אני מאוד מקווה שמה שאומרים על זה שתחילת השנה משקפת את שאר השנה לא יהיה נכון לגביי. גם לא סוף השנה שלפניה.
זה התחיל בעוד עבודה מטומטמת בחיפה, כרגיל. הגענו ב 9:20 למחסן שאנחנו יושבים בו וגילינו שהמפקדת שלי בדיוק התקשרה לשם. המפקדת שלי התעצבנה עליי על זה שאנחנו "לא עובדים מספיק", למה? כי אנחנו לא עובדים כל יום בשבוע מ 8:00-20:00 בחיפה. כן, אני ממש יכול לקום כל יום ב 5:30 בבוקר ולחזור הביתה ב 22:30 בבוקר, להתרוצץ כל היום במחסן בעבודה שהורסת לי את הגב ולנסוע 5 שעות בממוצע ביום. אני בטוח. אז אמרתי לה את זה, אמרתי לה שאני עושה את הכי טוב שאני יכול לעשות ואם זה לא מספיק לה, חבל.
בשעה 13:00 יצאתי לרכבת, רק כדי לגלות שהרכבת יוצאת רק ב 13:47, joy. ישבתי כמו מפגר 47 דקות על ספסל, בלי שום דבר לעשות.
כשהגעתי לת"א התיישבתי ליד עמוד, צמוד לקטנוע צהוב, וחיכיתי לאוטו שהיה אמור לאסוף אותי. בזמן שאני יושב לי בשמחה ובששון, מגיע אדם מבוגר מאחורי ומתחיל לדבר:
אדם מוזר: "למה חיל הים לא יוצאים נגד הרג של ילדים ונשים חפים מפשע?!"
לא הבנתי מה הוא אומר, לא ידעתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, אבל לא יכול להיות שהוא צודק, שחיל הים לא יצא נגד משהו?!
אז עניתי: "כן יוצאים"
אדם מוזר: "לא, הם לא. סיירת מטכ"ל יצאה, חיל האוויר יצאה, רק חיל הים לא"
בשלב זה המוח שלי התחיל לדבר איתי מבעד לקורי השינה וחוסר הכוח הכולל.
מוח: "גבר"
איציק: "מה?"
מוח: "נראה לי שהוא מדבר על הדבר הזה... איך קוראים לו? אה כן... הסרבנים"
איציק: "וואלה?"
מוח: "וואלה"
איציק: "טוב. אנחנו מאמינים בסרבנות?"
מוח: "לא, למה?"
איציק: "אז צריך להתנגד לו, לא?"
מוח: "כן... אולי... אבל אין לי כוח"
איציק: "אז נתעלם"
מוח: "סבבה"
אז עניתי לאיש המוזר: "טוב"
אדם מוזר: "מה זה צריך להיות?! חיל הים צריך להתנגד להרג של ילדים ונשים ע"י צה"ל וע"י חיל הים!"
איציק: "טוב"
מוח: "מה הוא רוצה ממך?"
איציק: "לא יודע, כנראה חושב שאכפת לי, או שאני קרבי או משהו"
אדם מוזר: "חיל הים צריך לבלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה"
איציק: "טוב"
איציק (למוח): "מה הוא אמר?"
מוח: "לא יודע, כיביתי את המתרגם האוניברסלי לבולשיטיזם"
איציק: "אה, אוקיי"
אדם מוזר: "בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה"
איציק: "טוב"
אדם מוזר: "בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה"
איציק: "טוב"
ואז הוא הלך.
כשבאו לאסוף אותי גיליתי שכל האוטו היה עמוס, אבל אחת הנשים שהיו שם החליטו שהן לא רוצות להצטופף יחד איתנו, אז היא עזבה. מזל, כי אח"כ היו המוני משטרות בגלל כל הכוננות הזו. מה אני אגיד לכם? ה HighLight של היום שלי.
הגעתי למסקנה שלתלמידים שלי יש בעיה לימודית רצינית, או שהם סתם לא מבינים כלום ממה שאני אומר. אז הודעתי להם בצורה פשוטה: "שעורי הבית שלכם לפעם הבאה: א. להביא את כל המבחנים שלכם בחשבון. ב. להביא את המחברת שלכם והספרים שלכם בחשבון. ג. להתכונן לבוחן". הם היו בשוק, אני רק קלטתי שאני מבזבז לגמרי את הזמן שלי עם הילדים האלה, בעיקר כי אני בא ללמד אותם והם באים בשביל אין לי מושג למה.
