רחבאל - מיומנו של פינגווין מחמד

התכסיס שתיכססתי אתמול אכן עבד! בשעה שבע בבוקר כמו שעון ירדתי למטה עם כל הציוד (שכמיה, אופניים, ינשור), שיחררתי את אחד החוט של הבלון מהאופניים ושיחררתי את הבלון. ממילא הוא כבר היה מעט נפול ומסכן. את הקצה האחד של החוט קשרתי מיד שוב לאופניים, ואת הקצה השני קשרתי לרגלו של הינשור שנם שנת ישרים.

הוא התעורר, הסתכל עלי בעצב מסויים ושאל "הוץ!". הסברתי לו שבעצם אני משחרר אותו עכשיו, ושהוא יכול לטוס לאן שהוא רק רוצה. מיד הוא שמח "הוץ!" והמריא למעלה. רק שלא היה לו לאן לעוף. הוא הסתובב כה וכה, ואני דיוושתי אחריו במרץ כדי שהוא לא ירגיש כבול ומוגבל.

ואז, בשבע ורבע בדיוק קטי פתחה את החלון בבית שלה, שמה רמקולים על האדן והכניסה את הדיסק של עיבודי הטרנס של שיריו של צביקה פיק. ההשפעה על הינשור היתה ברורה מאד: הוא נחת על הכידון של האופניים והקשיב בריכוז. לינשורים יש שמיעה מעולה, לכן הוא הצליח להבחין שמדובר בצביקה פיק, אבל שמשהו לא ממש בסדר בשירים האלה. "הוץ!" הוא רטן, "הוץ! הוץ!". תוך שהוא מנסה להתנודד על הכידון אבל לא מצליח כי הקצב לא התאים לו כל כך.

ינשורים מאד לא אוהבים שמישהו משחק להם עם שירים של צביקה פיק. תוך דקותיים הוא התעצבן, חזר והדגיש "הוץ! הוץ!" והחליט לברר מה בדיוק קורה עם צביקה פיק שם, שהוא נשמע כל כך מוזר. לזה חיכיתי! הינשור עף לו לכיוון איילון דרום, ואני מדווש במרץ בעקבותיו, ומזהיר את העוברים ושבים שהשכימו קום שיזוזו כבר גלינג גלינג, כי אני ממהר.

הגענו לאיילון, עלינו עליו ונסענו על השוליים בזהירות (אני נסעתי, הינשור עף). ליד מחלף ההלכה הצטרפו אלינו עוד שני ינשורים שגם רצו לברר מה קורה עם צביקה פיק. עד שהגענו לכביש ירושלים תל-אביב כבר ליוו אותי חמישה עשר ינשורים שונים.

פינגווינים יודעים לעמול כשצריך, אבל בטבענו אנחנו יצורים עצלים למדי שמעדיפים להתנודד בערסל ולחכות שיגיע הזמן של ארוחת הערב. נזכרתי בספר אחד שפנחס שם על השולחן פעם ואמר לי "זה ספר שמאד אהבתי לקרוא כשהייתי ילד. כשאני אסיים לקרוא את האקלברי פין אני אקרא אותו שוב". זה היה ספר על אציל חכם וגאוני שעבר הרפתקאות מסמרות שיער, וידע בדיוק מה לעשות במקרים כאלה.

עשיתי כמוהו. החזקתי ביד את החוט שהינשור מחובר אליו, וקראתי לינשור אחר שיבוא (כדי לקרוא לינשור אחד מבין קבוצת ינשורים, צריך לזמר בשקט את אחד השירים הפחות פופולאריים של צביקה פיק. אני בחרתי את "אלף נשיקות", שתמיד מבלבל ינשורים כי הם לא אוהבים את יהורם גאון בכלל). כשהוא נחת על הכידון נתתי לו לאכול את הקצה של החוט שהיה לי ביד. כמובן שהוא אכל, ינשורים מאד לא בררנים קולינארית. כמעט כמו פנחס.

אחרי דקה בערך שוב הופיע הקצה של החוט (גם מערכת העיכול של הינשורים לא בררנית, כמעט כמו של פנחס), וקראתי לינשור השני. כך עשיתי לכל אחד מהינשורים. את קצה החוט קשרתי בחזרה לכידון, ונתתי להם להמשיך לעוף.

ווווווש! כמה מהר הם סחבו אותי! אין דבר מהיר יותר מ-15 ינשורים משורשרים על חוט! הגענו תוך ארבעים דקות לבית של קטי, שהיתה מעט עצבנית כי נמאס לה לשמוע את צביקה פיק בגרסאות מקולקלות. היא מאד שמחה לראות אותי, ושמחה עוד יותר כשראתה שהחזרתי לה את הינשור האובד שלה. היא נתנה לי עוגות שוקולד פעוטות של שף צרפתי ידוע ומשוגע, ומיץ פפאיה וגזר מעולה. אני מאד אוהב מיץ פפאיה וגזר.

עכשיו אני אסיים לכתוב פה ואחזור להקדיש תשומת לב לרעואל הפעוט. הוא ילד חכם ומבריק שכל הזמן ישן ואוכל. כבר מההתחלה הוא יודע מה טוב לו. אני אדאג לסדר לו כשיגדל תואר פינגווין מחמד של כבוד.

אחר כך אני אתקשר לפנחס ואבקש ממנו לשים גם הוא דיסק של צביקה פיק, כדי שהינשורים יחזירו אותי הביתה.

Q<