The Shpitzik Story

אמרתי לכם!!!

הפעם באמת :) הצעתי לה נישואין ביום חמישי, והיא הסכימה! :) אנחנו מתחתנים! עדיין אין תאריך, עדיין לא סגרנו על מקום, כמות אנשים, אוכל ומה לא (וזה בסדר, כי זה קרה בסה"כ לפני יומיים), אבל אנחנו מתחתנים, והיא תהיה שלי, לתמיד (במלעיל, לא במלרע :) ) ואני מאושר!

ביום שני סחבתי את N* איתי וקניתי טבעת. מדהימה, If I'll say so myself. ומאותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב התרגשות, ולחץ, כמה לחץ... אלוהים יודע למה. אחרי הטבעות, נסענו ואספנו את שחר (כי אני ממש לא זוכר איך קראתי לה), וקפצנו אל ההורים שלי, הראינו את הטבעת, וקפצנו מרוב התרגשות :) אחר-כך הלכנו לאכול, ומשם לחבר שלי לאסוף את הטלוויזיה הע-נ-ק-י-ת שההורים שלו החליטו להעיף, ולהביא אותה הביתה, וכל זה כדי שטלי לא תחשוד בכלום.

למחרת קניתי זוג חולצות לבנות, במידות גדולות, ושחר קנתה צבעי טוליפ, ובעזרת מוחי המכוון, היא כתבה על אחת החולצות "לא!", וציירה סמיילי עצוב ובוכה, ועל השנייה כתבה "כן!!!" בכל מיני שפות שונות, כולל מורס, וציירה סמיילי שמח.

ביום רביעי חזרתי הביתה עם החולצות, והחבאתי אותן בתוך ארון מחוץ לבית, בלי שטלי תדע. אחר-כך סחבתי אותה לקנות ציפה לשמיכת הפוך הזוגית שקניתי, וכדרך-אגב קניתי לה זוג שמלות יפיפיות, שרק מדגישות את היופי שלה, והגוף הסקסי שלה.

ביום חמישי אמרתי לה שאני נשאר לעבוד בבית, כשלמעשה לקחתי יום חופש. קניתי נרות ויין, מילאתי את כל הבית בנרות, הצבתי את החולצות על זוג כיסאות המחשב הענקיים שלנו בבית, פונים לדלת הכניסה, והכנתי כוסות עם עיטור של סוכר. כל זה לקח לי, כולל ניקיון מהיר, גג שעה. עם ארבע השעות הנותרות נאלצתי לאכול את עצמי מרוב התרגשות. קצת לפני שטלי חזרה, בשעה 15:00, הדלקתי את כל הנרות ומילאתי את הכוסות ביין, וחיכיתי בלחץ היסטרי, וכל רגע הצצתי החוצה כדי לבדוק אם היא מגיעה.

לבסוף היא הגיעה, שמעתי אותה מחוץ לדלת, והפעלתי את השיר "Grow Old With You" של אדם סנדלר, מתוך הסרט "זמר החתונות".

טלי נכנסה, נבהלה כשראתה אותי (כי בכלל לא זכרה שאני בבית), לא הבינה מה קורה, הפילה חלק מהנרות עד שנאלצתי להצילה, לבל תישרף.

ואז היא ראתה את החולצות.

היתה קצת בשוק, שאלה "זה מה שאני חושבת שזה?", ואמרתי שכן.

שאלה אם אני גנוב לפחות 5 פעמים, שבמהלכן משכתי אותה לעבר נקודה בבית שלא היתה מוצפת בנרות, כרעתי על ברך אחת, ואמרתי לה שאני רוצה שהיא תתחתן איתי.

והיא הסכימה! ונישקה אותי :)

בשלב זה אמרתי לה ללכת להתלבש, כי אנחנו יוצאים למסעדה רומנטית.

בדרך, החלטנו ללכת לאכול המבורגר, ובמקום יין שתינו בירה.

זה לא ממש שינה כלום, בשבילי, זה היה הדבר הכי רומנטי עלי אדמות.

אחר-כך כבר הלכנו אל ההורים, ואל שאר המשפחה, אבל זה כבר בפעם אחרת.

יפיפיה שלי, אני אוהב אותך! ואני רוצה, מאוד, להזדקן איתך :)

השעה 04:37, בוקר טוב!

איציק (אל מתחתן)

אז קצת חידושים בקשר לחיי, סתם כי הגיע הזמן, אם לומר את האמת.

דירה במושב

טלי ואני עברנו לגור יחד! :)

החל מתחילת אוקטובר אנחנו גרים יחד ביחידת-דיור מקסימה במושב, בקומפלקס של ארבע יחידות, במקום סודי ברחבי הארץ (כלומר, המקום לא באמת סודי, אבל אני פשוט לא מספר לכם, עדת מעריציי, כדי שלא תבואו לביתי ותצרחו לי ליד החלון: "איציק! תעשה לי ילד!", כי האמת, אני לא חושב שטלי תעריך את זה.) טוב לנו ביחד, טוב לנו שם.

שכנה שלנו הביאה כלב לפני מספר שבועות, ובינתיים הוא הספיק לברוח.

ואז הוא חזר, אבל לא לפני ששכנים נוספים החליטו להביא כלב בעצמם.

