רחבאל - מיומנו של פינגווין מחמד

ואני מאד נהנה כשאומרים לו "אמרתי לך". היום יגידו לו "אמרתי לך". מה הוא כבר רצה? להכין מוס ולהראות לכל ידידותיו הרבות שהוא יודע מה הוא עושה? שההצלחה של העוגיות שוקולד תפוז שלו לא היתה מקרית? זה תמיד מתכון לסיפור משעשע.

ובכן, מאחר שהמוס האמור נכשל לו פעם אחר פעם בעבר, הוא לא לקח שום סיכון והתחיל במדידות נוקדניות. דבר ראשון הוא החליט להכין חצי מהכמות. הוא הוציא מחשבון גם נייר משובץ ועפרון מחודד היטב והתחיל לחשב.

"במתכון כתוב 200 ג' שוקולד. אני רוצה חצי מהכמות. 200 לחלק לשתיים זה <תיקתוק נמרץ במחשבון> 100 ג' שוקולד! מצויין." ואז הוא המשיך "המממ, 75 ג' חמאה. 75 ג' חמאה לחלק לשניים <המחשבון פועל שוב> 37.5 ג' חמאה!". פה הגיע המכשול הראשון. "שליש כוס שמנת מתוקה לחלק לשניים. איך מתקתקים שליש במחשבון? רחבאאאאאל! אתה יודע איך עושים שליש במחשבון? מיצמיצמיצ. טוב, תודה בכל אופן". מזל שהיה לו דף משובץ. הוא רשם שליש, רשם לחלק לשניים, לעס את העפרון קצת, מילמל לעצמו "לזכור את הארבע" ולבסוף אחרי דקותיים של מחשבה מאומצת הריע "1/6 כוס! הידד! רגע, כמה זה 1/6 כוס?". בשלב הזה הלכתי לשירותים.

כשחזרתי כבר כל החומרים היו מסודרים על השיש. כנראה שהוא התקשר לקטי, שאל אותה כמה זה שישית כוס והיא אמרה לו "זה קצת. לא נורא אם תצא לך חמישית כוס, לא ירגישו בהבדל". לבשתי את השכמיה, התחבאתי מאחורי הכורסה והמשכתי לעקוב בעניין.

דבר ראשון הוא המיס את השוקולד. זה קל, פנחס מצויין בלהמיס שוקולד. בזמן שהשוקולד נמס לו אט אט, פנחס הפריד שלוש ביצים באיכותיות רבה. אמנם הוא לא השתמש במכונה שמפרידה ביצים, אבל גם ככה הוא הצליח להפריד אותן. חזרה לשוקולד. השוקולד נמס, ופנחס הכניס פנימה את החמאה. ערבב ערבב ערבב והופה - החמאה נעלמה לה. פנחס התחיל להיות מרוצה מעצמו, ולפזז פיזוז קטן. אחרי החמאה הגיע תורה של השמנת המתוקה. גם היא נכנסה פנימה. כף וויסקי משובח נבלעה בשוקולד בלי שום בעיה. הדרך אל ההצלחה הקולינארית המרשימה נראתה סלולה.

ואז הגיע השלב הקריטי. להוריד מהאדים את הקערה עם התערובת ולהוסיף לה חלמונים. פנחס המתין היטב, כי כולם יודעים שאם מוסיפים חלמונים מוקדם מדי מקבלים חביתת שוקולד. הוא המתין והמתין והוסיף את החלמונים. "אוי ואבוי! זה שוב קרה!" הוא זעק. הצצתי לו מעבר ליד ימין וראיתי שנוצרה לו חביתת שוקולד גושית ולא מושכת כלל, ומעליה שלולית זעיקה של שמן. "איך זה יכול להיות?!". מיצמיצ, ניחמתי אותו, והוא החליט שזה בטח הוויסקי אשם, ושהוא יעשה את הכל שוב בלי וויסקי.

טוב, שוב מחשבים. 200 לחלק לשתיים זה 100, 75 לחלק לשתיים זה 37 וחצי. כמה זה 1/3 לחלק ל-2? אה, קטי אמרה שחמישית. מצויין. לוקחים קערה חדשה וממיסים. שוקולד - נמס. חמאה - בלופ בלופ, נבלעה בשוקולד. שמנת מתוקה - עורבבה פנימה היטב. עכשיו מצננים. פנחס לא לקח שום צ'אנס, הוא חיכה וחיכה וחיכה ומדד בקפדנות רבה את הטמפרטורה של התערובת, עד שהחליט שזה כבר מספיק טוב לרגישים שבחלמונים. "אם בטמפרטורה הזו חלמונים היו נקרשים, היינו יכולים להחזיק ביצה ביד והיתה יוצאת לנו ביצה קשה אחרי כמה דקות" הוא אמר לי וגיחך. יש לו עולם רוחני מיוחד, לפנחס.

ואז הוא הוסיף את החלמונים, תוך שהוא ממלמל "אל תקרשו, אל תקרשו, מלח פלפל מלח פלפל". נקרשו, בטח שנקרשו. אבל אף אחד לא יודע למה הם עשו את זה. יכול להיות שאלה חלמונים זדים במיוחד, שמוריס כישף כדי שלא יצא מהם לעולם מוס שוקולד של אהרוני. פנחס באמת צריך לדבר עם קטי על המוריס הזה, שהורס לו תבשילים.