והפעם, הרחבות על הפוסט האחרון וקצת על מה התחדש מאז.
נתחיל מסקרלט. קבענו להפגש בבוקר יום ההולדת שלי, דהיינו, בוקר האתמול. יום לפני כן, מאוחר בערב, היא הודיעה לי שהיא לא תוכל להפגש איתי מסיבות כאלו ואחרות. אני, מבואס כמובן, הצלחתי להשאר שמח וטוב לב למרות הכל. היא גם אמרה שאולי היא תוכל לפגוש אותי מאוחר יותר ושאני אהיה איתה בקשר למחרת בבוקר, דהיינו, בוקר האתמול, מאוחר יותר.
למחרת קמתי לי בשמחה ובששון בשעה 09:30, מאושר לגלות כי הבית ריק, יש לי הודעת sms שאומרת, בקצרה, "מזל טוב", וזיכרון קלוש לגבי מישהו או שניים שהתקשרו בשעת לילה מאוחרת (בערך 09:10) וגם כן איחלו יומולדת שמח.
התיישבתי מול המחשב, פתחתי את המייל שלי, וגיליתי כמה הודעות נוספות של "יומולדת שמח", גם באימייל וגם בתגובות בבלוג. שמח כפי שהייתי, הגעתי למסקנה מרעישה כי אם אותי עשו שמח בהודעות יומולדת משמחות, למה שאני לא אשמח את אלו שיש להם יומולדת היום, דהיינו, בוקר האתמול. הסתכלתי בדף הכניסה וגיליתי כי יש לכמה וכמה אנשים יומולדת ביום זה. נכנסתי לבלוג שלהם והשארתי הודעת "יומולדת שמח ומזל טוב" משמחת.
אחרי שנמאס לי מזה, כרבע שעה מאוחר יותר, התחלתי לטייל באינטרנט. כשהתחלתי לחשוב על חיפושי של מילים בסגנון: sex, nurses, nurses having sex, little black midgets having sex הגעתי למסקנה שצריך לסגור את המחשב. התקשרתי לסקרלט, רציתי לראות מה קורה.
סקרלט ענתה ואמרה שהיא נורא מצטערת אבל היא לא תוכל לפגוש אותי, גם מאוחר יותר באותו יום, דהיינו, יום האתמול, מאוחר יותר. כפיצוי היא פצחה בשיר "Happy Birthday Mr. President" בסגנון מרילין מונרו. אבל בדיוק בסגנון מרילין מונרו. כל מה שיכלתי לחשוב עליו באותו רגע זה עליה בביקיני פורצת מתוך עוגה. אז סיימתי את השיחה והלכתי לפצות את עצמי בחלק מרצונות אלו, אכלתי פרוסת עוגה שידידה שלי הביאה לרגל היומולדת. היה טעים.
טוב, לפחות היא אמרה שמתישהו היא תחגוג לי יומולדת, איכשהו. אני ממתין בציפייה דרוכה.
לאחר מכן חזרתי לאימייל שלי כי לגלות אימייל מהאקסית. באימייל היה משל נחמד על צפרדעים קופצות ועל אחת מהן שהייתה חירשת. התחלתי לחשוב שהיא מקללת אותי עד שהבנתי מה היא רצתה. היא סתם הייתה נחמדה ורשמה מזל טוב והזכירה גם את זה שהיא חושבת שאני אהיה תסריטאי מוצלח ושאני אזמין אותה להקרנת הסרט הראשון שלי.
האימייל נראה כ"כ ידידותי שהתקשרתי אליה, סתם כדי לראות מה שלומה. הייתה לנו שיחה מאוד נחמדה, ידידותית משהו. דיברנו על הא ועל דה, הרחבנו לגבי ההא ופחות לגבי הדה. ובכל השיחה הזאת לא הייתה את ההרגשה המעצבנת של "אוי, כ"כ רע לי שעזבת אותי, אני מתגעגעת אליך ורוצה אותך חזרה", אז אפילו התחלתי לחשוב על לחזור ולהיות ידיד שלה.
ארנב התקשר לאחל יומולדת שמח ובדרך אגב הזכיר גם שרוצים להעיף אותי מהצבא. לא בדיוק להעיף אותי מהצבא, אלא שיש מצב שמעיפים אותי מהצבא. המפקד שלו שאל אותו אם אני מעוניין בשנת קבע שלי. מאחר והוא לא שאל אותי, אז לא הייתה לי הזדמנות לומר לו "אתה אידיוט". לעומת זאת לארנב הייתה לי הזדמנות, אז אמרתי לו "אתה אידיוט", וגם הזכרתי את המוטו החדש שלי בקשר לצבא: "I don't freaking care", שאומר, בתרגום חופשי, "לא מזיז לי ת'קטן".
