לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Citizen of the World


No hidden catch, no strings attached, just free love
Avatarכינוי: 

בן: 38

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2013

האם זו רק השמש?


אני מסתכל על חיי, בפשטות עד כמה שאני יכול - ורואה מולי רצף של אירועים, כל אחד קשור לשני, שבנו לבנה לבנה, והרבה מאוד טיח, את מי שאני היום. אני מסתכל אחורה ורואה בעיקר תקופות על רצף הזמן הבלתי נגמר הזה, ויכול לחלק את חיי על פי הן.

 

אבל החיים שלנו הם קלאסטר של כל הדברים, ולא כל חלק לחוד. 

היום בבוקר קמתי ליום שמשי מאין כמוהו, שכבר המון זמן לא ראיתי, והוא הזכיר לי בדיוק איזה דברים אני אוהב - הרי זה לא דבר קל, לרוב אני מצליח להתגמש ולהשתלב בקלות. אבל היום יש שמש בחוץ.

 

אני ממש אוהב לחייך. אני זוכר עד כמה אני אוהב לחייך, בעיקר כשאני מרגיש את התגובות מסביב. זה לא משנה אם זה חיוך עם הסמקה קלה על שהחמיאו לי או חיוך מרושע וזדוני, אני חושב שיש יותר מדי תקופות בחיים שלי שאני ויתרתי על לחייך - אני לא עצוב, אני פשוט מחייך מעט, ומביע רגשות מעט עוד יותר. וכמובן שבכל פעם כזו, הרגשות שיוצאים בעיקר הם הפחות נעימים.

 

אני מתגעגע לחוף הים ולשמש, בערך כמו לפני שלוש שנים כשהייתי אי שם בצ'נדלר אריזונה, הפרבר המקסים שיש בו הכל למעט חוף הים הארץ ישראלי שאני אוהב כל כך. החוף שמשקף את החום שפולטת השמש שמצאת בלב של כולנו.

 

החיים האירו לי פנים מאות ואלפי פעמים בכל כך הרבה נושאים, וזה תמיד היה בתנאי. הרי יחסי גומלין יש לנו עם כל דבר בעולם, כל אדם, ואפילו עם היקום עצמו. אבל היקום לא דורש הרבה - הוא דורש שתחייך. הוא אפילו לא דורש את זה, אתה יכול שלא לחייך, אבל אז הוא לא יחייך אליך בחזרה.

 

אני עובד במקצוע שלי, אמנם בקנה מידה מצומצם עדיין אבל כבר הרבה יותר מפעם, יש לי לקוחות קבועים ולקוחות אקראיים, אני במקביל עובד בכתיבת מאמרים להשלמת הכנסה, בעוד אשתי המדהימה - השמש הקטנה שלי, התחילה ללמוד לא מזמן לימודים גבוהים - חלום חייה. אנחנו חיים כרגע אצל אמא שלי בבית בלית ברירה, כבר מספר חודשים, אבל אוטוטו נצא שוב לדירה משלנו, כי זו לא דרך.

 

והכל בסדר. אני כותב את הפוסט הזה וכרגע יצא לי חיוך עצום, נוסף, ואיתו דמעה קטנה, אולי כהוכחה לכך שצדקתי. כבר הרבה זמן לא כתבתי פה, ואני חושב שזה בסדר גמור לכתוב עכשיו. השעה 11 בבוקר, אני מתלבט מה לעשות - לעבוד קצת, לצאת לעשות קניות, או ללכת לשמש (וזה לא חייב להיות בים, אבל זו בהחלט אופציה).

 

אני חייב לחזור לעשות ספורט, כי בחודש האחרון הכדורגל כמעט ולא היה קיים, וחוץ מזה אני לא עושה כלום. השילוב של הפרומונים יחד עם הויטמין D מהשמש הם סם החיים, ואסור להזניח אותו.

 

ובכלל,

 

לחיי התחלות חדשות גם במקום לא שגרתי,

גם בזמן לא שגרתי,

כי כל יום הוא התחלה חדשה.

 

אני אוהב את כולכם ומקווה ליום מקסים (:

 

יותם

נכתב על ידי , 26/2/2013 10:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Gerber ב-3/5/2013 18:34



109,822
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מדע בדיוני ופנטזיה , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTamTam אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TamTam ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)