אני לא מתעצבן בקלות.
כל החברים שלי מודעים לעובדה הזו. רבים האנשים שניסו לעצבן אותי בשלב כזה או אחר ונכשלו כישלון חרוץ. אפילו המפקדת שלי אמרה עליי בשתיית שחרור שלי ש"הרוגע שלו מאוד עוזר. לפעמים הוא כ"כ רגוע שזה מעצבן". אז כן, אני רגוע.
היום, לעומת זאת, התעצבנתי.
זה התחיל בישיבה שגרתית מול המחשב כשאחותי הקטנה החלה לצרוח מלוא ריאותיה על אמא שלי. למה? או, שאלה טובה. כולנו שמענו על המשחק "הגמד והענק" שבו גמד קטנטן נותן מתנות לחברו הענק, בלי שהענק יודע מיהו אותו גמד. גם אצל אחותי יש את המשחק המטופש הזה, רק שאצלה היא החליטה שהוא שונה מכל הפעמים שכל בנאדם שיחק את המשחקים האלה. וכך זה הולך, אם הבאת מתנה שעולה פחות מ 10 ש"ח, את קמצבנית. אם הבאת פחות ממתנה ליום, את קמצנית. אז מה עושים? צורחים על אמא שלי שהיא לא נותנת כסף וקמצנית. איציק מתעצבן ואומר לאחותו לא לצרוח. זה מועיל בערך כמו לדפוק את הראש בעמוד חשמל בתקווה לשתק את כל ת"א.
לאחר מכן, אבא מבקש מאיציק לאסוף את אביו מקופת החולים. אחותו הגדולה של איציק מבקשת ממנו להסיע אותה לסופר. וכך איציק יוצא, בלוויתה של גילי, לנסיעה מפרכת בתוך העיר ולהגעה מהירה למסקנה הבלתי נמנעת שאיציק שונא ישראלים, נקודה. הם הורסים את כל חווית הנהיגה. למה איציק מגיע למסקנה כזו? די פשוט, איציק רואה נהג נוסע ולאחר שהוא עושה מעשה איציק מדמיין את המונולוג שעובר במוחו של אותו נהג:
נהג: "היי, הנה רכב נחמד שמתקדם אליי במהירות 50 קמ"ש, בואו נחכה לרגע האחרון ואז נצא במהירות גבוהה אל תוך הכביש ונראה אם הוא יצליח לעצור ולא להתנגש בי ולסכן את חיי, חיי משפחתי וחייו וחיי משפחתו. מצחיק."
או המונולוג שעובר במוחו של נהג אחר: "היי, הנה רכב תקוע מאחורי שיירה של שתי מכוניות כיבוי ושבע מכוניות, אם אני אצפור לו עכשיו בלי הספקה, זה בטח יגרום לזוג מכוניות הכיבוי לזוז מהדרך ולפנות מקום לשמונה המכוניות מאחוריה כדי שאני אוכל לזוז"
ולפחות מונולוג אחר: "היי, הנה רכב מחכה בנימוס להשתלב בתנועה. אני חושב שאני אעלה על האי תנועה שנמצא לימינו של אותו רכב, בלי להסתכל בכלל לצד ימין שלי ולבדוק אם מגיעות מכוניות ופשוט אדחוף את עצמי לתוך טור המכוניות. שיו, זה יהיה מגניב, בוא נראה מה יקרה"
מטומטמים! פשוט מטומטמים!
לאחר מכן, איציק אוסף את אביו אשר מיד מרגיז אותו בניסיון להסביר איך לנסוע ולאן, עד שלבסוף איציק מתפרץ ואומר: "שתוק! שתוק! שתוק! אם לא היית אומר לי לפנות ימינה מקודם לא הייתי בכלל נתקע מאחורי השיירת מכוניות כיבוי הזו והדרך שלי, זו שתיכננתי לנסוע בה מההתחלה, הייתה דרך טובה!"
ברגע שאיציק מגיע הביתה, אבא של איציק מתחיל לצעוק על זה שלא פינו את הפח והוא מתחיל לעלות על גדותיו. אחותו הגדולה של איציק שחזרה מהקניות צועקת למה איציק אוכל לה את החומוס והפסטרמה שהיא רצתה לקחת לירושלים. לשאלה: "למה לא רשמת עליהן משהו או לפחות שמת אותן בשקית?" היא עונה: "מה?! אני צריכה לעשות הכל בבית הזה?!". ולבסוף אמא של איציק צועקת שהיא לא מצליחה להתחבר לאינטרנט כי שינו לנו את החיבור לחיבור כבלים ואיציק לא סידר לה את זה עדיין ביוזר שלה.
איציק פותח בשיחה עם כל באי הבית: "אמא! הנה, סידרתי לך את האינטרנט! עוד משהו שאת עצבנית בגללו???"
אמא: "לא"
איציק: "יופי. אחות גדולה, יש משהו שאת עצבנית בגללו?"
אחות גדולה: "כן, שלוקחים לי את החומוס והפסטרמה"
איציק: "חבל, תתבגרי. אחות קטנה, יש לך משהו שאת עצבנית בגללו?"
אחות קטנה: "כן, ה..."
איציק: "חבל. אבא, יש משהו שאתה עצבני בגללו?"
אבא: "כן, שלא מורידים את ה..."
איציק: "חבל, תוריד אותו לבד. יש עוד סיבה שבגללה המשפחה הזאת לא מסוגלת לדבר כמו בני אדם נורמליים?!?!?! יש עוד סיבה שכל שיחה בבית הזה צריכה להיעשות בצעקות?!?!?!"
מרמורים מצד בני המשפחה.
איציק: "יופי"
איציק מסתגר בחדרו לכמה זמן, מנסה להרגע.
וכן, כשאיציק עצבני, איציק מדבר בגוף שלישי.
לחדשות נוספות: איציק לא התקבל לעבודה, אין כרגע שום ראיונות באופק אבל מחר איציק מתכנן לצאת לציד עבודות נוסף. איציק גם סיים 6 סצנות מתוך 14 בסרט הקצר שהוא עובד עליו, כל הכבוד לאיציק.
ולבסוף, אל תעצבנו אותי, אני לא אוהב להתעצבן וממעט בכך כמה שאפשר. כשזה מגיע, לעומת זאת, זה לא נעים.
השעה 22:21, בוקר טוב.
איציק
נ.ב.
חייב לצאת מהבית הזה, פשוט חייב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
