא תתקשר אליי כשיהיה אפשר לבוא.
וכך ישבתי לי משועמם, עד 22:40 בערך כשלפתע פתאום, אנשים התחילו לאהוב אותי. איש המיץ התקשר ושאל אם בא לי ללכת איתו ועם חברים לבית קפה כלשהו, ליאת התקשרה ואמרה שאפשר לבוא עכשיו (ויתרתי על איש המיץ באדיבות), וממי (ידידה נוספת) התקשרה ואמרה שאולי מאוחר יותר נעשה משהו.
טוב, נסעתי לי לליאת, ישבתי יחד עם עוד חבורה של חבר'ה שאני לא מכיר מי יודע מה, דיברנו, היה מרתק.
שלחתי הודעה לממי לשאול מה קורה, היא אמרה שהיא מחכה לתשובה מאחותה (יש לה אחות תאומה. כן, יש לי קשר עם תאומות).
בסביבות 24:40 שוב שאלתי מה קורה, ושוב היא ענתה שהיא מחכה לתשובה מאחותה.
חמש דקות אח"כ עצרתי לחשוב והתקשרתי ושאלתי: "תגידי, למה בעצם את מחכה לתשובה ממנה? אמרנו שיוצאים לסנוקר, מה היא קשורה?"
"אה, אני מחכה שהיא תבוא לאסוף אותי יחד עם חבר שלה"
ברגע זה נוספו כמה גערות וקריאות שטנה ואז אמרתי שאני עוד חמש דקות אוסף אותה.
אח"כ נפגשנו עם החברים שלה, הלכנו לשחק פול, היה מגניב :) הדבר היחיד שלא היה ארז.
ארז זה אחד מהבחורים האלה שבאים רק כדי להרוס את הכיף של כולם. הם ידעו את זה, ממי ניסתה להזהיר אותי, אבל כנראה שהייתי צריך לראות את זה במו עיניי. הבחור פשוט צנון מעצבן! כולם אומרים "יאללה, בוא נלך לסנוקר" ורק הדביל הזה בשלו "לא, אני לא רוצה, בוא נלך לנאפיס". "אבל ארז, אמרנו לך כבר שמונים פעם, אף אחד לא רוצה ללכת לנאפיס", "טוב, אז תלכו". "טוב" אמרנו בשמחה. "טוב, בסדר, אני אבוא" הרס לנו הדביל את השמחה.
אח"כ הוא המשיך גם במשחק, כולם רוצים להנות והוא מתעקש על החוקים (שהוא טעה גם בהם) ועל הניצחון וכל מיני דוגמאות אחרות.
בסופו של דבר הגיע הגמל ששבר את הקש, הוא החליט שאנחנו הולכים משם בסוף המשחק. לא, לא אמר "טוב חבר'ה, נזוז בסוף המשחק? כי...". לא, הוא אמר: "טוב, אנחנו זזים בסוף המשחק". לא ממש מזיז לו שכולם רוצים להשאר, שבאנו בשביל להנות, אבל הוא ממשיך לעצבן, הוציא לכולם את הכיף. בלאחס.
אני לא אוהב אנשים כמו ארז.
השעה 04:45, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
