שכבתי במיטה ולא הצלחתי להירדם. מצד אחד סבלתי מהחולי המפתיע שקפץ עלי, ומצד שני נורא רציתי לצאת לעוד חלק מהטיול שלי. פנחס הזהיר אותי לא לרכב על האופניים, ואמר שאם אני ארכב על האופניים אני לא אקבל את ההפתעות שיגיעו לי. אני מאד אוהב הפתעות, ולא יכולתי להרשות לעצמי את הסיכון.
אז שכבתי במיטה ולא הצלחתי להירדם. עילעלתי במגזינים שפנחס השאיר עבורי, במחשבה שהתמונות יעניינו אותי. עד כמה התמונות ב"עולם הגיק" יכולות לעניין אותי כבר? גם המאמרים לא משהו, אבל גיליתי שיצא גאדג'ט חדש ששמים אותו על ארון הבגדים, ואז הוא ממליץ לגיק שמולו מה ללבוש. מאד מצויין, ובדיוק מתאים לפנחס, שיש לו התאמת צבעים מחורבנת, ולא נראה כאילו בקרוב תבוא לפה מישהי ותעזור לו בזה. חבל רק שאין לי כסף חוץ ממה שאני לוקח מהארנק שלו.
פינגווינים בטבע הם לא חיות כלכליות במיוחד. אמנם באיזורים שלנו כבר גילו את היתרונות שבהילך כספי חוקי, והיו כמה נסיונות למסד כזה, אבל זה אף פעם לא ממש תפס. המקסימום שהגענו אליו היה שימוש בבקלה כמטבע, כאשר כל בקלה שווה שבעה סרדינים. בהתחלה הכל נראה מעודד, ואפילו הגיע פינגווין חכם אצלנו והסביר לנו שאין סיבה שכולנו נשמור את כל הבקלות והסרדינים שלנו בכיס. להיפך, אנחנו ניתן אותם לו, והוא ישמור עליהם עבורנו. בתמורה לזה שהוא שומר על הדגים עבורנו, הוא יוסיף לנו סרדין על כל חודש שאנחנו נותנים לו לשמור בקלה.
כולנו התלהבנו מאד מהרעיון, ונתנו לו כמות גדולה מהבקלות ומהסרדינים שלנו למשמרת. הוא שמר עליהם היטב, ניקה אותם כל שבוע, ניהל רישום קפדני של כמה דגיגים יש לכל פינגווין, נתן לנו את הסרדינים שהבטיח בתמורה לבקלות והכל היה מעולה. עד שהגיע הקיץ. יש למישהו פה מושג כמה חדר מלא בבקלות ובסרדינים מסריח בקיץ? עוד יותר מזה אפילו. וכך קרסה לה הכלכלה הפינגווינית ברעש גדול. בפעם הבאה נשתמש במט"ח. שמענו שנסיכת הנילוס לא מסריח כל כך בקיץ.
בחדשות שמתי לב למשהו שלא היה לי כל כך ברור. יש קבוצה כזו של אנשים שלא מרוצים ממשהו שקבוצה אחרת של אנשים עושה להם, ולכן הם הודיעו לכולם שאני צריך לאגור מים וסוללות. כנראה שזה בגלל החום הבינוני שהיה לי, אחרת למה שמישהו ירצה שאני אקנה מים וסוללות אם מישהו אחר בכלל עושה לו דברים רעים? אם הוא מתנהג ככה, שלא יתפלא אם כשפנחס לא ירשה לי להביא אורחים למסתובב של הכלים, אני אלך ואכריח אותו לאגור המון קצף גילוח או ברוקולי.
נרדמתי. לא יודע לכמה זמן. כשהתחיל להחשיך התעוררתי מדפיקה חרישית מאד בדלת. קיוויתי שאלה עוד פעם המתרימים לישיבה התורנית פה בשכונה (הם לא אהבו את הסרדין שהצעתי להם. כנראה גם הם שמעו שהכלכלה הפינגווינית קרסה) ושהם ילכו, אבל לא. הידסתי לי לכיוון הדלת תוך תלונות קולניות ("מיצ מיצען") ונתתי לדופק המסתורי להכנס.
זו היתה קטי! עם סיר ענקי של מרק! במיוחד בשבילי! ניסיתי לרקוד לכבודה ריקוד שמחה זעיק, אבל העייפות הכריעה אותי, והצלחתי רק להסתובב מולה בחינניות. אני מאד אוהב את המרק של קטי. הוא טעים, מעולה, ואף פעם אין בו אגוזים. בכלל, כולם יודעים שמרק עוף טעים, מעולה ובלי אגוזים הוא בדיוק מה שצריך בשביל תחלוא כמו התחלוא שלי. שמתי לב למדבקה מסתורית על הסיר, שכתוב עליה "לא רכוש עופנחס". לא שאלתי אותה לגבי זה. במקום מיהרתי למטבח לקחת קערה וכף, ונעמדתי מולה במבט מזרז.
אחחח, זה היה מרק מעולה. קטי בשלנית איכותית ביותר, במיוחד של דברים שעשויים מעוף. היא צריכה לפתוח עופנחס עם פנחס, אין פה בכלל שאלה. אני אמצא דרך נכלולית לשכנע אותה לעשות את זה. אולי אני אלמד את מוריס החתול שלה ללחוש לה בלילה לאוזן "עופנחס....עופנחס...עופנחס...". אני אסביר לו שזה יעזור לו להשתלט על העולם יותר מהר. הוא מאד זדוני, אבל לא מאד חכם, המוריס הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
