לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Shpitzik Story

אדם קם בבוקר, מחליט שהוא אליל. אין מה לעשות חוץ מלהעריץ אותו. אפשר לא, אבל ממש לא כדאי. תאמינו לו, הוא האל האחרון שכדאי לכם להתעסק איתו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2003    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2003

איציק - על אנשים הזויים, עצבים ואכזבה


אני מאוד מקווה שמה שאומרים על זה שתחילת השנה משקפת את שאר השנה לא יהיה נכון לגביי. גם לא סוף השנה שלפניה.

 

זה התחיל בעוד עבודה מטומטמת בחיפה, כרגיל. הגענו ב 9:20 למחסן שאנחנו יושבים בו וגילינו שהמפקדת שלי בדיוק התקשרה לשם. המפקדת שלי התעצבנה עליי על זה שאנחנו "לא עובדים מספיק", למה? כי אנחנו לא עובדים כל יום בשבוע מ 8:00-20:00 בחיפה. כן, אני ממש יכול לקום כל יום ב 5:30 בבוקר ולחזור הביתה ב 22:30 בבוקר, להתרוצץ כל היום במחסן בעבודה שהורסת לי את הגב ולנסוע 5 שעות בממוצע ביום. אני בטוח. אז אמרתי לה את זה, אמרתי לה שאני עושה את הכי טוב שאני יכול לעשות ואם זה לא מספיק לה, חבל.

 

בשעה 13:00 יצאתי לרכבת, רק כדי לגלות שהרכבת יוצאת רק ב 13:47, joy. ישבתי כמו מפגר 47 דקות על ספסל, בלי שום דבר לעשות.

 

כשהגעתי לת"א התיישבתי ליד עמוד, צמוד לקטנוע צהוב, וחיכיתי לאוטו שהיה אמור לאסוף אותי. בזמן שאני יושב לי בשמחה ובששון, מגיע אדם מבוגר מאחורי ומתחיל לדבר:

 

אדם מוזר: "למה חיל הים לא יוצאים נגד הרג של ילדים ונשים חפים מפשע?!"

לא הבנתי מה הוא אומר, לא ידעתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, אבל לא יכול להיות שהוא צודק, שחיל הים לא יצא נגד משהו?!

אז עניתי: "כן יוצאים"

אדם מוזר: "לא, הם לא. סיירת מטכ"ל יצאה, חיל האוויר יצאה, רק חיל הים לא"

בשלב זה המוח שלי התחיל לדבר איתי מבעד לקורי השינה וחוסר הכוח הכולל.

מוח: "גבר"

איציק: "מה?"

מוח: "נראה לי שהוא מדבר על הדבר הזה... איך קוראים לו? אה כן... הסרבנים"

איציק: "וואלה?"

מוח: "וואלה"

איציק: "טוב. אנחנו מאמינים בסרבנות?"

מוח: "לא, למה?"

איציק: "אז צריך להתנגד לו, לא?"

מוח: "כן... אולי... אבל אין לי כוח"

איציק: "אז נתעלם"

מוח: "סבבה"

אז עניתי לאיש המוזר: "טוב"

אדם מוזר: "מה זה צריך להיות?! חיל הים צריך להתנגד להרג של ילדים ונשים ע"י צה"ל וע"י חיל הים!"

איציק: "טוב"

מוח: "מה הוא רוצה ממך?"

איציק: "לא יודע, כנראה חושב שאכפת לי, או שאני קרבי או משהו"

אדם מוזר: "חיל הים צריך לבלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה"

איציק: "טוב"

איציק (למוח): "מה הוא אמר?"

מוח: "לא יודע, כיביתי את המתרגם האוניברסלי לבולשיטיזם"

איציק: "אה, אוקיי"

אדם מוזר: "בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה"

איציק: "טוב"

אדם מוזר: "בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה"

איציק: "טוב"

ואז הוא הלך.

 

כשבאו לאסוף אותי גיליתי שכל האוטו היה עמוס, אבל אחת הנשים שהיו שם החליטו שהן לא רוצות להצטופף יחד איתנו, אז היא עזבה. מזל, כי אח"כ היו המוני משטרות בגלל כל הכוננות הזו. מה אני אגיד לכם? ה HighLight של היום שלי.

