| 9/2003
 סיפור קצר לפני השינה (אם אתם הולכים לישון ממש מוקדם...)
כמו שכבר אמרתי, אני קצין בחיל הים.
לפני כחודשיים המפקד שלי עזב את התפקיד, ואני נשארתי לבד. קצת עבודה, הרבה התעסקות בשיט, זו בערך ההבנה שלי ממה זה להיות המפקד של עצמך ועדיין צעיר.
לפני ארבעה שבועות הגיעה המפקדת החדשה שלי, והמפקד הישן שלי, ובמשך שבוע בקושי היו לי שני מפקדים יחד והשני העביר חפיפה לראשונה. שבוע לאחר מכן המפקדת יצאה לקורס של שלושה שבועות, המפקד עזב סופית ושוב התעסקתי בשיט.
אתמול, סוף סוף, הגיעה הישועה! המפקדת שלי הגיעה סופית לתפקיד.
ומה הרושם הראשוני שהיא עושה עליי? או, פה נכנס הסיפור לפני השינה.
מפקדת חדשה נכנסת לתפקיד, מדברת, עושה ריאיון אישי, מנסה ללמוד כמה שיותר בכמה שפחות זמן וניסתה להכנס כמה שיותר מהר לתפקיד. אחת הסיבות יכולה להיות קשורה לעובדה שהיא התקשרה במשך כל השלושה שבועות האלו ורצתה לדעת אם היא יכולה לעזור במשהו, וכל מה שאני יכול לומר לה זה "לא, מה פתאום, אני מסתדר, את רק תיהני בקורס ונתראה כשתגיעי", אתם יכולים להבין שהיא הרגישה די בחוץ.
בכל מקרה, המפקדת החדשה שלי, שנקרא לה מעתה, המפקדת שלי, סיימה את הראיון איתי ובזמן שהיא עושה קוקו קראה לחיילת שלי ונכנסה למשרד, ובדרך דפקה את המרפק במשקוף, וזה אפילו לא החלק המצחיק.
המפקדת שלי אמרה לחיילת שלי לחכות רגע, היא לא מרגישה את היד שלה וכואב לה נורא ועוד רגע שניים היא תהיה בסדר, ואז היא התחילה לגלגל את העיניים אחורה.
החיילת שלי חשבה שזה התקף כלשהו ומיד צרחה לי להגיע.
אני נכנס והדבר הראשון שאני רואה זה את המפקדת שלי מחליקה מהכסא ודופקת את הראש בשולחן.
אני מיד קופץ לעזרה, מחזיק לה את הראש ומניח אותה בעדינות על מעיל שהיה בסביבה ומרים לה את הרגליים על כסא.
רושם ראשוני לא רע, להתעלף ולהתפנות ע"י אמבולנס ביום הראשון לעבודה... :)
כמה דברים נוספים על המפקדת שלי:
- היא לועסת מסטיק קבוע, בפה פתוח.
- היא שחורדינית.
- רנ"ג נחמד בן 40+ ניגש אליי ואמר לי בקריצה "הא, תראה איזו מפקדת כוסית יש לך, הא?"
- היא מרוקאית עצבנית והיא מודה בזה.
- היא נשואה, בת 27 עם ילד ובעל מרוקאי גדול.
- כדבר אחרון, הצבע שהיא רצתה שאני אצבע את החדר שלה, המעוטר במדף ירוק, הוא קרם.
השעה 20:03, ערב טוב.
איציק
| |
איציק - על החלטות לחיים ועל איך לרמות את עצמך
כמו שאולי שמתם לב, התווסף חלק חדש לבלוג, חלק ההחלטות לשנה החדשה.
החלטתי להכיר 100 אנשים, להכנס לכושר ולרדת 10 ק"ג.
100 אנשים, לא כ"כ מסובך. ביום שישי אני יוצא למסיבת יומולדת של ידידה שלי בסגנון "אני מכירה המון קבוצות של אנשים אז בוא ניקח קצת מכל קבוצה וננסה לחבר אותם יחד", רוב הסיכויים שייצאו מזה הכרויות חדשות. חוץ מזה יש אינטרנט, יש צבא, יש חברים...
להכנס לכושר? ברור... הרי זה מה שכ-ו-ל-ם רוצים, להתחיל להתאמן, להפוך לשרירים ולהיות מסוגלים לעבור ריצת 2000 בלי למות אחרי ה 50 מטרים הראשונים. אז מיד אחרי שנפרדתי מחברה שלי לשעבר התחלתי ללכת על ההליכון בבית, קניתי אופניים והתאמנתי.
