אנשים רבים לא יודעים מה אוכלים פינגווינים. כשאנחנו בטבע, לרוב אנחנו אוכלים דגים שאנחנו דגים בעצמנו. פינגוויני מחמד שדרים בלב עיר ישראלית ידועה לא נהנים מהפריווילגיה הזו. אנחנו צריכים להסתדר עם האוכל של פנחס.
אמנם פנחס הוא בשלן חובב ופלצן גדול, ולכן יש לו כל מיני דברים מעניינים במקרר ובפריזר ובמגירות של המטבח (יש לו את הסכין של הפיצה, בצורת גלגל, אבל אף פעם לא ראיתי אותו אוכל פיצה ומשתמש בסכין), אבל הוא אוהב כל מיני מאכלים שאני לא אוהב. הוא אוהב המון ציפורים וגם פרות. דגים הוא לא אוהב כל כך. יש לו טונה בארון, וגם סרדין, ומדי פעם הוא מביא את הדג הורדרד הזה מהסופר, ששוחה בשמן עם בצל שגם מקבל צבע ורדרד. אבל דגים אמיתיים אין לו.
לי הוא נותן קופסת טונה כל יום בערב, וגם ביצה קשה. אני לא יודע מי לימד אותו מה פינגווינים אוהבים. אני אוכל מתוך נימוס. הייתי גווע ברעב אם לא הייתי מבשל לי דברים בזמן שהוא בעבודה.
בגלל שאין לו דגים, אני נאלץ להכין כל מיני דברים אחרים. ובגלל שאני לא אוהב את הדברים האחרים כל כך, אני משחק באוכל שלי די הרבה לפני שאני אוכל אותו, או זורק אותו.
אתמול לדוגמה בישלתי תפוח אדמה גדול וגם אפונים. ואז בצלחת שמתי את התפוח אדמה, הכנסתי לתוכו את האפונים, והעמדתי פנים שזה האוטובוס שלי. הנוסעים היו אפונים. הרי כשאני נוהג באוטובוס שלי אני לא יכול לקחת נוסעים. ניסיתי פעם, וגיליתי שאנשים לא אוהבים לעלות לאוטובוס שנהוג ע"י פינגווין. אפילו שאני לובש קסקט ושם משקפיים כאלה עם גבות ואף, הם מזהים שאני פינגווין.
הסעתי לי את האוטובוס בצלחת וסימנתי בפיסת גזר את התחנה. כשעצרתי בתחנה נכנסו פנימה אפונים, והתחלתי להסיע אותם ברחבי הצלחת. פתאום התחיל גשם סוער, איבדתי שליטה על האוטובוס ונפלתי מהצלחת שהיתה מעט רטובה מהמים ששפכתי מהכוס ישר אל הנחל הגועש שהיה על המפית. כמה אפונים ניסו לקפוץ מהאוטובוס, אבל הם נפגעו מהעצים שנפלו מהסערה. האוטובוס נסחף ונסחף בזרם, ואז משום מקום נפל עליו עוד עץ, וחצה אותו לשנים!
זה היה סיוט. אפונים עפים לכל מקום, צועקים "קרצפים! קרצפים!" ומנסים להגיע לגדות הנחל. חצי מהתפוח אדמה נשאר על הסכין, החצי השני המשיך להסחף בגשם כשבתוכו עוד שלושה אפונים ופיסת גזר זעיקה. ניסיתי להתחמק מהצוק, אבל לא הצלחתי והאוטובוס התנפץ לו על הרצפה, עם האפונים והגזר.
אז בדיוק פנחס נכנס הביתה, והכריח אותי לנקות הכל. איזה חוסר רגישות! כל כך הרבה אפונים שנפלו מצוק, ולי הוא נותן מטלית כאילו אני קרצף פיגמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
