טוב.....אני גאה לחנוך את הבלוג לאחר שנתיים של חוסר פעילות, בעיצוב חדש (שלי ושלו...).
הקטע הראשון שאני אכתוב מתעמק בי, ובביות הספיריטיואליות שלי כרגע.
אני מרגיש כרגע ריק, מבחינה רוחנית (לא ממש כרגע, מאז יום כיפור):
התפללתי ממש חזק, צמתי עד הסוף (בפעם הראשונה בחיי) ועשיתי את זה בשביל מישהי, שאם אני אצום כמו שצריך, אז שהוא יסדר לי אותה (נקרא לה בינתיים ורד - שם בדוי).
זה לא קרה.
מאז הנחתי תפילין כמעט כל יום, וזה לא עזר.
כל פעם שהנחתי תפילין, הרגשתי משהו בי מתחדש, היה לי מצב רוח טוב, והכל זרם לי בכיף - מאז יום כיפור, הכל קודר.
ורד לא מדברת איתי, לא עונה לטלפונים, הודעות באיי סי קיו, ובפעם האחרונה שהנחתי תפילין (לפני מספר ימים) - לא הרגשתי כלום.
הייתי באזכרה לסבא שלי.
האיש היה שומר מצוות, איש אדיר, דתי (10 ילדים) שפשוט היה איש כ"כ אהוב, והוא היה הסבא האחרון שלי.
הוא נפטר מקריש דם בזמן שהייתי בחופשה באילת, ההורים שלי נסעו להלוויה ואני ואחיותיי נשארנו שם וחזרנו עם חברים של אבא שלי ורק בסוף שמענו על זה. היינו בשוק.
נחזור לענייננו:
הייתי באזכרה ועליתי לקבר.
התפללתי לעילוי נשמתו והתפללתי בארמית (מתוך דף מיוחד).
אני פשוט מרגיש כאילו הקב"ה איכזב אותי, אולי אפילו אני כועס עליו.
הייתי בדיכאון לא נורמלי בגלל שורד אמרה שזה לא יילך, וחתכה את העניין.
לפני שאמרתי לה שאני אוהב אותה, היינו בקשר קרוב לאללה: דיברנו על הכל, וכל פעם שהייתי צריך משהו (ולהיפך) הייתי בא אליה.
נתפס לי יום אחד הגב - ומה היא עשתה? עיסתה לי אותו.
הרגשתי שהיא הבחורה הכי מדהימה שאני מכיר, ממש מדהימה, אבל זה כאב לי נורא שבסוף היא ניתקה איתי את הקשר.
אז בינתיים, אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, חשבתי על התאבדות וירדתי מזה, כי לא ייצא מזה כלום חוץ מכאב אינסופי בגיהינום וקבורה מחוץ לחלקה היהודית (שלא נדבר על הצער שאני אגרום למשפחה שלי ולכל הבעיה הכלכלית של הקבורה).
טוב, מקווה שהבנתם, ודרך אגב - קוראים לי דביר.
תודה על הזמן שהקדשתם לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