 

הגעתי למסקנה שלתלמידים שלי יש בעיה לימודית רצינית, או שהם סתם לא מבינים כלום ממה שאני אומר. אז הודעתי להם בצורה פשוטה: "שעורי הבית שלכם לפעם הבאה: א. להביא את כל המבחנים שלכם בחשבון. ב. להביא את המחברת שלכם והספרים שלכם בחשבון. ג. להתכונן לבוחן". הם היו בשוק, אני רק קלטתי שאני מבזבז לגמרי את הזמן שלי עם הילדים האלה, בעיקר כי אני בא ללמד אותם והם באים בשביל אין לי מושג למה.

 

הסיעו אותי לתחנת אוטובוס. האוטובוס הזה היה אמור להביא אותי לתחנת אוטובוס שמשם אני אתפוס אוטובוס שיביא אותי לתחנה שממנה אלך 10 דקות ברגל עד הבית. והוא באמת עשה את זה, לא לאחר שהכרתי את כל יהוד מקרוב. הקטעים הזכורים עליי לטובה היו כנתקענו מול משאית שהחליטה שמשאית גדולה ואוטובוס יכולים להכנס ברחוב ממש ממש צר, וכשעצרנו באיזו תחנה וראיתי שזו התחנה הצמודה לבי"ס שאני מלמד בה. כמובן שאין לשכוח את הנהג ההזוי, להלן כמה מהשיחות שהיו לו עם חלק מהנוסעים:

 

נהג: "אתה מכיר טוב את המסלול?"

נוסע א': "כן"

נהג: "יופי, כי אני לא"

נוסע א': "אתה מגיע לעזריאלי, נכון?"

נהג: "לא, אני מגיע בכלל לתחנה המרכזית, אתה בכלל לא מכיר את המסלול"

נוסע א': "רגע, זה לא קו 56?!"

נהג: "לא, זה קו 37"

מיותר לציין שחוץ מהנוסע שהיה אמור להכיר את המסלול, הנהג ההזוי ואני, לא היה אף אחד באוטובוס.

 

נוסע ב': "למסובים בבקשה"

נהג: "כמה זה עולה?"

נוסע ב': "מאיפה אני יודע?! אתה אמור להיות הנהג!"

נהג: "אני לא נוסע בדר"כ בקו הזה"

נוסע ב': "מה זה קשור? זה מחירים קבועים לכל הקווים"

איזה מזל שאני לא משלם, אחרת היינו נתקעים שם שנים.

 

נוסע ג': "אתה מגיע ל**** (כל מקום שיכו ללהיות)"

נהג: "לא יודע, זה לא הקו הרגיל שלי בדר"כ"

 

ואסור לשכוח את הנוסע שהיה מאחורי שמלמל לעצמו כשנתקענו מול המשאית:

"נו, איזה מטומטם הוא, מה הוא נכנס לכאן? אני רוצה לצאת החוצא ולפוצץ אותו מכות, מה הוא נכנס לכאן? מה הוא מטומטם? אני אצא החוצה ויהרוג אותו, אני אדקור אותו..."

joy.

 

הגעתי הביתה אחרי כמעט שעתיים בדרך שאמורה לקחת חצי שעה, כי כמובן כל הדרכים חסומות בגלל ההתראות בת"א.

 

קבעתי לדבר עם סקרלט ב 20:00, אחרי שהיא תחזור מהמקום שהיא הייתה ו. ב 20:30 דיברתי איתה, היא אמרה שהיא עייפה נורא ושהיא הולכת לישון. אמרתי לה שאני מבואס מכל היום, מכל השבוע ומזה שהיא מבריזה לי. היא אמרה שאני גורם לה לייסורי מצפון. בסופו של דבר היא אמרה לי שאם אני לא אמצא עם מי ללכת לאנשהו שאני אתקשר אליה ב 24:00.

joy.

 

כל הידידות שלי עם חברים שלהן. עם אחת הידידות דיברתי והיא אמרה שהיא רבה עם החברה שלה (חברה-חברה, לא חברה). ניסיתי לעזור, הצעתי נחמה, קיבלתי תגובת sms:

"no offense, but I don't need any advices about realationships from you right now".

joy.

did I mention cell-phones are EVIL?!

