פנחס לא לוקח אותי לבקר את קטי. הוא אומר שיקח עוד קצת זמן, ואז ניסע שנינו לבקר אותה ואת התינוק החדש והפעוט שלה, רעואל. אני לא כל כך מבין למה צריך לחכות כל כך הרבה. הרי עוד מעט רעואל כבר ידע ללכת לבד וינהיג את כל הילדים שלו בגן שרה למרד כי לא יתנו להם מספיק סופגניות בארוחת עשר. מי ילמד אותו להנהיג ילדים בגן? מי ילמד אותו איך לבחור את הסופגניות הטובות? ברור שאני. מי עוד יודע לברור סופגניות כמוני?
בדקתי אוויר באופניים שלי, מילאתי את תיק האוכל בסנדוויץ' ובקלמנטינה (פנחס לא קנה תפוחים, אלא קלמנטינות מעולות של קובי הירקן), ואז חשבתי שבעצם נהוג להביא לאמא הטריה מתנה. מה המתנה הכי הולמת לאמא טריה ולילדון זעיק?
ינשור! הרי קטי איבדה ינשור לפני זמן רב, והגיע הזמן למצוא לה אותו. כך היא תוכל להיות רגועה כשהיא משאירה את רעואל בעריסה שלו. הינשור יסתכל עליו מהחלון, יתנודד קלות ויגיד לו "הוץ! הוץ!" עד שהוא ירדם.
כבר מזמן ביקשתי עזרה בתפיסת הינשור שמסתובב פה בטעות ואיבד את הדרך. אנשים טובים ניסו לתפוס אותו, אבל הוא הצליח להתחמק מהם בערמומיות. היום סוף סוף הוא נתפס! ועוד איפה, אצל החתול!
שמתי אותו בשקית שפנחס הביא בה ספרים פלצנים למדי מסטימצקי, ומחר על הבוקר אני אקח אותו לקטי. אני מקווה שזו לא נסיעה ארוכה עד הבית שלה, באמת אני צריך לשאול את פנחס איפה היא גרה. מישהו יודע איפה זה ירושלים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
