רחבאל - מיומנו של פינגווין מחמד

כמו שחדי העין שביניכם הבחינו, אתמול היה יום הולדתי. כן, היה זה לפני שנה בדיוק מאתמול שמצאתי את עצמי - פנים למטה, על השטיח של פנחס. אתמול ציינתי את האירוע.

בבוקר התעוררתי מוקדם, ניגשתי למיטה של פנחס וחיכיתי שיתעורר. בודאי הוא תיכנן לי מסיבת הפתעה עם קטי, לבנה ושלל מתנות, ורציתי לוודא שלא ישכח אותי. אם אני אהיה הדבר הראשון שהוא יראה כשיתעורר - הוא בודאי יזכור להכין לי פתיתים ברוטב עגבניות כמו שאני אוהב.

מסתבר שפנחס לא אוהב להתעורר ולראות פינגווין במרחק 10 סנטימטר מהפרצוף שלו. נו, אולי לא תהיה מסיבת הפתעה. אני אצטרך לחגוג לבד.

אחרי שפנחס יצא לעבודה, התחלתי בטקסים. דבר ראשון, כציון האירוע הראשון שקרה לי בחיי החדשים, נשכבתי לשעה על השטיח ונזכרתי בכל החוויות שעברו עלי. נזכרתי בקטי שהביאה לי מרק עוף, בלבנה שלימדה אותי לדבר, וכמובן בטיול שלי שנקטע באיבו, אבל עוד ימשך רבות בעתיד הקרוב מאד.

מקץ שעה של הירהורים, יצאתי לצוד את המתנה שפנחס קנה לי. פנחס אדם ערמומי למדי, ובודאי החביא את המתנה שלי במחבוא סמוי מן העין. חיפשתי במגירה של המכסים של הסירים (במסתובב אין מקום גם למכסים, פנחס שם סיר בתוך סיר. יש לו יותר מדי סירים ופחות מדי מתנות בבית) - לא שם. חיפשתי במעין מחסן שעומד במרפסת - גם לא שם. אבל מצאתי לטאה מתה והמון המון ניילון, שמסיבות לא ברורות פנחס שומר שם. אחר כך הוצאתי את כל הכוסות מהארונות ובדקתי היטב שאין מאחוריהן שום תשורה. לא היתה תשורה.

בינתיים פנחס כבר חזר מהעבודה. היה לו מבט מעט מוזר בעיניים, ודוכן נאומים קטן ביד. הוא הציב את הדוכן בסלון בדיוק מתחת לברומטר ורץ למטבח להכין מיץ פריגת מנגו קפוא. אך גמר לבשל את המיץ, ונשמעה דפיקה בדלת. טוק טוק. פנחס אץ לפתוח, ואכן נכנסו פנימה קטי ולבנה, אוחזות בידן שקית מסתורית וזעיקה.

מיצמיצ! מיצ מיצ מיצ מיצמיצ! אמרתי להן בשמחה! פנחס ביקש מכולנו לשבת, נעמד מאחורי הדוכן ופצח בדברים:

"קטי נכבדה, לבנה יקרה, רחבאל גמוד, יצחק. אני שמח להתחיל את חגיגת יומולדת שנה לרחבאל - פינגווין המחמד האיכותי בתבל. היה זה לפני שנה שמצאתי את רחבאל שוכב שם על השטיח, לפני הכניסה לשירותים. מאז דאגתי לו וטיפלתי בו רבות. לא קלים הם חייו של בעלים של פינגווין מחמד. צריך לבשל לו פתיתים, צריך לנקות אחריו, והוא אוהב את צביקה פיק. אבל אני פנחס הצלחתי במשימה היטב. למשל אני זוכר איך לפני חמישה חודשים..."

וכך פנחס דיבר חצי שעה על כמה הוא מוצלח ואיכותי, ושכח לגמרי שזה היומולדת שלי! קטי ולבנה היו מרותקות לגמרי לדבריו, כך שלא היתה לי ברירה אלא לקחת את האופניים שלי ולנסוע בשכונה. אני לא אוהב לנסוע באופניים בחושך, אבל הייתי צריך להתאוורר מעט ממחצבת הלהבות של פנחס.

נסעתי בין השבילים בשכונה, ותהיתי מה לעשות בחיי מכאן והלאה. האם זה כל מה שיהיה? האם מעתה ועד עולם נגזר עלי להיות פינגווין מחמד? האם אין אתגרים חדשים לכבוש? האם יש לי בכלל כוח לאתגרים חדשים? תהיות קיומיות שכאלה, כמו תמיד כשיש יומולדת עגול.

כשחזרתי הביתה כבר הייתי מדוכא לגמרי, וכל מה שרציתי זה להכנס למסתובב ולישון עד שהיומולדת שלי יגמר כבר. קטי, לבנה ופנחס ראו את המטריקס 1, כהכנה לזה שפנחס יראה את המטריקס 2, כהכנה לזה שהוא ילך לראות את המטריקס 3 בקולנוע של העשירים ביום שבת. שמחתי שאני לא צריך לענות לשאלות, ופניתי ישירות למטבח כדי ללכת לישון.

הנחתי את הראש על הסיר האהוב עלי, ושמעתי רישרוש. הרמתי את הסיר, ומתחתיו מצאתי דוב הפתעה! כירסמתי אותו מהר מהר, פתחתי את המכיל שבפנים, ומצאתי תירס ספורט! אמיתי! פנחס בכל זאת אוהב אותי.