לפני כמה ימים יצאתי לבליינד דייט.
זה לא היה בדיוק בליינד דייט, בעיקר כי שנינו לא היינו עיוורים ושנינו ידענו איך השני נראה, אבל עד לאותו רגע מעולם לא ממש נפגשנו.
קבענו להפגש בנאפיס. הגעתי באיחור (ותודה לאמא על האיחור בהבאת הרכב). עליתי לקומה השנייה ובמדרגות קיבלתי טלפון.
איציק: הלו.
סקרלט (בקול סקסי מדהים): תמשיך לעלות.
ניתוק.
אני מסתכל מסביב, לפתע בפינה אני רואה אותה. מסביבה הכל חשוך, אורות עמומים, ואין נפש חיה. היא יושבת עם כוס יין ביד, מחכה שאראה אותה, לא מנופפת, לא מנסה לתפוס את תשומת לבי. אני מתקרב, מנשק על הלחי. היא נראית כמו השחקנית הראשית ב"קזבלנקה" בסצנת הקלוז-אפ המפורסמת.
מתחילים לדבר, השיחה קולחת. היא צוחקת הרבה. אני נהנה מכל רגע.
היא מזמינה ספגטי אלפרדו, אני מספר שאני מת על פטריות, היא לא מתביישת ונותנת לי לאכול. אני מסתכל עליה כשהיא אוכלת ולא כמו אצל רוב האנשים, אצלה הספגטי לא משפריץ על כל הפרצוף. כל ביס שלה נראה כאילו נלקח מסרטים אירוטיים, מגרה, אחרי כל ביס היא עוצמת עיניים בהנאה, מתענגת על הטעם.
ממשיכים לדבר, מדברים על הכל, מדברים על שטויות, מבינים כמה פתטיים אנחנו כשחושבים איך לרשום את הדברים בבלוג.
מלצרית מעצבנת מופיעה כל חמש דקות ומבהילה אותי מאחור, "הכל בסדר?" היא שואלת. "כן, הכל בסדר, תודה" אני עונה אבל חושב "אם רק תפסיקי להציק יהיה הרבה יותר טוב". סקרלט חושבת כמוני ומציעה לגב המלצרית תנועה מגונה על העזרה ה"אדיבה" שלה.
סקרלט: "אתה רוצה להזמין עוד משהו?"
איציק: "לא"
סקרלט: "יופי, כי נראה לי שאחת המלצריות ראתה אותי ואם לא בא לך לאכול משהו עם רוק בפנים, תוותר"
אני צוחק.
רגע לפני הסיום חבורת ילדים, אולי בכתה ח', מופיעה בשולחן לידנו, מדברת בקולי קולות. אני קובר את ראשי בידיי וחושב על כמה דרכים לא נעימות לחסל אותם.
איציק: "רוצה ללכת?"
סקרלט: "כן"
מזמינים חשבון. המלצרית המעצבנת מופיעה ומציעה קינוחים, אנחנו מתעקשים שרוצים רק חשבון, היא מתעקשת שכדאי לנו קינוח, אנחנו מתעקשים, יותר בסמכותיות, שאנחנו רוצים רק חשבון, היא הולכת. כנראה שרצתה למצוא משהו שתוכל לירוק לתוכו. לא חוזרים למקום בזמן הקרוב, מזל שהמלצריות מתחלפות לעיתים קרובות.
יוצאים לרכב, מתחילים לנסוע.
איציק: "לאן נוסעים"
סקרלט: "לא יודעת"
ממשיכים לנסוע.
סקרלט: "לאן אנחנו נוסעים?"
איציק: "לא יודע, סתם נהנה לנהוג, אם יש לך מקום מסויים שתרצי להגיע אליו, תגידי"
סקרלט מתחילה לכוון אותי.
היא לא אוהבת שנוסעים זהיר ונחמד. גם אני לא, אבל פעם העירו לי על זה אז רציתי להיות נחמד. היא אוהבת סיבובים חדים, נסיעה מהירה על במפרים, נהגת שודים, כמו שאני אוהב. היא מבינה ברכבים הרבה יותר ממה שאני מבין.
סקרלט: "יש לנו פולו בבית. מבחוץ - פולו, מבפנים - פולו, מתחת למכסה מנוע - מרצדס."
לא מכיר פולו, אבל מכיר מרצדס, אז צוחק.
איציק: "לי יש סובארו 86', כמו שאת רואה. מבחוץ - סובארו, מבפנים - סובארו, מתחת למכסה מנוע - קורקינט"
היא צוחקת, כנראה מנימוס, לא כ"כ מצחיק.
סקרלט: "אנחנו נוסעים ל*****?!"
איציק: "לא, פשוט כיוונת אותי אז המשכתי לנסוע. הפסקת, אז אני נוסע ישר, את רוצה לחזור לעיר?"
סקרלט: "כן".
חזרנו.
בסופו של דבר התיישבנו בבית קפה קטן, היא מזמינה לימונענע, אני נס על חלב בטעם שוקולד חלב. מוזר, אני לא שותה בדר"כ נס. ממשיכים לדבר, השיחה לא נתקעת, מסתכל לה בעיניים בזמן השיחה, היא מחזירה מבט.
יש לה עיניים יפיפיות, ופנים בהתאם. הקעקוע על הבטן מושך את תשומת לבי, רואה גם את הבטן, גם היא מושכת את תשומת לבי. היא נראית טוב, טוב מאוד אפילו.
סקרלט: "מה ההתרשמות שלך עד עכשיו ממני?"
איציק: "במילה אחת? טובה. בשתי מילים? טובה מאוד"
סקרלט: "ובעשר מילים?"
איציק: "טובה ותשעה מאודים אחריה"
דממה, מבט כעוס על הפנים.
איציק: "מה? אם אני אגיד לך מה אני באמת חושב את תסמיקי ואז תרביצי לי, לא רוצה"
היא מאיימת בנשיכה, אני מושיט יד, היא נושכת. לא כואב, עד שהיא זזה אחורה וכמעט תולשת לי את העור, אז אני קופץ, עדיין לא כאב, אבל היה קרוב.
סקרלט: "זה חמוץ"
כמה דקות אחרי זה.
סקרלט: "זה עדיין חמוץ, אני מכורה לזה, תרחיק את זה ממני"
חמודה.
מסיע אותה הביתה, כל הדרך חושב כמה שהיא חמודה, מקסימה, מצחיקה, יפיפיה, מטורפת על כל הראש (בצורה הטובה של העניין) וכמה שאני נהנה מהערב.
סקרלט: "נהניתי נורא ואני מקווה שתהיה עוד פעם כזו"
איציק: "גם אני"
היא אומרת להתראות, מנשקת על הלחי ויוצאת.
סיום קצר מדי לטעמי לסרט הקלאסי הזה שלי, הייתה צריכה להיות נשיקה בסוף, כיאה להפי-אנד בסרט קלאסי טוב.
השעה 21:12, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
