לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Shpitzik Story

אדם קם בבוקר, מחליט שהוא אליל. אין מה לעשות חוץ מלהעריץ אותו. אפשר לא, אבל ממש לא כדאי. תאמינו לו, הוא האל האחרון שכדאי לכם להתעסק איתו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

חולה, שוב.


הכל התחיל ביום חמישי.

גרמתי לתקלה בעבודה, לא משהו רציני, אבל בגלל המצב בו אנחנו נמצאים בעבודה, מול לקוחות וכאלה, זה קיבל מימדים קצת יותר רציניים.

התקשרתי לבוס שלי כדי לספר לו, והוא נורא התעצבן ולבסוף אמר משהו בסגנון של "אני לא מסוגל לדבר איתכם יותר", וניתק.

הבוס שלי, בין כל מעלותיו (ואני אומר את זה ברצינות, וללא כל ציניות), הוא גם חבר שלי. הוא גם היה חולה, וגם יש עליו הרבה מאוד לחצים לאחרונה. איכשהו, כל אלו לא שינו את זה שנפגעתי מאוד. נסעתי אל טלי, כי הרגשתי ממש מבואס, ורציתי לראות אותה. היא עשתה לי מצברוח טוב יותר, אבל רק כל עוד הייתי לצידה.

מאז, אני לא מסוגל לאכול כלום, אני מרגיש חלש, שילשלתי, אני מאוד עייף, ויש לי כאב ראש.

אני כבר לא יודע אם הבעיה היא פסיכוסומטית, או שאני באמת חולה.

הסיבה שהכל השפיע עליי כל-כך, לדעתי, היא שהבוס הוא חבר שלי. עם הבוס הקודם, לפני שעזבתי את העבודה, לא היה אכפת לי מה עשיתי ואם גרמתי לתקלה כזו או אחרת. "קורה", הייתי אומר לעצמי, ומחליק את זה. כמובן שהיתה את ההרגשה הלא טובה שנבעה מהפרפקטציוניזם שלי, אבל סך-הכל לא הגבתי בצורה לא טובה.

מאז הספקתי לחזור, בזמן הזה החבר שלי הפך לבוס שלי, ופתאום נורא קשה לי לעשות את ההפרדה הזו, בין בוס לחבר.

אני מאוד מוערך בעבודה, מחשיבים אותי לבחור הכי רציני, והכי טוב בעבודה, ומאז שחזרתי גם לא גרמתי לאף תקלה.

ועדיין, הגבתי כל-כך לא טוב.

וזה מעצבן אותי.

אני לא אוהב להגיב לא טוב לשטויות, במיוחד לא ענייני עבודה.

משהו קרה במשפחה (חס וחלילה)? משהו קרה עם טלי (חס ושלום)? משהו קרה עם חברים שלי (חל וחסיסה)? מכל אחד מהם אני יכול להבין למה אני מגיב בצורה רעה. אבל עבודה?! פריקינג עבודה?! לא לעניין.

הגעתי למסקנה שאני פשוט צריך לכתוב תסריט, להרוויח כסף ולהמשיך לכתוב, כך לא אצטרך להתעסק עם בוסים, ותקלות בזמן אמת, ושטויות כאלה.

זהו.

אני מתחיל לכתוב.

עעעעעעע.... כשיו.

אה, לא.

בכל מקרה, אני בבית, עד יום רביעי, לפחות, ובחמישי אני נוסע לטיול, אם אני ארגיש טוב.

יהיה טוב, בכל מקרה.

 

השעה 13:46, בוקר טוב.

 

איציק (אל שמרגיש לא משהו)

 

נכתב על ידי איציק שפיציק , 27/7/2008 13:35  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מתחתן!


טוב, אולי זה לא יקרה היום, או השבוע, או החודש, או אפילו בשנים הקרובות, אבל לפחות אני יודע עם מי.

זו המתוקה שלי, טלי (שם בדוי, השם האמיתי שמור קרוב ללב שלי), שהולכת להתחתן איתי.

היא לא יודעת את זה עדיין, כי לא אמרתי לה, וטוב שככה, כי אחרי שבועיים זה עשוי מאוד להלחיץ מישהי, אבל הבחורה הזו תהיה אישתי.

איך אני יודע את זה?

אין לי מושג, אני פשוט יודע. אם עד היום אהבתי את חברות שלי, הבחורה הזו מגיעה וכאילו משנה לי את כל מה שחשבתי אי-פעם על אהבה, והתאהבות, וכל מה שקשור בזה. איתה, אני בטוח שזה "זה", וטוב לי עם זה.

וכן, אני יודע שיש המון אנשים שיגידו לי: "חבוב, איציק, רק התחלתם את הקשר, חכה, לך תדע מה יהיה בהמשך", וטלי היא אפילו אחת מהם, וזה בסדר גמור, אני פשוט אומר את זה עכשיו, כדי שבעתיד אוכל לבוא ולומר לכולם, כולל לטלי, ש"אמרתי לכם", ולהוציא לכם לשון.

