וואו, התגעגעתי.
לא כתבתי פה אלוהים-יודע-כמה-זמן (בעצם, אפשר לבדוק את זה, אבל אני עצלן), ולאחרונה הזכירו לי את הבלוג, אז קפצתי לקרוא קצת מה היה, ומאוד נהניתי.
נהניתי מלקרוא על עצמי.
נרקסיסטי משהו, לא?
כתבתי בלוג במקום אחר עד לאחרונה (כן, כן, אני בוגד וכל זה), לא הרבה, אבל סתם כדי לכתוב, ואז גיליתי שיותר מדי אנשים שאני מכיר קוראים אותו, אז הפסקתי. חשבתי לכתוב במקום אחר, אבל לא ממש היה בא לי.
כמה זמן אחר-כך דיברתי עם המתוקה שלי (ואספר לכם, בהרחבה, מיהי) ואיכשהו הגענו לזה שפעם הייתי אל, ונזכרתי, ונתקפתי געגועים, אז באתי.
אז מה בעצם התחדש אצלי? די הרבה, מתברר.
קודם כל, גדלתי. אני בן 26 וחצי (וכן, עדיין מזכיר את החצי).
יש לי חברה. בעצם, לא הגדרנו את עצמנו כחברים. בעצם, אין הגדרות. בעצם, זה מסובך מדי בשביל שורה, אני אבהיר בקרוב.
סיימתי את לימודי התסריטאות שלי.
התחלתי לימודי אנימציית תלת-מימד.
יצאתי מהבית של ההורים, חזרתי, יצאתי שוב, חזרתי שוב, קניתי רכב.
יש לי פלייסטיישן. 2, אמנם, אבל גם משהו, ואני לא נוגע בו בכלל מאז שהתחלתי ללמוד. קשה.
עבדתי בכמה עבודות. בזו שאני עובד עכשיו, אני עובד רק חודש וקצת, אבל עדיין הכי ותיק. איך? כי עבדתי בה שנה וחצי, עזבתי לארבעה חודשים, וחזרתי. חלק מהחדשים די מטומטמים, חלקם לא, אני מרגיש כאילו צריך ללמד את כולם מההתחלה, אבל יהיה בסדר.
אין לי כסף, פשוט כי אני מוציא הרבה ממנו. תשלומים על הלוואה לרכב, תשלומים על לימודים, דלק, ביטוח, וסתם הוצאות. קשה, אבל המשכורת שלי עלתה, ותעלה, כך שיהיה בסדר.
מה עם הכתיבה? לא הרבה. קצת אחרי הלימודים הבנתי שאני לא מצליח לכתוב כלום, החלטתי לקחת הפסקה מהכתיבה ולנסות לעורר את יצר הכתיבה, על-ידי התמקדות במשהו אחר לגמרי. חיפשתי איזהשהוא קורס קטן, קצר, סתם ללמוד משהו ולעשות משהו מעניין, איכשהו הגעתי לבי"ס שבו אני נמצא, בכלל כדי ללמוד אנימציה קלאסית, לא תלת-מימד, אבל בלי לנסות, אחד המרצים הצליח לגרום לי לבחור בתלת-מימד. אז זהו, אני לומד שלוש פעמים בשבוע, בשעות הערב. יש המון שיעורי-בית, המון עבודה, קצת זמן, הרבה פחות שינה, אבל אני ממש נהנה, ומסתבר שאני גם לא רע בזה. בהמשך אולי אעלה עבודות.
והמתוקה שלי? סיפור ארוך, אבל הבטחתי שאספר.
הכל התחיל מזה שהגעתי ללימודים. הכרתי שם הרבה אנשים חדשים, והרבה בחורות חדשות, והיה מגניב.
בין השאר, הכרתי שם את מ' (שם בדוי. והיה חשוב להדגיש את זה, כי אני בטוח שאתם מכירים כל-כך הרבה אנשים בשם מ'). מ' היא בחורה נחמדה מאוד, שהחליטה שהיא רוצה אותי. אני, בגלל סיבות השמורות במערכת (נקרא להן... יש לי זין), הסכמתי. שכבנו, הרבה, מאוד, בזמן קצר מאוד. הבהרתי שזה משהו לא רציני, שאני לא מעוניין בקשר, היא אמרה שזה מקובל עליה. אחלה.