לאחר שבוע, כשהרגילה נגמרה וכל מה שנשאר זה עוד יום ארוך ומשעמם בצבא, חזרה הביתה ב 19:00 בערב ואז להזכר שאתה גם רוצה לאכול, פתאום לא כ"כ עניין אותי ההליכון. אח"כ ידידה שלי נפגעה בפיגוע (זה לפעם אחרת) ואז הייתי עסוק לראות אותה מבריאה לאט לאט, וכבר 3-4 שבועות שלא נגעתי בהליכון.
האופניים זה כבר עניין אחר... אני שילמתי עליהם. אמא אמרה שאני לא אשתמש בהם, חברים אמרו שאני לא אשתמש בהם, ואני כמו שכבר הזכרתי איש דווקא בכל רמ"ח אברי, החלטתי להראות לכולם שאני כן ארכב עליהם. הבעיה היחידה היא שאני גם עצלן בכל מולקולה מגופי, אז אני ממציא תירוצים: "מה, אין לי כסף לקנות קסדה/פעמון/פנס... בטיחות אנשים, בטיחות...".
אז כמו שאתם מבינים להחלטה השלישית יש סיכוי ממש נמוך. נכון, אני לא שמן, יש קצת משקל עודף, אבל לא יותר מדי. ונכון, ירדתי די בקלות כבר כמעט 6 קילו, אבל ה 10 הנותרים? אלו הבעיייתיים. ולזה צריך כושר, ואני עצלן.
אבל מה? עכשיו אני חייב לעשות את זה, הרי פירסמתי את זה מול כל העולם, פדיחות...
אה, ראיתם? בנאדם מנסה לשכנע את עצמו...
השעה 20:30, ערב טוב.
איציק
| |
איציק - על חברות, חברים, ידידות, ידידים ומה שביניהם
...Women, can't live with them and yet they're all around
אין מה לומר, נשים זה היצורים הכי מוזרים שנוצרו בעולם הזה.
קחו לדוגמא את זאת שאני יוצא איתה עכשיו, נקרא לה, המתוסבכת.
לי ולמתוסבכת יש עבר, היינו חברים לפני חמש שנים למשך חודש וחצי (!) ואח"כ חזרנו לשבועיים (בכלל (!)).
בסופו של דבר, הבנו שאנחנו בכלל רוצים להיות ידידים ונשארנו ככה למשך כמה שנים טובות ויפות, ידידים הכי טובים.
בזמן שהייתי עם החברה הקודמת, רבנו. בגללי, מתברר. שנה שלמה לא דיברנו, היינו נפגשים עם חברים משותפים והיה בקושי ה"היי" המנומס. לפני כמה חודשים חזרנו לדבר, אני הספקתי להפרד מהחברה לפני כחודש (אחרי שנתיים) והסתדרנו לא רע.
ואז הכל התבלגן.
התחלנו לדבר הרבה באינטרנט, מאז שהיא גילתה אותו, ושם היו לנו שיחות מוזרות מאוד, בלשון המעטה.
מה זה מוזרות? הנה דוגמא:
המתוסבכת: "בא לי לצאת לרקוד"
איציק: "סבבה, תגידי לאן ומתי ואני בא ותקראי למי שבא לך"
המתוסבכת: "מה קרה? אתה מפחד ללכת איתי לבד? אני לא נושכת"
איציק: "טוב, אם את רוצה ללכת לבד, אז נלך רק אני ואת. רק תגידי, זה נחשב כדיט דייט או סתם דייט?"
המתוסבכת: "דייט דייט"
איציק: "אוקיי..."
זאת אחת הדוגמאות הפשוטות יותר.
אח"כ כשכבר הבנתי שכן, אני רוצה לצאת איתה. אף אחד לא אמר כלום על קשר (מי רוצה קשר אחרי קשר של שנתיים???) על מחוייבות (כנ"ל), סתם, דייט.
הנה שיחה נוספת:
איציק: "טוב, אני רוצה לצאת איתך, רק אני ואת, דייט דייט, מעוניינת?"
המתוסבכת: "לא"
איציק: "טוב... למה?"
המתוסבכת: "כי אני לא יודעת מה אני רוצה, אתה לא יודע מה אתה רוצה, זה לא טוב, אני לא רוצה לפגוע בך"
איציק: "טוב... בואי נגיד שאני הזמנתי ואת חושבת על זה?"