 

כמו שהבנתם, מערכת היחסים שלי במצב טוב.

העבודה בסדר, אבל מעצבנת אותי.

בלימודים אני לא עושה כלום, וזה אפילו לא קשור לזה שיש לי חופש, אלא פשוט כי אני מתעצל. כל רגע נראה אצלי בערך ככה: "או! סוף סוך יש לי זמן להכין שיעורי בית! אז שב, איציק, ותמדל!", ואני באמת עושה את זה, אבל אחרי שתיים-שלוש דקות מגיעה המחשבה הבאה: "היי, יש כאן זבוב מציק. כמה אני שונא זבובים. אני גם שונא חתולים. גם טלי שונאת חתולים. אולי אני אתקשר אליה?" או לחילופין: "המממ... נראה לי שאני רעב. אבל אין אוכל מעניין בבית. אולי אני אתקשר לחבר ונלך לאכול? אווו... יותר מגניב! נלך לסרט, ואז לאכול! אווו... אולי אחרי זה נלך גם לשתות משהו? היי, יש כאן זבוב מציק."

מחר יש לי חופש מהעבודה, וגם מחרתיים, אולי באמת אעשה משהו.

כנראה שלא, אבל אולי. 

טוב, לא.

אבל יש סיכוי!

בעצם, אין.

שיט.

לא! אני מתעקש על זה! אני אשב ואכין שיע... היי, יש כאן זבוב מציק.

אני רעב.

 

השעה 05:48, בוקר טוב.

 

איציק

נכתב על ידי איציק שפיציק , 20/7/2008 05:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איציק - The Comback!


וואו, התגעגעתי.

לא כתבתי פה אלוהים-יודע-כמה-זמן (בעצם, אפשר לבדוק את זה, אבל אני עצלן), ולאחרונה הזכירו לי את הבלוג, אז קפצתי לקרוא קצת מה היה, ומאוד נהניתי.

נהניתי מלקרוא על עצמי.

נרקסיסטי משהו, לא?

כתבתי בלוג במקום אחר עד לאחרונה (כן, כן, אני בוגד וכל זה), לא הרבה, אבל סתם כדי לכתוב, ואז גיליתי שיותר מדי אנשים שאני מכיר קוראים אותו, אז הפסקתי. חשבתי לכתוב במקום אחר, אבל לא ממש היה בא לי.

כמה זמן אחר-כך דיברתי עם המתוקה שלי (ואספר לכם, בהרחבה, מיהי) ואיכשהו הגענו לזה שפעם הייתי אל, ונזכרתי, ונתקפתי געגועים, אז באתי.

אז מה בעצם התחדש אצלי? די הרבה, מתברר.

קודם כל, גדלתי. אני בן 26 וחצי (וכן, עדיין מזכיר את החצי).

יש לי חברה. בעצם, לא הגדרנו את עצמנו כחברים. בעצם, אין הגדרות. בעצם, זה מסובך מדי בשביל שורה, אני אבהיר בקרוב.

סיימתי את לימודי התסריטאות שלי.

התחלתי לימודי אנימציית תלת-מימד.

יצאתי מהבית של ההורים, חזרתי, יצאתי שוב, חזרתי שוב, קניתי רכב.

יש לי פלייסטיישן. 2, אמנם, אבל גם משהו, ואני לא נוגע בו בכלל מאז שהתחלתי ללמוד. קשה.

עבדתי בכמה עבודות. בזו שאני עובד עכשיו, אני עובד רק חודש וקצת, אבל עדיין הכי ותיק. איך? כי עבדתי בה שנה וחצי, עזבתי לארבעה חודשים, וחזרתי. חלק מהחדשים די מטומטמים, חלקם לא, אני מרגיש כאילו צריך ללמד את כולם מההתחלה, אבל יהיה בסדר.

אין לי כסף, פשוט כי אני מוציא הרבה ממנו. תשלומים על הלוואה לרכב, תשלומים על לימודים, דלק, ביטוח, וסתם הוצאות. קשה, אבל המשכורת שלי עלתה, ותעלה, כך שיהיה בסדר.

 

מה עם הכתיבה? לא הרבה. קצת אחרי הלימודים הבנתי שאני לא מצליח לכתוב כלום, החלטתי לקחת הפסקה מהכתיבה ולנסות לעורר את יצר הכתיבה, על-ידי התמקדות במשהו אחר לגמרי. חיפשתי איזהשהוא קורס קטן, קצר, סתם ללמוד משהו ולעשות משהו מעניין, איכשהו הגעתי לבי"ס שבו אני נמצא, בכלל כדי ללמוד אנימציה קלאסית, לא תלת-מימד, אבל בלי לנסות, אחד המרצים הצליח לגרום לי לבחור בתלת-מימד. אז זהו, אני לומד שלוש פעמים בשבוע, בשעות הערב. יש המון שיעורי-בית, המון עבודה, קצת זמן, הרבה פחות שינה, אבל אני ממש נהנה, ומסתבר שאני גם לא רע בזה. בהמשך אולי אעלה עבודות.

