The Shpitzik Story

דוד (או בשמו השני, העבודה הזמנית-קבועה שלי) הודיע לחברת הכ"א שלי שהם רוצים שאני אחזור לעבוד אצלהם. ומעשה שהיה כך היה:

היום, כשאני יושב לי להנאתי מול המחשב (או הטלויזיה, אחד מהם זה בטוח, לא עשיתי שום דבר אחר במשך רוב הבוקר) קיבלתי טלפון:

איציק: "הלו?" (הייתי יכול לענות בהרבה דרכים אחרות, אך מאחר וזה היה מספר חסוי, עניתי בצורה החשדנית שלי)

דורית: "איציק? שלום, מדברת דורית מחברת כוח האדם עידוד" (כל השמות בדויים לחלוטין, גם של חברת כוח האדם)

איציק: "כן...?"

דורית: "עבדת בחברת דוד עד לאחרונה, נכון?"

איציק: "כן, עד ליום שישי"

דורית: "וממתי אתה לא עובד אצלהם?"

איציק: "מאז יום שישי" (לא אמרתי את זה לפני רגע?)

דורית: "כן... הם אמרו שהם מאוד מרוצים מהעבודה שלך ומאוד אהבו אותך שם"

איציק: "אוקיי...ו...?" (אז למה אני לא שם עכשיו ובמקום זה מנהל שיחה די טיפשית?)

דורית: "אז... הם רוצים שתחזיר להם את כרטיס העובד שלך"

איציק: "הוא אצל האחראית משמרת, כבר די מזמן"

דורית: "אצל האחראית משמרת... כן... דבר שני"

איציק: "?" (כן, ניתן לומר סימן שאלה בטלפון, תנסו פעם)

דורית: "הם רוצים להציע לך עבודה אצלהם, אתה רוצה לשמוע פרטים?"

איציק: "!" (זאת הדרך שאנשים כמוני אומרים "דה!" בלי להשמע צפונית מטומטמת)

דורית: "בלה בלה בלה ~פרטים לא חשובים שאני כבר יודע~ בלה בלה בלה"

איציק: "אוקיי"

דורית: "מעולה, קורס מתחיל ב 6 למאי, הם כבר יתקשרו אליך בקשר למרכזי ההערכה, ביי"

וניתקה.

יופי, אז יכול להיות שיש לי עבודה, וגם אם כן זה רק ממאי ועם התחייבות ל 9 חודשים. מה אני עושה בינתיים? כלום. גאד דאם איט, בעברית.

נפגשתי עם הקולנוענית היום, הראיתי לה את הרעיון לתסריט, היא התלהבה מאוד אבל אמרה שהיא מאוד לחוצה לאחרונה ועל כן היא תוותר, אבל אולי היא תכיר לי את המורה (מורה בלשון זכר. ולא, אין לי מושג איך לנקד כאן) שלה לצילום שאולי ירצה להצטרף אליי. צריך לסיים עד ה 14/04, אם אף אחד לא יצטרף, אני אעבוד לבד.

לאחרונה אני עושה הליכות קבועות עם ידידה שלי. פעמיים בשבוע, סתם בשביל הכיף. כנראה שמתישהו נגביר את הקצב. בכל מקרה, היא החליטה להכיר לי חברה שלה בת 24, אם היא תסכים להכיר בחור בן 22. בינתיים נראה לי שאני זה עם הבעיה, אני זה שעדיין קורא לה "זאת בת ה 24" ולא בשמה האמיתי, שאותו אני לא יודע.

ולבסוף, תגלית מרעישה! לידיעתכם, בריא, חשוב וטוב לחטט באף! מחקר מדעי הוכיח זאת. יש!

השעה 23:37, בוקר טוב.

איציק (אל בחיפושי עבודה ביום, אל בחיפושי בחורה בלילה)

בואו נגיד שאני אתם ואתם אני.