 

כרגע אני יושב בבית, משועמם, אין לי ממש עם מי לצאת, אין לי לאן, לא יודע מה לעשות, מבאס. לא מאמין בסילווסטר, צאר טמבל שרצח יהודים ולאחר מכן אנשים בכל העולם התחילו לבצע פרעות ביהודים ביום הזה, הנאצים חיסלו בגטו וורשה יותר יהודים מאי פעם ביום הזה בשביל "לחגוג את הסילווסטר" ועוד כל מיני דוגמאות כאלה. יחד עם זה, אין לי שום בעיה לחגוג שנה חדשה.

 

מחר אני קם ב 05:30 ויוצא מחיפה בסביבות 19:00-20:00, למחרת אני סוגר שבת בבסיס.

joy.

 

שתהיה לכם שנה טובה ומשמחת, אני מקווה ששלי לא תהיה דומה לסוף השנה שעברה עלינו לטובה. או לתחילתה, כפי שאני מניח שתהיה.

 

 



שנת 2004 נהדרת!!!

השעה 22:57, בוקר טוב.

איציק

נכתב על ידי איציק שפיציק , 31/12/2003 22:17  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איציק - פוסט לא חשוב


אחרי הפוסט המדכא משהו של אתמול, חשבתי שכדאי להבהיר כמה דברים.

 

לא, אני לא מתכנן לחסל את עצמי בימים הקרובים מפאת דיפרסיה עמוקה.

לא, אני לא בדיפרסיה עמוקה.

גם לא בדיפרסיה.

בכלל.

אין לי הסבר לפוסט ההזוי של אתמול, פשוט יצא. מוזר.

 

מה קרה אחרי הפוסט? הלכתי לישון. וכדברי השיר הנודע, בכיתי לתוך הכרית. בלילה. (כן, זה "הגברים בוכים בלילה", אני יודע שאני לא ברור, אבל שיהיה). לא בכי מתוך עצב, לא בכי מתוך שום דבר, אבל בכי משחרר. מזמן לא עשיתי את זה, סתם בכיתי. אני חושב שמזמן לא הייתה לי סיבה.

 

היום נסעתי שוב לחיפה, רוני (נראה לי שככה קראתי לה... "הבחורה החדשה"... אני ממש צריך לעשות רשימה...), כרגיל, נסעה יחד איתי. סיפרתי לה על המצברוח המוזר של אתמול, והיא נתנה לי חיבוק. לא יודע למה, אבל זה לא היה החיבוק שהייתי צריך. קשה לי להסביר איזה, אבל ידידה שלי קוראת לו "חיבוק איציק", בעיקר מאחר ואני נותן חיבוקים כאלה. זה חיבוק חזק, מכל הלב, שמוחץ לך ת'עצמות, אבל מוציא אותך מה זה מאושר. זה לא היה זה. עדיין חסר.

 

נשארתי היום עד 19:00 בחיפה, סתם. עבודה מטומטמת שממשיכה להיות מטומטמת וחסרת טעם, אבל "מישהו צריך לעשות אותה, ובגלל שאתה לומד תסריטאות, המישהו הזה זה אתה" (אידיוט - אחרי עיוות קל של משפטים מסויימים שלו). ממש נמאס לי מהכל, החלטתי שאם יודיעו לי ששוקלים להעיף אותי אני אודיע להם שמצדי אין שום בעיה. באמת שלא צריך את זה. האנשים ברמות הגבוהות די מטומטמים, המערך שאני מתעסק בו עובד בצורה הכי מפגרת שיכולה להיות ומבזבז למשלמי המיסים מיליוני שקלים כל שנה ולאף אחד לא אכפת. אבל לפטר אנשים שנמצאים בצבא 20 שנה, אפשר.

 

חזרתי הביתה, דיברתי עם סקרלט במסנג'ר + מצלמה. היא הראתה לי חצאית קצרה של School Girl שהיא קנתה וכמה תחתונים זעירים (לא, לא עליה... אמרתי לכם, זימה לא תמצאו פה... לצערי...). לעזאזל.

 

מה אני עושה בסילווסטר? כלום, בעיקר. סילווסטר היה צאר מעצבן שרצח די הרבה יהודים, רק שאף אחד לא ממש יודע את זה. זה בערך לבוא ולומר בעוד איזה 300 שנה ש"בוא נחגוג את ההיטלר כי הוא נולד בתאריך מגניב", לא מסתדר לי.