 

והמתוקה שלי? סיפור ארוך, אבל הבטחתי שאספר.

הכל התחיל מזה שהגעתי ללימודים. הכרתי שם הרבה אנשים חדשים, והרבה בחורות חדשות, והיה מגניב.

בין השאר, הכרתי שם את מ' (שם בדוי. והיה חשוב להדגיש את זה, כי אני בטוח שאתם מכירים כל-כך הרבה אנשים בשם מ'). מ' היא בחורה נחמדה מאוד, שהחליטה שהיא רוצה אותי. אני, בגלל סיבות השמורות במערכת (נקרא להן... יש לי זין), הסכמתי. שכבנו, הרבה, מאוד, בזמן קצר מאוד. הבהרתי שזה משהו לא רציני, שאני לא מעוניין בקשר, היא אמרה שזה מקובל עליה. אחלה.

קצת לפני, אבל גם בזמן שהייתי איתה, חברים שלי החליטו להכיר לי מישהי. חברים שהכרתי לא הרבה זמן לפני כן, חברים שאין להם שום מושג מה אני מחפש, ואיזו מין בחורה אני רוצה. חברים שלא הכירו אקסיות שלי, ואין להם מושג מה הטעם שלי בבחורות. חברים שקלעו בול, אבל פשוט בול.

שבוע אחרי שהתחלתי את הקטע עם מ', הכרתי את המתוקה שלי.

מייד נוצר קליק. לא סתם קליק, באנג, בום, משהו מטורף, שמייד ידעתי שזה נכון, שזו בחורה שאני צריך להיות איתה.

התחלנו לדבר במסנג'ר, ותוך פחות משבוע הבנתי שגם היא בעניין.

לא ניכנס לפרטים, רק נאמר שמ' מאוד נפגעה מזה שרציתי להפסיק את הקשר, ושהמתוקה שלי לא רצתה לפגוע במ', וביקשה שנישאר ידידים, לפחות בינתיים, עד שהעסק עם מ' יירגע, ושלא נספר לאף אחד על מה שקרה בינינו.

הייתי מאוד מבואס, אבל לא ויתרתי לה, ומסתבר שגם היא לא היתה יכולה באמת לוותר על זה.

לפני שבוע וחצי בערך הכל התפוצץ, מ' גילתה על זה והתרגזה עליי ששיקרתי לה לגבי המתוקה שלי. היא אמרה למתוקה שלי שהיא רוצה שנצא (כלומר, אני והמתוקה), ואיתי נשארה ביחסים של "חברים ללימודים". מאז היא עושה לי הרבה פרצופים, ואני די שונא את זה, אז אני לא מנסה במיוחד להישאר ידיד שלה.

באותו ערב שבו הכל התפוצץ, אני והמתוקה נפגשנו, יצאנו, התנשקנו, נהנינו. מאז אנחנו לא מצליחים להוריד את הידיים האחד מהשניה, אנחנו מדברים בטלפון שעות, כמו שני בני טיפשעשרה, מתנשקים המון.

טוב לי, כייף לי, אני מאוהב.

פעם ראשונה שאמרתי את זה, ואפילו לא מרגיש לי מוזר.

אני מניח שאנחנו גם חברים, למרות שלא אמרנו משהו לגבי זה, או משהו כזה.

היא פשוט מותק, ואני מאושר שיש לי אותה.

למה?

כי היא בנאדם טוב.

כי היא מצחיקה אותי.

כי יש לה שמחת חיים מדהימה.

כי יש לה גוף מדהים.

כי היא יפיפיה.

כי יש לנו את אותו חוש הומור אידיוטי.

כי היא אוהבת בעלי-חיים.

כי היא אוהבת גם לאכול אותם.

כי הסקס מדהים.

ויש עוד כל-כך הרבה סיבות, קטנות כגדולות,

כמו זה שהדבר הראשון שעשתה בפעם הראשונה שבאה אליי היא לקפוץ על הכלב שלי, שיחקה איתו, ובסוף ביקשה ממני שניקח אותו לטיול.

כמו זה שהיא הבחורה היחידה שהכרתי, אי פעם, שמכירה שיר קאלט שאני אוהב.

כמו זה שחשוב לה לדבר ולכתוב בשפה תקנית, והיא שמה לב לטעויות כאלה.

ועוד המון דברים אחרים, שאני מגלה בכל יום שעובר, ובכל שיחה שיש בינינו.

ועדיין, כל זה לא משנה, כי פשוט טוב לי איתה.

אז תקנאו :)

 

השעה 04:13, בוקר טוב!

 

איציק (אל שנתקף געגועים)

נכתב על ידי איציק שפיציק , 11/7/2008 03:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  איציק שפיציק

בן: 43




16,408
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיציק שפיציק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איציק שפיציק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)