אתמול בלילה לא יכולתי להרדם. לא יודע למה, אולי פנחס נחר כל כך חזק שהנחירות שלו הגיעו ע-----ד הצד השני של הבית והעירו אותי במסתובב של הכלים. אולי זה מרוב שמחה שכל האנשים הטובים פה גרמו לי, ואולי סתם זה בגלל שרוב היום אתמול ישנתי. אולי פעם כשאני אפגוש רופא פינגווינים מדופלם אני אשאל אותו.
מה כבר יכול לעשות פינגווין מחמד משועמם באמצע הלילה? לרכב על האופניים הוא לא יכול, כי זה יעיר את פנחס. לשים מוזיקה ולפזז הוא גם לא יכול, כי זה יעיר את פנחס. לנסות להכין את המוס שוקולד שפנחס נכשל בהכנתו פעם אחר פעם כדי להפתיע את פנחס בבוקר הוא לא יכול, כי המיקסר יעיר את פנחס. אין הרבה דברים שאפשר לעשות שלא יעירו את פנחס.
בהתחלה חשבתי להרכיב פאזל של 3,000 חלקים, כמו שאחת מידידותיו של פנחס כל הזמן עושה. פנחס הזה חסר תרבות, ולכן אין לו שום פאזל בבית. מצאתי באחד הארונות חבילת קלפים מרופטת שכתוב עליה טאקי, ביחד עם דף מצהיב עם הוראות. קראתי את ההוראות בקפדנות, והגעתי למסקנה שזה משחק מרגש ממש. התחלתי לשחק נגד עצמי, אבל כל פעם שכחתי לצעוק "אחרון!" וקיבלתי עוד קלפים כקנס. אחרי 45 דקות כאלה נמאס לי. אולי פעם אני אלמד את הילדון הזעיק של קטי (שמתקדם מצויין בלימודיו, ומהווה גאווה להוריו ולכל הסובבים גם) לשחק, ואז הוא ישכח לצעוק "אחרון" ואני אזכה.
עדיין לא הייתי עייף, אז חיפשתי בלוגים. מה כבר יש לי לעשות? נתקלתי בהמוני בלוגים, במיוחד באחד שנקרא "חטאים". קראתי בו מעט. מסופר שם על מישהי בשם איריס שכל הזמן עושה אוי ואבוי עם כל מיני אנשים שהם לא בעלה. היא עשתה אוי ואבוי עם השומר בעבודה שלה, אוי ואבוי עם מוכר מסטיקים ואפילו אוי ואבוי עם מוכרת אחת בחנות.
אני לא מומחה גדול באופיים של בני אדם, אבל אם איריס הזו היא לא ברנש בן 17, אני....אני.... אני..... אוי, זה מאד קשה למצוא חיה שאין לה בלוג ושלא תעלב מהדימוי הזה. אני....אני....אני..... אני צנון!
הוא קצת מפחיד אותי, האיריס הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