אני (בהיותי אתם) בטח חושב לעצמי ברגע זה ממש: "אוף, השיער שלי לא מסתדר היום", אבל מיד אח"כ הייתי חושב: "איציק?! מה הוא עושה פה בשעה כזאת?!". אז אתם (בהיותכם אני ומסוגלים לקרוא מחשבות) הייתם עונים לי "אה, זוכר שאתמול סיפרנו לך על ראיון העבודה ההוא שאני אמור ללכת אליו?"

הייתי נבהל לרגע מכוח קריאת המחשבות שלכם, אך מיד לאחר מכן הייתי עונה בהיסוס קל ולאחר דפדוף פוסט אחד אחורה "כן...". ואז אתם הייתם עונים באדישות הרגילה שלכם ובאהבה שלכם לא לחשוף פרטים מוקדם מדי"אז קמתי כדי ללכת לראיון הזה. כן, קמתי ב 08:00 בבוקר כדי ללכת לראיון עבודה מסריח ועוד בתוך העיר שלי".

אני, מבחינתי, הייתי עולז ושומח למשמע העניין והייתי צועק בשאגות שמחה: "מעולה! אני כ"כ שמח בשבילכם! אתם שלב אחד נוסף בדרכם להשתלט על ניו-יורק!" ולאחר כמה רגעים נוספים שבהם המוח שלי היה משיג אותי, וזה מובן, כי עדיין בוקר, הייתי שואל אתכם "רגע, אז מה אתם עושים כאן? אתם לא אמורים להיות בדרכם לראיון?"

ואז הייתם מתפרצים, ברקים ורעמים מסביבכם, מרעישים את כל השמיים בכעסכם: "כן, אבל התקשרו אלינו לפלאפון ב 08:04 והודיעו לנו שזה בוטל וכל מה שנותר לנו לעשות זה לעמוד שם סתם ככה בתחתונים ולהתרגז"

הייתי נבהל קלות, אבל אני הרי יודע שהאלוהים שלי לא יפגע בי לרעה, אז הייתי ממשיך בשלי: "וואי, אני נורא מצטער. אבל זה עדיין לא עונה על השאלה, למה פשוט לא חזרתם לישון?"

ואז הייתם נאלצים לחשוף את האמת המרה: "כי לאמא התקשרו והודיעו שכן יש משהו אז אנחנו צריכים להכין ארוחת בוקר לאחותנו הקטנה כשהיא תקום, והיא הלכה לישון אתמול ב 02:30 בלילה השדה הקטנה, אז אי אפשר לדעת מתי זה יקרה"

ואז אני הייתי נקרע מצחוק.

כשאני (בהיותי אני) אמצא את אל העבודות כאן באולימפוס, אתם (בהיותכם אתם) לא תרצו לשמוע מה אעשה לו...

למה אני עדיין מחייך? לא יודע, אופי מחורבן.

השעה 08:36, בוקר טוב (ובאופן מרגיז זו האמת)

איציק (השפיציק אינו אחראי לנזקים נפשיים שנעשו לקוראים ולקבוצת מאמיניו בעקבות קריאת הפוסט, במיוחד לילדון חמוד בשם יונתן)

הלכתי לחפש עבודה היום.

כיוונתי שעון ל 10:00, הלכתי לישון ב 03:00 ולא נרדמתי כל הלילה. מתישהו לקראת 9:00 בבוקר כן נרדמתי והתעוררתי ב 12:00. אמרתי לעצמי: "איציק", אבל לא עניתי, אז דיברתי עם אמא.

אמא אמרה שאולי כדאי שאני אסתפר, אני שאלתי את השאלה המתבקשת: "למה? זה שיש לי אפרו על הראש וג'יפה על האפרו לא אומר שאני צריך להסתפר, נכון?", בתשובה קיבלתי כסף ובעיטה מחוץ לבית.

