ממש פלא. ממש מפליא שאני לא צריך לפתוח מפה כדי להגיע מהשירותים למטבח וחזרה.
נסענו לאסוף את רוני (לא זוכר אם זה השם שנתתי לה, חושב שכן, וגם אם לא, זה השם מעכשיו, קאפיש?), אני וN*, נוסעים על הכביש הראשי, פונים בירידה עפ"י ההסברים של אבא. היינו בכיוון רמלה.
יצאנו שוב בדרכנו לכיוון רוני, הפעם היינו בדרך לירושלים.
בפעם השלישית עצרנו בדרך והתקשרנו לאמהות של שנינו לבקש הסברים. כן, לשתיהן, וטוב שכך. להלן קטעים מהשיחות:
N*: "לא אמא, אנחנו יודעים איך לצאת מהעיר, אנחנו רק צריכים לדעת איך מגיעים לעיר של רוני, כמו שנוסעים לסבתא, משם נסתדר"
איציק: "כן אמא, אנחנו יודעים איך לצאת מהעיר, אנחנו רק צריכים לדעת איך מגיעים לעיר של רוני, כמו שנוסעים לסבתא, משם נסתדר"
N*: "השאלה היא פשוטה, באיזו יציאה צריך לצאת?"
איציק: "השאלה היא פשוטה, באיזו יציאה צריך לצאת?"
N*: "אההה... הזאת את אומרת... להשאר בשמאלי? אוקיי"
איציק: "אהההה.... ההיא את אומרת... להשאר באמצע? אוקיי"
לאחר השוואת ממצאים יצאנו שוב לדרך, נשארנו באמצע, ירדנו בזאת והגענו. כפי שכבר אמרנו, כשנגיע ליציאה הנכונה נדע איך להגיע, ואכן, הגענו. אספנו את רוני, חמודה הבחורה, חיוך מצחיק. הדרך חזרה עברה ללא בעיות, אספנו את גילי שהייתה במצב פיסי ונפשי לא משהו ונכנסו למשחק פול סוער. היה כיף. רוני לפחות למדה משהו או שניים. הרי בשביל זה היה כל המפגש הזה.
לאחר שמיצינו את העניין החזרנו את גילי הביתה, שכבר הרגישה ממש רע ונסענו עם רוני לגלידה ופיצה במקום שאנחנו נורא אוהבים.
רוני: "רגע, אז אנחנו בת"א עכשיו?"
N*: "לא, אנחנו בדרך ההפוכה"
איציק: "השלט שאומר "עיר-שהיא-לא-ת"א" אמור לומר לך את זה..."
מוכרים שם גלידה בטעם טחינה! וואט דה פאק? ומאחר ולכל גלידה שם יש את הטעם של מה שהיא אמורה להיות בטעם שלו, אז לגלידה בטעם טחינה יש טעם של טחינה! מוכרים שם גם גלידה שנקראת After8 שיש לה טעם של משחת שיניים אלמקס. רוני משום מה אוכלת רק דברים הכי רגילים שיש, אז היא אכלה שוקולד. אני לימון+קוקוס וN* פירות יער וגלידה מוזרה בטעם גבינה כלשהי שהזכירה לי את הגבינות עם העובש. הוא טוען שלכל ביס יש טעם אחר. הזכיר לי את סוכריות ברטי-בוטס (נראה לי שככה קוראים להן) מהארי פוטר..
נסענו חזרה לרוני, הדברים שוב עברו ללא תקלות, הסענו אותה עד ביתה, אמרנו להתראות והתכוננו לחזור באותה הדרך, אך אבוי, ניתן לפנות אך ורק שמאלה.
N* ניסה לתת ממיטב עצות הדרך: "תפנה כאן ימינה, נראה לי... פשוט תמשיך כאן ישר, אם נראה את הבית של סבתא שלי, אז אנחנו בדרך, אם לא, אנחנו בכיוון הנגדי... פה שמאלה, טוב, שמאלה קצת בעייתי כשיש אין כניסה... שמאלה השני"
מאחר ואני והוא כבר מכירים את עצות הדרך שלו החלטנו להשתמש בדרך הכי מוכרת ועשינו בדיוק ההפך ממה שהוא אמר, מה שכמובן גם כן הוביל אותנו לשום דבר.
בסופו של דבר עלינו על כביש שנראה לנו יחסית ראשי, נסענו לאורכו די הרבה זמן עד שלפתע ראינו שלט שאומר "איילון". ניצלנו! המשכנו לנסוע על הכביש הזעום עד שהגענו לעזריאלי (?!) ומשם ירדנו באיילון והמשכנו הביתה.
מדהים שהצלחתי להוריד את N* בבית שלו ולחזור הביתה בלי לטעות שלושים פעם בדרך... הדלק שלי מתבזבז ממש מהר בגלל כל הטעויות בדרכים האלו, וחבל.
היה נראה שN* ורוני הסתדרו לא רע, אז נראה, אולי משהו יקרה.
לסיכום, היה מצחיק, היה מהנה, צריך לעשות את זה שוב.
השעה 03:55, בוקר טוב.
איציק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
