פנחס מכין היום מוס שוקולד. ולא סתם מוס שוקולד, אלא מוס שוקולד של אהרוני. מסתבר שהרבה לפני שאני הגעתי לגור איתו, פנחס ניסה להכין את המוס שוקולד הזה. הוא עבד ועמל וערבב והמיס ותיכנן ובישל והקציף וקיפל, ויצא לו מרק שוקולד איכותי ביותר. זה היה מרק מאד טעים, כך מספרת האגדה, אבל מרק.
לפני שנה ומשהו הוא ניסה שוב, כדי להביא לארוחת יומולדת אתנית שהכינה אחת מאלה שיש אליהן לינק בצד שמאל של היומן שלי, ושוב יצא לו מרק. כך שבמקום להביא מוס שוקולד איכותי ומרשים הוא נאלץ להסתפק בגלידה קנויה ובנקטר האלים שהופך אפילו את העקשן והסורר שבבני המעיים לסדיר - מיצוי שזיפים.
נתקלתי פעם במיצוי שזיפים במכולת של צדקא פה למטה. כבר מזמן לא טעמתי משהו איכותי שכזה. בין הלגימה הראשונה עד שסיימתי את כל הבקבוק (עניין של דקות בודדות, הרי מדובר במעדן מהמדרגה הראשונה) כבר הייתי מכור. ידעתי שללא מיצוי שזיפים חיי אינם חיים. השפעתו הברוכה עלי ביומיים שאחרי השתיה רק חיזקו את דעתי. אם פעם מי מכם מתכנן ארוחה רומנטית למישהו/הי מיוחדים - מיצוי שזיפים הוא המשקה שאתם רוצים להגיש. הוא פורץ את הדרך לכל לב, גם הקר והמרוחק ביותר. חבל שבתיק אוכל שלי אין מקום למיצוי. אולי אני צריך לתלות על הצוואר מימיה בפעם הבאה שאני יוצא לטיול. יש לפנחס אחת כחולה, אני בטוח שהיא תתאים.
עכשיו אני מתכוון להכנס לעמדת הצפיה הרגילה שלי כשפנחס עושה אוי ואבוי במטבח. אני לובש את השכמיה ומתחבא מאחורי הכורסה של שלומית. משם אפשר לצפות בפנחס מתרוצץ בין הסיר למיקסר ולשמוע אותו נוזף במוצרים השונים. "נו, למה אתה לא נמס?" הוא רושף על השוקולד, "מי ילד אותך שככה את נפרדת?!" הוא צועק על הביצה. וכמובן גם "תתקרש! תתקרש!" - זעקת המוס המפורסמת.
אני אחליף לו את האלכוהול שהוא מתכנן להוסיף למוס במיצוי שזיפים. זה בטוח ישפר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
