עכשיו כשהטיול כבר התחיל רשמית, הגיע הזמן לישון מתחת לכיפת השמיים, בלי המנעמים שחיי העיר מספקים לנו. בלי שירותים, בלי מקלחת, בלי מראה לפדר בה את האף, בלי החמימות המוגנת של המסתובב של הכלים שאני ישן בו בדרך כלל. לישון בטבע, כמו שישנו פעם, לפני שנים רבות, לפני שהמציאות את השירותים, את המקלחת, את המראה ואת המסתובב של הכלים.
מעצם טבעי אני פינגווין זהיר. לכן הפעם הראשונה שאני אשן מתחת לכיפת השמיים, כשכל מה שמפריד ביני לבין הדובה הקטנה הוא מעט אוויר ועוד מעט ואקום, אני רוצה להיות קרוב הביתה. כדי שמקרה הכי גרוע אני תמיד אוכל ללכת לשירותים, או להתכרבל קצת עם המסננת של הפסטה כמו שאני רגיל בדרך כלל.
בזמן שפנחס בילה לו בארוחת החג המשפחתית, אירגנתי לי את סביבת השינה במרפסת של פנחס. יש לו מרפסת שפונה מזרחה. רואים ממנה את הבניין הסמוך, את הבניין הקצת יותר רחוק, והמון בתים קטנים יותר. ביום טוב ממש רואים ממנה בקצה בקצה טיפה מהרי השומרון, אבל ממש ממש בקצה. רואים ממנה גם חלק מהחניה, אבל לא את האוטו של פנחס. המרפסת השניה שלו הרבה יותר שווה, אבל בטיול הזה אני מקדם בברכה את התנאים הקשים שאני מתמודד איתם.
הכנתי כבר את הכל. סידרתי את השכמיה היטב על הרצפה, כדי שיהיה לי מעט ריפוד. מעליה שמתי את התיק הירוק בקבוק, שאחרי שמוציאים ממנו את כל מצרכי ההגיינה שלי ואת מספרי השפם, הוא בדיוק מתאים לי בתור שק שינה. שמתי בתיק האוכל שלי ארוחת בוקר זעיקה (בראוני של פנחס שמצאתי במקרר, ובקבוק מים מינרלים שמילאתי בחלב), והחניתי את האופניים לידי כך שלא יוכלו לגנוב לי אותם בלי שאני אשים לב. אני יודע שפנחס לא יגנוב לי את האופניים, אבל זה חלק מהאימון.
הבאתי גם את הסיר הכי מהודר של פנחס (שהוא קיבל במתנה מידידה ששמה פרח מזכרוני. סיר מאד מהודר עם פסים בגוונים שונים של מבריק. לא מעביר חום כמו שצריך, אבל מהודר). הסיר שם למקרה שאני ארגיש געגועים חזקים מדי למסתובב של הכלים.
עכשיו אני אלך לי לביקור קצר בשירותים (אחרת אני אצטרך לנקות אחרי בחוץ. פנחס הרי לא ישכח לי את זה אם אני אלכלך לו ככה את המרפסת) ואצא לי לישון בשטח. אני מקווה שאני אצליח להרדם מהר ולא אפחד מכל הקולות של הטבע.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