המפקד שלו דיבר איתו על קצת יותר מזה, אבל לא ממש הקשבתי ולא ממש עניין אותי, אז אני לא זוכר כלום. אני רק זוכר שהמסקנה הייתה שאולי יעיפו אותי מהצבא ויבטלו לי את שנת הקבע שלי.
אמא חזרה בשלב מסויים הביתה והודיעה בחגיגיות "אנחנו יוצאים לאכול ארוחת צהריים חגיגית". אני שאלתי בחגיגיות הטיפוסית לי "למה?". היא הסבירה בצורה החגיגית לה ש"תסתום את הפה, אנחנו הולכים לאכול לכבוד היומולדת שלך ואתה בא!". ד"א, יש למישהו מושג למה אנשים מרגישים צורך עז לאכול כשהם רוצים לחגוג משהו? כאילו, הם פשוט באים ואומרים "היי! אני רוצה לסתום את העורקים שלי עכשיו, יש לי יומולדת, אני מזדקן!". מוזר. שלא תבינו, גם אני חוטא בזה מפעם לפעם, אבל זה עדיין לא עושה את זה פחות מוזר.
יצאנו לפיקנסין, היה טעים, חזרנו. שום דבר מעניין בדרך. נו טוב, אולי משהו אחד, אמא ניסתה להכריח אותי לקנות בגדים. מישהו מכיר עוד מישהו שלא מוכן שיקנו לו בגדים?! לא ברור למה, ד"א, אני זקוק נואשות לכמה זוגות מכנסיים. אבל התנגדתי, למרות זאת.
קורס תסריטאות היה מגניב. אומנם הייתה לנו חצי שעת הסברים על השיעור הקודם, שעה על כתיבה קומית ועוד שעה בה ראינו פרק של "סיינפלד" ואת פרק הפיילוט של "שלושה בדירה אחת" משנת 77'. ד"א, שנות השבעים המאוחרות, לא מצחיקות מי יודע מה. קיבלתי חזרה את התרגיל של שיעור קודם. ריק לגמרי חוץ מהערה קטנה שאמרה "בקרירות" לגבי משפט שדמות אחת אמרה ובסופו תשבוחות על התרגיל המגניב שלי. אני שמח J
חזרתי הביתה, חבר שלי הגיע. התיישבנו, דיברנו, אכלנו (שוב, חוגגים יומולדת) והתיישבנו מול המחשב. התחלנו לראות סרט במחשב כשלתע אני מקבל הודעת "או או" באיי סי קיו. אני בודק ורואה שהסמב"צית שולחת הודעה. To make a long story short קבענו להפגש ביום שלישי, דהיינו, מחר ולעשות משהו. הסרט, Kung Pow, היה מצחיק בפעם השלישית בדיוק כמו בפעם הראשונה. אני נהניתי.
היום הסמב"צית התקשרה בזמן שהייתי בחיפה ועבדתי על העבודה המטומטמת שלי ואמרה שהיא מצטערת אבל לא נוכל להפגש ביום שלישי, או בכלל בשבוע הזה, ונדבר לגבי שבוע הבא.
חשבתי שבזאת תמו ההברזות אך לא, למה ששם זה ייגמר? אני מגיע הביתה, כולי מוכן לצאת לפאב המגניב שהחלטנו לצאת אליו. אני כבר עם הבגדים עליי כשחבר שלי מתקשר ומודיע לי "צ'מע, אח שלי (הוא לא ערס, אני רק עושה אותו כזה), אף אחד לא בא, אנחנו מבטלים להיום". וזהו, הברזה קבוצתית. חארות.
נו טוב, מבין כל האנשים שאמרו לי יומולדת שמח, היחידה שהביאה לי מתנה הייתה אחותי הקטנה, סוכריית לב אדום ענקית שדובי קטן מחזיק משהו שרשום עליו "מזל טוב". יש J אני אוהב אחיות חמודות. יש לי אחת כזו. השנייה לא חמודה, היא מעצבנת. מאוד.
נו טוב, לפחות יכול להיות שעכשיו אני יוצא עם כמה חברים. עם N* , ליאת וידידה נוספת.
השעה 21:59, בוקר טוב.
איציק
עדכון קליל: בסוף לא עשיתי כלום עם N*, ליאת והידידה. פשוט כלום. שוב הבריזו לי.
השעה 23:18, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