הסיעו אותי לתחנת אוטובוס. האוטובוס הזה היה אמור להביא אותי לתחנת אוטובוס שמשם אני אתפוס אוטובוס שיביא אותי לתחנה שממנה אלך 10 דקות ברגל עד הבית. והוא באמת עשה את זה, לא לאחר שהכרתי את כל יהוד מקרוב. הקטעים הזכורים עליי לטובה היו כנתקענו מול משאית שהחליטה שמשאית גדולה ואוטובוס יכולים להכנס ברחוב ממש ממש צר, וכשעצרנו באיזו תחנה וראיתי שזו התחנה הצמודה לבי"ס שאני מלמד בה. כמובן שאין לשכוח את הנהג ההזוי, להלן כמה מהשיחות שהיו לו עם חלק מהנוסעים:
נהג: "אתה מכיר טוב את המסלול?"
נוסע א': "כן"
נהג: "יופי, כי אני לא"
נוסע א': "אתה מגיע לעזריאלי, נכון?"
נהג: "לא, אני מגיע בכלל לתחנה המרכזית, אתה בכלל לא מכיר את המסלול"
נוסע א': "רגע, זה לא קו 56?!"
נהג: "לא, זה קו 37"
מיותר לציין שחוץ מהנוסע שהיה אמור להכיר את המסלול, הנהג ההזוי ואני, לא היה אף אחד באוטובוס.
נוסע ב': "למסובים בבקשה"
נהג: "כמה זה עולה?"
נוסע ב': "מאיפה אני יודע?! אתה אמור להיות הנהג!"
נהג: "אני לא נוסע בדר"כ בקו הזה"
נוסע ב': "מה זה קשור? זה מחירים קבועים לכל הקווים"
איזה מזל שאני לא משלם, אחרת היינו נתקעים שם שנים.
נוסע ג': "אתה מגיע ל**** (כל מקום שיכו ללהיות)"
נהג: "לא יודע, זה לא הקו הרגיל שלי בדר"כ"
ואסור לשכוח את הנוסע שהיה מאחורי שמלמל לעצמו כשנתקענו מול המשאית:
"נו, איזה מטומטם הוא, מה הוא נכנס לכאן? אני רוצה לצאת החוצא ולפוצץ אותו מכות, מה הוא נכנס לכאן? מה הוא מטומטם? אני אצא החוצה ויהרוג אותו, אני אדקור אותו..."
joy.
הגעתי הביתה אחרי כמעט שעתיים בדרך שאמורה לקחת חצי שעה, כי כמובן כל הדרכים חסומות בגלל ההתראות בת"א.
קבעתי לדבר עם סקרלט ב 20:00, אחרי שהיא תחזור מהמקום שהיא הייתה ו. ב 20:30 דיברתי איתה, היא אמרה שהיא עייפה נורא ושהיא הולכת לישון. אמרתי לה שאני מבואס מכל היום, מכל השבוע ומזה שהיא מבריזה לי. היא אמרה שאני גורם לה לייסורי מצפון. בסופו של דבר היא אמרה לי שאם אני לא אמצא עם מי ללכת לאנשהו שאני אתקשר אליה ב 24:00.
joy.
כל הידידות שלי עם חברים שלהן. עם אחת הידידות דיברתי והיא אמרה שהיא רבה עם החברה שלה (חברה-חברה, לא חברה). ניסיתי לעזור, הצעתי נחמה, קיבלתי תגובת sms:
"no offense, but I don't need any advices about realationships from you right now".
joy.
did I mention cell-phones are EVIL?!
כרגע אני יושב בבית, משועמם, אין לי ממש עם מי לצאת, אין לי לאן, לא יודע מה לעשות, מבאס. לא מאמין בסילווסטר, צאר טמבל שרצח יהודים ולאחר מכן אנשים בכל העולם התחילו לבצע פרעות ביהודים ביום הזה, הנאצים חיסלו בגטו וורשה יותר יהודים מאי פעם ביום הזה בשביל "לחגוג את הסילווסטר" ועוד כל מיני דוגמאות כאלה. יחד עם זה, אין לי שום בעיה לחגוג שנה חדשה.
מחר אני קם ב 05:30 ויוצא מחיפה בסביבות 19:00-20:00, למחרת אני סוגר שבת בבסיס.
joy.
שתהיה לכם שנה טובה ומשמחת, אני מקווה ששלי לא תהיה דומה לסוף השנה שעברה עלינו לטובה. או לתחילתה, כפי שאני מניח שתהיה.
שנת 2004 נהדרת!!!
השעה 22:57, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
