רחבאל - מיומנו של פינגווין מחמד

במהלך הילולת יום ההולדת שלי, פנחס היה באימונים לקראת הצפיה במטריקס 3 בקולנוע של העשירים. אחרי ההילולה הוא עוד הספיק לראות את המטריקס 2, לבחור בגדים נאים שיהלמו את הסביבה ולהתייצב ב-21:30   ב ד י ו ק  בקופות של הקולנוע של העשירים, שם שלומית ואביבה ניסו לקבל את הכרטיסים שהן הזמינו.

מה שפנחס לא ידע, זה שאני מסוקרן מאד לדעת מה זה הקולנוע של העשירים הזה, ולמה הוא מדבר עליו כבר שבועות ארוכים. לכן בלי שהוא שם לב הסתננתי לתא המטען של המכונית שלו ונסעתי איתו לקולנוע. אחרי שהוא החנה את המכונית ויצא לדרכו, פתחתי את דלת תא המטען כדי סדק צר, הצצתי מסביבי, וכשראיתי שאין אף אחד - קפצתי לי החוצה ומיהרתי אל המעליות.

בניגוד לסברה הרווחת, לפינגווין מחמד קל מאד להסוות את עצמו בקומפלקס קולנוע רוגש. בכל פינה ישנן דמויות מפוסלות של כוכבי קולנוע רבים, וכך גם אני. כל פעם שמישהו הסתכל עלי בצורה משונה - קפאתי והעמדתי פנים שאני דמות קולנועית פופולארית.

כשרק יצאתי מהמעלית מיד התחפשתי לדני-דה-ויטו בתור הפינגווין מבט-מן. בהמשך בדרכי אל הקופות שתי נערות קפאו במקומן והסתכלו בי בהפתעה מוחלטת. מיד קפאתי על שמרי ועשיתי את פרצוף "ג'ורג' קולני" שלי. אחת מהן אמרה לשניה "יו! חשבתי לרגע שאריה דרעי עבר פה. זה רק פסל של הלסבית ההיא מאי.אר. נו? הילרי קלינטון!". בדרך מהקופות לקומה שבה נמצא קולנוע העשירים נקרה בדרכי סדרן זועף. עברתי מיד לעמידת ה"נמר דרקון" שלי. הוא רטן "מי הזיז את היפנית הזו מהמקום", תפס אותי במקור (!!) ולקח אותי לתצוגה של הגיישות, ליד אולם 16.

משם הצלחתי להגיע בלי אירועים מיוחדים עד לדלת שמובילה ללובי של הקולנוע לעשירים. ישבו שם המיטב של עשירי הארץ. פנחס, שלומית ואביבה ישבו על הבאר, כשפנחס נובר בעוגה יבשושית למראה ואביבה מתלבטת האם היא רוצה קפה או לא. בשולחן אחר ישבו שלושה צעירים בבגדים שחורים ובמשקפיים שמש. נראה לי מוזר שמישהו מגיע למטריקס 3 בתחפושת של האחים בלוז, אבל מה לי ולנוער של היום? אני רק פינגווין מחמד זעיק.

זחלתי לי מאחורי הכורסה ובחנתי היטב את הנעשה בחדר. פנחס ניהל דו-שיח ארוך עם כל המלצרים:

כמו אספרסו ארוך, רק קצר.

כן אדוני.

לא, לא, אספרסו קצר, אבל בספל של ארוך.

כן אדוני.

ותוסיפו גם מים חמים ככה שיהיה בגובה של ארוך, אבל עדיין בעצם קצר.

כן אדוני.

תוסיפו מים ככה שיהיה קצת יותר מארוך, אבל עדיין בעצם קצר! וגם חלב בצד בבקשה!

כן אדוני.

אוה, תודה, ככה עושים קפה. לא, ביקשתי חלב קר וזה חלב חם!

כן אדוני.

יאמר לזכותו של פנחס, שהוא התמודד יפה עם חוסר היכולת הבסיסית של המלצרים להכין קפה ראוי. וגם יאמר לזכותי, שיכול להיות שלא פנחס ניהל את הדו-שיח הנ"ל, ושפנחס בכלל לא שותה קפה, אבל בגלל שלא היה לי נעים האשמתי אותו בזה.

לפני שהתחיל הסרט, התגנבתי לי לאולם כדי לראות איך העשירים חיים. אחחחח, תאווה לעיניים! כורסאות עור מפוארות (אבל לא כמו הכורסה של שלומית שפנחס מאפסן אצלו בסלון), וזהו בעצם. קולנוע. שלומית הורידה נעליים ברגע שהתיישבה על הכורסה וכל הזמן הצטערה שהיא מרוחקת מהמעקה, ולא יכולה לזרוק פופקורן על העניים באולם למטה.

אני לא אוהב סרטים יותר מדי. אפילו את "לופו בניו יורק" לא אהבתי. לכן ברגע שהחשיך יצאתי החוצה וחזרתי לתא המטען של פנחס כדי לחכות לו. נמנמתי לי בשקט, עד שלפתע שמעתי טריקת דלק רועמת ואת פנחס זועף לעצמו "איזה חרא של סרט! הכל הם גנבו מסופרמן 3!"