אז עכשיו יש לנו שני כלבים בקומפלקס, ואנחנו יכולים לשחק איתם כמה שרק בא לנו.

וגם השכנים אנשים טובים, חוץ מהשכן הרוסי (וככה כולם קוראים לו, כי אף אחד לא ידע מה שמו, עד לפני כשבוע כשהכרחתי אותו לומר לי) שמתלונן על הכלבים ודורש מבעל הבית שיאמר לשכנים להוציא אותם מחוץ לקומפלקס. זבל. וחוץ מאולי חבר של אחת השכנות, כי הוא פשוט בנאדם מעצבן/אליטיסט/אלוהים יודע מה הבעיה שלו.

עבודה

סך-הכל העבודה משעממת, אבל אין לי בעיה עם זה, אני מעביר את זמני באינטרנט (כמו עכשיו, למשל). הבעיה העיקרית היא שאין לי כסף, ואני לא מרוויח מספיק מהעבודה הזו, אז אני מחפש. תחזיקו אצבעות.

לימודים

סיימתי סמסטר ראשון, ועכשיו אני עובד על פרוייקט סוף סמסטר שלי. נשאר לי עוד סמסטר, ופרוייקט נוסף. סה"כ עוד כתשעה חודשים. אין לי כל-כך כוח, או חשק, או זמן ללימודים, אבל אני מנסה להכריח את עצמי ללמוד בכל מקרה. לכו תדעו, זה עשוי לעבוד.

כתיבה

כמו שראיתם, חזרתי לכתוב. זה לא משהו, אבל זאת התחלה. אני מתכנן להתחיל להשקיע בזה ברצינות, לפחות מעט זמן ביום, ולנסות לכתוב את התסריט שלי, ולהוציא לאור את ספר הסיפורים הקצרים, ונראה מה הלאה.

טוב, כנראה שעדיין לא חזר לי הרצון לכתוב בבלוג, בדר"כ הייתי משקיע יותר בפוסט. אולי בפעם הבאה.

השעה 12:38, בוקר טוב.

איציק (אל לא משקיען)

מזמן לא כתבתי כאן, ואני בטוח שאתם רוצים לדעת מה התחדש איתי, אבל לא עכשיו.

עכשיו יש סיפור חדש.

כל יום אותו דבר.

אני קם בבוקר, לצידך, לפנייך, גורר את עצמי מהמיטה ומכבה את הצלצול הטורדני של השעון. אני מתלבש בחושך, כדי לא להעיר אותך, ומתארגן בשקט. לפני היציאה אני נותן לך נשיקה, ואת מושכת אותי למיטה לחיבוק אחרון, ולנשיקה, ועוד אחת, ועוד שתיים, עד שלבסוף אני מתנתק ממך בלית ברירה, ויוצא באיחור לעבודה.

אני ממתין על הכביש היוצא מהמושב ומושיט אצבע קפואה לעבר המכוניות שעוברות, מקווה שמישהו יואיל בטובו לעצור ולעזור לי להגיע למחוז חפצי. אני מביט בשעון בלחץ ומגלה שעברו שלוש דקות ועשרים שניות. הן נורא חשובות, עשרים השניות האלו, בלעדיהן הייתי מרגיש כאידיוט גמור. לבסוף עוצרת לי נערה צעירה ומספרת לי כל הדרך על בית-הספר החדש בו החלה ללמוד אמנות, ואני מקשיב רק כדי שאחר-כך, כשאתקשר לבדוק שקמת ואת יוצאת לעבודה, אוכל לספר לך עם מי נסעתי.

אני נדחף עם כולם לרכבת, ויוצא בצד השני, ונכנס למשרד, לעבודה המעייפת שלי. מתיישב מול המחשב ולא עוזב אותו עד להפסקה, בה אני מתקשר רק כדי לומר שאני אוהב אותך, ויוצא מהמשרד.

ליד הבנק אני עוטה על עצמי את מסכת הסקי שכיבסתי בזמן שהיית אצל הורייך, ושולף את האקדח. בפנים, אני אומר לכולם לא לזוז ולשכב על הרצפה, בקול העמוק שאת כל-כך אוהבת, ודורש מהכספרית שתיתן לי את כל הכסף שלה. קצת לפני שאני יוצא, אני לוקח מאחת הלקוחות את טבעת האירוסין שלה. אני יודע שלא אוכל לתת לך אותה, אבל לפחות אדע איזו טבעת אני רוצה בשבילך. אני יוצא מהבנק בריצה, ואפילו לא מתנשף כשמגיע לסמטה, בגלל האימונים המשותפים שלנו. אני זורק את המסכה ואת האקדח, ומכניס את הכסף לתיק הגב שלקחתי איתי.

אני חוזר לעבודה ובשיעמום מתיישב מול המחשב. בשעה חמש בדיוק יוצא, ועולה על הרכבת, וכשהיא מגיעה לתחנה את ממתינה לי, ואנחנו נוסעים הביתה. בלילה אנחנו שוכבים, ואחר-כך מדברים על הבית שנקנה כשיהיה לנו כסף, ולבסוף ישנים בכפיות.

כל לילה אותו דבר.

השעה 17:14, בוקר טוב.

איציק (אל יוצר)