חזרתי מהטיול בצפון.
היה פשוט מ-ד-ה-י-ם!
יצאנו לדרך, ואיפשהו באמצע הדרך הגענו למסקנה שזה פשוט יותר מדי, אז עצרנו בצד, נכנסו לאיזה פרדס, עשינו מה שעשינו ברכב, וזה היה כל-כך טוב... :)
אחר-כך הגענו לחוף מבודד על שפת הכנרת, וקצת אחרי שהתיישבנו לנו עם האוהל, התיישבה קבוצה של אנשים עם גנרטור ענק שעשה לנו רעש, עד שבאמצע הלילה לטלי כבר כאב הראש, וזזנו משם. אכלנו רביולי שטלי בישלה על הגזיה, שתינו תה צמחים, והקשבנו לקולות של הכנרת.
בבוקר היא העירה אותי, כמו שרק היא יודעת לעשות, והיינו צריכים להיות בשקט בשקט, כי היו משפחות וילדים מסביב, אבל לא היה לנו אכפת, והיה פשוט... פשוט טוב.
נכנסנו לכנרת לשטוף את עצמנו, וסתם להשתכשך במים, ולהשפריץ אחד על השני, ולשחק כמו ילדים.
משם נסענו למסלול הליכה, ארוך, במים, על אבנים מחליקות ומסוכנות. אני נפלתי פעם אחת, טלי הרבה יותר, ושנינו נקרענו מצחוק כמעט בכל פעם שזה קרה. בחלק מהזמן נאלצנו לשחות, כי המים היו כאלה עמוקים שאפילו אני לא יכולתי לעמוד שם. השתמשנו בתיקים כדי לצוף. אצל טלי זה עבד, אני שקעתי. סוליות הנעליים שלי נפלו איפשהו בדרך. נשרפתי, טלי קיבלה שפשפת, נחבלנו, נפלנו, התעייפנו, התבלבלנו בדרך, נאלצנו להסתמך על טוב לבם של זרים, והיה כל-כך כייף!
ארוחת הערב שלנו כללה חומוס בחומוסיה באזור, ומשם נסענו לחוף מבודד אחר, שם ישנו באוהל. ורק ישנו, כי היינו עייפים, מותשים, ולטלי היתה שפשפת. היא מרחה לי דברים נגד הגב השרוף שלי, ומרחה לעצמה משהו נגד השפשפת (כי היא רצתה "להיות מוכנה לכאב" במילותיה...).
למחרת כבר היו פשוט חם בטירוף. תיכננו לעשות מסלול, אבל היינו פשוט גמורים, בעיקר מכאבים. עצרנו במזנון שהכרנו, אכלנו ג'חנון לארוחת הבוקר, וביררנו על צימר.
הגענו לצימר מקסים, לא יותר מדי קיטשי, כדי שטלי תוכל להרגיש בסדר איתו, התקלחנו, נכנסנו לג'קוזי, הכנו ארוחת ערב על הגזייה, שכבנו, על מיטה נוחה, שמענו מוסיקה, ראינו סרטים מצויירים, ולבסוף, בכאב רב, חזרנו.
אני מתגעגע לצפון, היה שם כייף.
החלטנו לעבור לשם, להקים צימר, מישהו רוצה להיות הלקוח הראשון? אפילו נשאיר קונדומים במגירה...
השעה 09:04, בוקר טוב!
איציק (אל צפוני בנשמתו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