המתוסבכת: "טוב"
וככה סיכמנו את הקשר המיוחד שלנו, אני מעוניין, היא לא יודעת.
יום אחד אנחנו נפגשים, לאן הולכים? "your place" היא אומרת לי "לא לבית שלך, למקום ההוא שהלכנו פעם לראות שם כוכבים".
מגיעים למקום, חסמו את הכניסה.
החלטנו להתיישב בגן ציבורי. יושבים, מדברים מדברים מדברים. מתחילים להתקרב מסיבות אידיוטיות, כמה אידיוטיות?
המתוסבכת: "קר לי" (מתקרבת)
איציק: "לא נוח לי" (מתקרב)
לבסוף, מתנשקים, נשיקה ארוכה ארוכה, נשיקה נהדרת. אפשר לראות רק מהנשיקה שאני זה לא מי שהייתי פעם והיא לא מי שהייתה גם כן.
ממשיכים לדבר בטלפון, נפגשים, מתנשקים, הכל פאנן.
אח"כ בשיחה נוספת מתברר שהיא מחפשת רק סתם קטע, לא קשר. אבל לא... אני כמו הדביל שאני בדיוק עכשיו התחלתי לפתח רגשות. אבל זה בסדר, השתניתי, נזכרתי בשנתיים האחרונות, ואני שמח ומאושר שיש לנו רק קטע (אולי אני זה שמתוסבך?) והחיים ממשיכים להיות יפים.
לי ולמתוסבכת יש חברה משותפת, נקרא לה, המתסבכת.
למה מתסבכת? כל עוד הדברים לא מתאימים לאיך שהיא חושבת שזה צריך להיות, זה לא בסדר.
דוגמא? דוגמא.
אני בא בשמחה ומספר לה על מה שקורה ביני לבין המתוסבכת, והיא שמחה ומאושרת, היא תמיד רצתה שנהיה יחד, תמיד חשבה שאנחנו מתאימים, נהדר.
לאחר שמתברר שזה לא קשר, אני כמובן מספר למתסבכת, התגובה? "אני לא מבינה". "מה את לא מבינה?!" אני שואל "אין קשר, סתם קטע, מתנשקים, מסתובבים יחד, אם את רוצה, יזיזים".
"זה טיפשי" היא אומרת "מישהו יפגע"
יום יומיים אח"כ, מדברים על המתוסבכת:
"זה טיפשי" חוזרת המתסבכת "מישהו יפגע, אפילו סיפרתי לחבר שלי וגם הוא אמר שזה טיפשי ומישהו יפגע".
יום יומיים אח"כ, סתם מדברים באיי סי קיו:
"דיברתי עם אמא שלי, היא אומרת, ואתה יודע מה היא אמרה? היא אמרה שזה..."
"טיפשי?" אני שואל, כאילו אני לא יודע את התשובה.
"כן" אומרת בניצחון.
אני פוצח בנאום ארוך על זה שנמאס לי שאומרים לי שזה טיפשי כל הזמן, שאנחנו שנינו מבוגרים, ושנמאס לי שחושבים שאין לנו מושג מה אנחנו עושים עם החיים שלנו.
ומה המתסבכת עושה? נפגעת. למה? מי יודע? היא אומרת שהיא לא אומרת את זה לרעתנו, היא רק מפחדת שמישהו יפגע.
אני אומר שאף אחד לא יפגע, וגם אם כן, זאת החלטה שלנו.
והיא? "זה שיח של חרשים, אני רוצה לסיים את השיחה הזו".
טוב? טוב.
בכל הזמן הזה, המתוסבכת לא מספרת כלום למתסבכת, כי היא לא רוצה שהיא... נכון, תסבך את העניינים.
אז מה המתסבכת עושה? ישר פונה למתוסבכת ומספרת על כל השיחה הארוכה שלנו.
ובדיוק בגלל זה עכשיו אני מספר לכם כאן הכל, כי המתוסבכת החליטה, בגלל המתסבכת, שהיא לא רוצה שאני אספר לאף אחד.
אז אני מספר לכולם.
שלא תבינו, אני מאוד אוהב גם את המתוסבכת וגם את המתסבכת, אבל לפעמים הן פשוט נשים. כל עוד זה לא נוגע אליי, זה בסדר, אבל ברגע שאני במרכז, זו בעיה.
בקיצור.
.Women, can't live with them, can't kill them
השעה 20:35 ואיציק שלכם הולך לעשות... משהו אחר, כנראה.
יום נעים.
איציק.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
איציק שפיציק
בן: 43
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
