The Shpitzik Story

עשינו מסיבת הפתעה לליאת.

היא הייתה בטוחה שהיא מגיעה לפגוש את הקבוצה שהיא הדריכה, והייתה בשוק כשמלא חברים היו שם לברך אותה במזל טוב :)

כולם היו שם, כל החבר'ה, אנשים מהמחזור שלי ועד אנשים שכרגע בי"ב. היה ממש נחמד, אוכל, 3 סוגים של עודות, קצת מוסיקה, אבל בעיקר אנשים.

קיבלתי שם את החיבוק שרציתי, ידידה שלי ניגשה אליי ופשוט נתנה לי חיבוק ענקי, מכל הלב. הרמתי אותה באוויר וחיבקתי אותה חזק חזק :) איזה טוב שיש ידידות כאלה :) נכון, זו לא הבחורה שהייתי רוצה לקבל ממנה את החיבוק הזה, אבל עדיין חיבוק נהדר :)

משם הלכנו אני, N*, ליאת ועוד שלוש חברות שלה לבית קפה נחמד.

אני, שמח וטוב לבב ביקשתי להזמין ג'וני ווקר אדום, ויסקי נחמד לארוחת ערב. אבל אז הגיע השוק, המלצרית הסתכלה עליי במבט מזלזל ושאלה: "בן כמה אתה?". בן כמה אני?! בן כמה אני?! אני בן 22, עד עכשיו אמרו לי שאני נראה גדול יותר מהגיל שלי, לא קטן יותר. כל חיי טיפחתי את תדמית ה"אח הגדול" ופתאום מתייחסים אליי כמו לקטין? מה קרה לעולם הזה?!

מחר שוב צבא, איכס. שוב קורס תסריטאות, סבבה. לא הכנתי שיעורים, אבל זה בסדר, לא שיעורי חובה :)

פוסט משעמם, לא היה לי כוח לכתוב משהו יותר מעניין, סליחה.

השעה 01:56, בוקר טוב.

איציק