רחבאל - מיומנו של פינגווין מחמד

אתמול עבר עלי יום של קניות. אחרי שהכנתי את הרשימה של הדברים הגדולים שצריך לקנות (תיק אוכל של דקסטר, אופניים אדומים) יצאתי לי לעיר לחפש את המצרכים.

בהתחלה נכנסתי לחנות בגדים שקיוויתי שיש בה גם תיקי אוכל מעולים שמתאימים בדיוק לסנדוויץ' או שניים ולתפוח. תוך שניות קפצו עלי שתי מוכרות והתחילו להלביש אותי בכל מיני בגדים מטופשים שהן חשבו שמתאימים לפינגווינים. הן מדדו לי תלבושת כזו שמזכירה מלח (כובע מלחים וחולצה לבנה עם צווארון מתנפנף) והתמוגגו מאד. אחר כך הן הלבישו אותי בתלבושת עדכנית יותר שכללה גם ג'ינס מאד נמוך. איזה מזל שאני פינגווין, ושמכנסיים נמוכים פשוט נופלים ממני. ככה נחסכה ממני החוויה של למדוד את העגיל שהן רצו לשים לי בפופיק. או לפחות שהן ינסו לשים לי אותו, ואז שיגלו שאין לי פופיק. אחרי שהתחמקתי מהחנות, גיליתי שאחת מהמוכרות הצליחה להגניב לי פתק עם הטלפון שלה עליה. בפעם הבאה שאני אצטרך עגיל לפופיק אני ללא ספק אתקשר אליה.

אחר כך כבר הייתי יותר בררן, ובדקתי היטב בחלונות של החנויות שיש להם תיקי אוכל של דקסטר. באף אחת לא היה! היו תיקים אחרים, אבל לא של דקסטר. החלטתי שאם לא דקסטר, אז אף דמות (אפילו לא הבראטס האלה שמספרים לי שהן פופולאריות מאד). מצאתי תיק אוכל נאה בצבע תכלכל, שעל החלק הקדמי שלו יש ציור עם רקע צהבהב. מאד פסטלי. בציור רואים תפוח וסנדוויץ'. אני חושב שזה הולם.

טוב! תיק אוכל יש. עכשיו נשאר למצוא אופניים, אדומים במידת האפשר. באותו רחוב יש שלוש חנויות אופניים שונות. נכנסתי לראשונה, וביקשתי מהמוכר שיעזור לי. לבקש ממוכר עזרה זה קשה כשאתה פינגווין מחמד. אי אפשר הרי להגיד להם כלום. צריך לעמוד בנימוס ליד הדלפק שלהם, להצביע על זוג אופניים נאה ולהגיד "מיצמיצמיצ". בדרך כלל הם מבינים מיד.

המוכר הציע לי זוג אופני שטח מפואר, עם מיליון הילוכים ומנגנון מיוחד נגד נפילת שרשרת.  הוא הנמיך את הכיסא הכי הרבה שאפשר, אבל עדיין לא הצלחתי להגיע לדוושות. ויתרתי. חבל, היו אופניים מעולים. אחר כך הציע לי אופניים כאלה עם גלגלי עזר ("מיצמיצ!" רטנתי, והוא מיד הסביר שאפשר להוריד אותם). אלה כבר היו בגובה יותר הגיוני, אבל המושב שלהם היה בצורה כזו שמאד בילגן לי את הפלומה בזנב. אני לא יכול להרשות לעצמי להסתובב עם פלומה מבולגנת.

ואז ראיתי אותם. הם עמדו בפינה של החנות, מעט מבויישים. הם היו בצבע אדום בוהק. לכידון שלהם היו קשורים שני סרטים צבעוניים מבריקים, אחת בצהוב והשני בירוק. מדדתי אותם, והם היו בדיוק בגודל הנכון. לא צריך לדאוג שאולי השרשרת תתפרק, כי הדוושות מחוברות לגלגל הקדמי ומסובבות אותו ישירות. לא צריך לדאוג שאני אאבד שיווי משקל, כי במקום גלגל אחד גדול מאחורה, יש שני גלגלים זעיקים. ולא צריך לפחד שאולי לא יראו אותי, כי המוכר חיבר לי לכידון פעמון גדול ומרשים, שכל פעם שאני מזיז ידית קטנה שעליו הוא אומר "גלינג גלינג! גלינג גלינג!" מצויין פשוט.

קניתי את האופניים, ויצאתי לי לרכב בחזרה הביתה. הרי אני צריך להתרגל אליהם. בדרך עצרתי ליד חנות שהיו בה בלונים ממולאי הליום. מיד קניתי אחד שדקסטר מצוייר עליו, וקשרתי אותו לכידון בצד ימין, במקום הסרט הצהוב המבריק. את הסרט הירוק המבריק השארתי.

חזרתי הביתה בשעת אחר-צהרים מאוחרת, עייף למדי אבל מלא התרגשות ששלב ההכנות הראשי של הטיול הסתיים. היום אני אקח מפה ואסתכל לאן יש לי לנסוע ואיפה אני אוכל לישון כשירד גשם. ואני גם צריך לבדוק מה תחזית מזג האוויר.

הטיול מתקרב! הידד!