 

את תחילת השנה האזרחית החדשה, לעומת זאת, אין לי בעיה לחגוג.

 

כרגע, גם כן לא עושה כלום, אבל ייתכן ואני פשוט אבוא לסקרלט :) היא עוד צריכה להודיע לי אם אפשר.

 

מחר עוד פעם עבודה מטומטמת, אבל יש משהו טוב בזה, אני עוזב בשעה 13:00 לערך, חוזר לקריה ונוסע ללמד את התלמידים מכתה ח' שלי. ומאחר ונורא מעצבן אותי לבוא ולראות את שניהם צוחקים ביניהם וכל הזמן מסתכלים בשעון כדי לראות מתי הולכים לשחק כדורגל, אז אנחנו נאלץ לעשות שיחה קצרה, שעיקרה תחילה: "אם אתם לא נרגעים, אז תמצאו לכם מורה אחר, אני לא צריך לבזבז את הזמן שלי בשבילכם אם אתם לא מוכנים להקדיש לעניין את תשומת הלב המתאימה", בערך.

 

בכלל, הגעתי למסקנה שדי נמאס לי להשקיע ושאנשים יורקים לי אח"כ בפרצוף. כלומר, יש אנשים שאני מוכן לתת 200% ממה שאני יכול בשבילם, אם הם רק יבקשו, כי הם יודעים להעריך ולהחזיר באותה מטבע. אבל כאלה שרק רוצים רוצים ורוצים אבל לא מוכנים לתת בחזרה? אותם אני לא סובל. האידיוט הוא אחד מהם, הילדים האלה מתחילים להיות כאלה, הרבה אנשים שעבדתי איתם הם כאלה. לא אוהב אותם. עד עכשיו עשיתי כי אני אוהב לעשות, כי אני מאמין שכשאתה עושה עבודה אז אתה צריך לעשות אותה כמו שצריך. אבל כשאני מקבל יחס כזה חרא מאנשים כמו האידיוט, אני לא מעוניין בזה, תודה. בקיצור, פילוסופיה לחיים:

 


What Comes Around, Goes Around


 


זהו, נראה לי. כל מה שחסר עכשיו זה לקוות להתנשק בחצות הליל. עם מי? נראה.


 


השעה 00:44, בוקר טוב.


 


איציק


 


נ.ב.


כמעט שכחתי, הוצאנו חשבון טלפון (בזק, לא פלאפונים למיניהם) של 600 ש"ח (!), לחודש אחד (!!). ייתכן וזה בגללי, אני לא אכחיש. שיט.


 


note for self:


להתחיל להתקשר לאנשים לטלפון בבית שלהם ולא לפלאפון.


cell phones are evil, evil I tell u, EVIL!


 


השעה 00:48, בוקר טוב.


 


איציק

נכתב על ידי איציק שפיציק , 31/12/2003 00:24  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איציק - תהיות


רוצה לדבר עם מישהו, אבל לא יודע עם מי.

 

רוצה לדבר עם מישהו, אבל לא יודע על מה.

 

רוצה לבכות, אבל לא יודע למה.

 

משהו חסר, אבל לא ברור מה בדיוק.

 

מחפש עם מי לדבר בנרות, אבל בשעות כאלו אף אחד לא עונה.

 

יכול להתחיל לדבר עם זרים, אבל לא יודע מה לומר, לא יודע אם הם יבינו.

 

חסרה לי מישהי לידי, אבל אני לא מוכן להודות בזה.

 

רוצה לדבר עם מישהו, אבל לא יודע עם מי, לא יודע על מה, לא יודע למה.

 

לא רע לי, לא קשה לי, לא עצוב לי. רק רוצה לדבר.

 

ונמאס לי.

 

אבל יותר מכל, אני רוצה חיבוק, חזק, מכל הלב.

 

השעה 00:31, בוקר טוב.

 

איציק

 

(פוסט הזוי משהו, אבל הייתי צריך להוציא את זה)

נכתב על ידי איציק שפיציק , 30/12/2003 00:26  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  איציק שפיציק

בן: 43




16,408
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיציק שפיציק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איציק שפיציק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)