קצת לפני, אבל גם בזמן שהייתי איתה, חברים שלי החליטו להכיר לי מישהי. חברים שהכרתי לא הרבה זמן לפני כן, חברים שאין להם שום מושג מה אני מחפש, ואיזו מין בחורה אני רוצה. חברים שלא הכירו אקסיות שלי, ואין להם מושג מה הטעם שלי בבחורות. חברים שקלעו בול, אבל פשוט בול.
שבוע אחרי שהתחלתי את הקטע עם מ', הכרתי את המתוקה שלי.
מייד נוצר קליק. לא סתם קליק, באנג, בום, משהו מטורף, שמייד ידעתי שזה נכון, שזו בחורה שאני צריך להיות איתה.
התחלנו לדבר במסנג'ר, ותוך פחות משבוע הבנתי שגם היא בעניין.
לא ניכנס לפרטים, רק נאמר שמ' מאוד נפגעה מזה שרציתי להפסיק את הקשר, ושהמתוקה שלי לא רצתה לפגוע במ', וביקשה שנישאר ידידים, לפחות בינתיים, עד שהעסק עם מ' יירגע, ושלא נספר לאף אחד על מה שקרה בינינו.
הייתי מאוד מבואס, אבל לא ויתרתי לה, ומסתבר שגם היא לא היתה יכולה באמת לוותר על זה.
לפני שבוע וחצי בערך הכל התפוצץ, מ' גילתה על זה והתרגזה עליי ששיקרתי לה לגבי המתוקה שלי. היא אמרה למתוקה שלי שהיא רוצה שנצא (כלומר, אני והמתוקה), ואיתי נשארה ביחסים של "חברים ללימודים". מאז היא עושה לי הרבה פרצופים, ואני די שונא את זה, אז אני לא מנסה במיוחד להישאר ידיד שלה.
באותו ערב שבו הכל התפוצץ, אני והמתוקה נפגשנו, יצאנו, התנשקנו, נהנינו. מאז אנחנו לא מצליחים להוריד את הידיים האחד מהשניה, אנחנו מדברים בטלפון שעות, כמו שני בני טיפשעשרה, מתנשקים המון.
טוב לי, כייף לי, אני מאוהב.
פעם ראשונה שאמרתי את זה, ואפילו לא מרגיש לי מוזר.
אני מניח שאנחנו גם חברים, למרות שלא אמרנו משהו לגבי זה, או משהו כזה.
היא פשוט מותק, ואני מאושר שיש לי אותה.
למה?
כי היא בנאדם טוב.
כי היא מצחיקה אותי.
כי יש לה שמחת חיים מדהימה.
כי יש לה גוף מדהים.
כי היא יפיפיה.
כי יש לנו את אותו חוש הומור אידיוטי.
כי היא אוהבת בעלי-חיים.
כי היא אוהבת גם לאכול אותם.
כי הסקס מדהים.
ויש עוד כל-כך הרבה סיבות, קטנות כגדולות,
כמו זה שהדבר הראשון שעשתה בפעם הראשונה שבאה אליי היא לקפוץ על הכלב שלי, שיחקה איתו, ובסוף ביקשה ממני שניקח אותו לטיול.
כמו זה שהיא הבחורה היחידה שהכרתי, אי פעם, שמכירה שיר קאלט שאני אוהב.
כמו זה שחשוב לה לדבר ולכתוב בשפה תקנית, והיא שמה לב לטעויות כאלה.
ועוד המון דברים אחרים, שאני מגלה בכל יום שעובר, ובכל שיחה שיש בינינו.
ועדיין, כל זה לא משנה, כי פשוט טוב לי איתה.
אז תקנאו :)
השעה 04:13, בוקר טוב!
איציק (אל שנתקף געגועים)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
