הכל התחיל ביום חמישי.
גרמתי לתקלה בעבודה, לא משהו רציני, אבל בגלל המצב בו אנחנו נמצאים בעבודה, מול לקוחות וכאלה, זה קיבל מימדים קצת יותר רציניים.
התקשרתי לבוס שלי כדי לספר לו, והוא נורא התעצבן ולבסוף אמר משהו בסגנון של "אני לא מסוגל לדבר איתכם יותר", וניתק.
הבוס שלי, בין כל מעלותיו (ואני אומר את זה ברצינות, וללא כל ציניות), הוא גם חבר שלי. הוא גם היה חולה, וגם יש עליו הרבה מאוד לחצים לאחרונה. איכשהו, כל אלו לא שינו את זה שנפגעתי מאוד. נסעתי אל טלי, כי הרגשתי ממש מבואס, ורציתי לראות אותה. היא עשתה לי מצברוח טוב יותר, אבל רק כל עוד הייתי לצידה.
מאז, אני לא מסוגל לאכול כלום, אני מרגיש חלש, שילשלתי, אני מאוד עייף, ויש לי כאב ראש.
אני כבר לא יודע אם הבעיה היא פסיכוסומטית, או שאני באמת חולה.
הסיבה שהכל השפיע עליי כל-כך, לדעתי, היא שהבוס הוא חבר שלי. עם הבוס הקודם, לפני שעזבתי את העבודה, לא היה אכפת לי מה עשיתי ואם גרמתי לתקלה כזו או אחרת. "קורה", הייתי אומר לעצמי, ומחליק את זה. כמובן שהיתה את ההרגשה הלא טובה שנבעה מהפרפקטציוניזם שלי, אבל סך-הכל לא הגבתי בצורה לא טובה.
מאז הספקתי לחזור, בזמן הזה החבר שלי הפך לבוס שלי, ופתאום נורא קשה לי לעשות את ההפרדה הזו, בין בוס לחבר.
אני מאוד מוערך בעבודה, מחשיבים אותי לבחור הכי רציני, והכי טוב בעבודה, ומאז שחזרתי גם לא גרמתי לאף תקלה.
ועדיין, הגבתי כל-כך לא טוב.
וזה מעצבן אותי.
אני לא אוהב להגיב לא טוב לשטויות, במיוחד לא ענייני עבודה.
משהו קרה במשפחה (חס וחלילה)? משהו קרה עם טלי (חס ושלום)? משהו קרה עם חברים שלי (חל וחסיסה)? מכל אחד מהם אני יכול להבין למה אני מגיב בצורה רעה. אבל עבודה?! פריקינג עבודה?! לא לעניין.
הגעתי למסקנה שאני פשוט צריך לכתוב תסריט, להרוויח כסף ולהמשיך לכתוב, כך לא אצטרך להתעסק עם בוסים, ותקלות בזמן אמת, ושטויות כאלה.
זהו.
אני מתחיל לכתוב.
עעעעעעע.... כשיו.
אה, לא.
בכל מקרה, אני בבית, עד יום רביעי, לפחות, ובחמישי אני נוסע לטיול, אם אני ארגיש טוב.
יהיה טוב, בכל מקרה.
השעה 13:46, בוקר טוב.
איציק (אל שמרגיש לא משהו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