הספר היה בחור נחמד למדי ושאל אותי מה אני רוצה לעשות, לא היה לי מושג אז הוא החליט בשבילי. מה שהחלטנו לעשות (ובהחלטנו אני כמובן אומר הוא) זה לקצר קצת את השיער ככה שהוא לא יהיה אחיד בכל פינה ואז לפזר אותו לגמרי עם ג'ל. תרגעו, זה נראה נורא בדיוק כמו שזה נשמע. הוא אמר שאחרי שהשער שלי יארך יותר הוא יוכל לשחק איתו יותר ויוכל לעשות אותו יותר מגניב, צעיר ורענן. אני רק רציתי להבין למה הוא מתכוון ב"לשחק איתו יותר" ולמה הוא מתייחס לשער שלי כאל מגן תחתונים. בסופו של דבר החלטנו (והפעם, בהחלטנו אני מתכוון כמובן להוא) שאחרי שהשער יארך גם נחמצן אותו קצת. טוב, יש לי את כל ספירת העומר לחכות שהשער יגדל. מוי כיף.

לאחר מכן יצאתי לעשות את מה שהחלטתי מההתחלה, לחפש עבודה. קפצתי לאותו בניין בו נרשמתי בשלוש חברות כוח אדם והלכתי לשלוש חברות כוח אדם אחרות (כן, זהו בניין חברות כוח האדם, יש המון כאלו).

בראשונה הודיעו לי שאין להם שום דבר בשבילי, לפני שהם בכלל ידעו עליי משהו חוץ מזה שאני בן 22, אני מחפש עבודה, אני לא רוצה להתחייב לשנה.

בשנייה רשמו את הפרטים שלי ואמרו שאולי תהיה להם עבודה באריזה או לחילופין, בהכנת מאפייה לפסח. שוב, מוי כיף.

בשלישית הודיעו לי שיש לי מרכז הערכה מחר, בחברה שנמצאת בדיוק מול החברה שבה עבדתי לפני כן. החברה הזמנית זמנית (או משה, בשמה המוכר יותר). מה זה ממול? דלת ממול. כלומר, כשלחו אותי למשה, אמרו לי: "תחפש את החברה החדשה, ממולה זה משה" (כי למשה אין שלט על הדלת). מי יודע? אולי מחר אקבל עבודה, אתחיל להרוויח כסף ואז אשתלט על ניו-יורק. אולי.

בנוסף, אני, ארנב ועוד בחור החלטנו יחד לפתוח עסק. אנחנו מחפשים עכשיו כל מיני רעיונות לכסף קל ומהיר כדי לפתוח עסק שירוויח יותר כסף קל ומהיר. יש לנו רעיונות טובים, גם חוש עיסקי, וגם חוש כתיבה שזה לא דבר רע בכלל למשרד פרסום שאנחנו רוצים להקים.

אחרי חברות כוח האדם חבר שלי התקשר אליי והציע לי לאכול איתו לאפה. שאני אסרב למשהו עם מו?! אז הלכנו. מזמן לא ראיתי את הבחור, הגיטריסט והמלחין של הלהקה שלי לשעבר. ביקש שאכתוב לו שיר, קצבי, שמח, שיוכל להלחין. צריך רעיונות לשיר, מישהו?

יש תחרות ביס לתסריטאים. מאוד נחמד. התחלתי כבר לעבוד על תסריט, הקולנוענית תראה אותו מחר וייתכן ותצטרף אליי בכתיבתו. לא רק כתיבה צריך כי אם בימוי של הסרט, אבל לזה יש זמן, מתעניינים? תקראו.

ולחדשות הרעות, מעכשיו לא יהיו פה תיאורי זימה בבלוג (כאילו עד היום היו...), לכת מעריצי השפיציק הצטרף ילדון חמוד בן 9 בשם יונתן קסלר, הבלוג שלו "בננה" יקבל את מרב תשומת הלב, ברור?!

השעה 00:56, בוקר טוב.

איציק (אל של כ-ו-ל-ם!)